21-03-2008, 01:52
|
|
|
|
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,326
|
|
אז מה היה לנו כאן, חברים ותיקים מקליקות ותיקות עוד יותר ומיחידות מסוימות, דואגים לאחיהם לנשק ומקדמים ומעדיפים אותם על פני יוצאי יחידות אחרות. ממש "חדשה מרעישה".
ואגב אין בזה בהכרח פסול כל עוד הם עונים על הדרישות. דרך אגב לא מדובר בשריונאים דוגמת אמנון רשף או נת'קה ניר שגם ביצעו את משימותיהם אלא דווקא בכאלו שלמרות מיטב מאמציהם (באמת ללא ציניות) לא צלחו. בסדר לא ביג דיל גם אני לו הייתי בעמדת ניהול או פיקוד הייתי רוצה את רעי מהצנחנים לצידי. אותם אני מכיר ועליהם אני סומך .
צריך לקדם שיריונרים וטייסים וחובלים. אבל את נטיית הקליקה לדאוג לאנשיה אין מה לבקר בתנאי שהם עונים על הדרישות. זו דרכו של כל ארגון, מה גם שמדובר בארגון לוחם. בצה"ל הקליקות הנ"ל הם כמו משפחה. משפחה מהסוג שכבר היה תחת אש ביחד. בתפקיד מסובך כמו אלוף פצ"ן אין להאשים אף אחד בטח לא את האלוף הנוכחי, שכאשר החרא יפגע במאוורר, הוא ירצה את מי שכבר היו שם איתו בעבר לצידו.
מבולבלים? אני דווקא לא.
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
|