08-12-2006, 12:41
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 17.05.06
הודעות: 648
|
|
זה חלק מהסיפור
הסיפור הוא (ואני לא זוכר אותו כל כך טוב) שלקראת סוף חייו של מוצרט, הבחור היה חולה (ואם אני זוכר טוב גם שתיין לא קטן). ערב אחד בא מישהו בגלימה וכיסוי ראש (כך שלא ראו את פניו) והזמין ממנו (באותה תקופה היה נהוג להזמין יצירות לאירועים שונים) יצירה, בתשלום מכובד מאוד.
מוצרט נבהל מאוד מאותה דמות מסתורית ולאורך תקופה מסויימת הוא כתב את היצירה תוך שהוא מתייסר מפחדים ומבזבז את כל כספו על אלכוהול. בסופו של דבר הוא סיים לכתוב את היצירה ונפטר. מכיוון שהוא היה חסר כל כסף ורכוש, הוא נקבר בקבורה חסרת כבוד בקבר אחים (כנראה) ללא שום טקס דתי או משהו אחר.
בדיעבד, מי שהזמין ממוצרט את היצירה והפחיד אותו כהוגן היה סאליירי - מלחין ששנא את מוצרט.
מי שמעוניין - היצירה שסאליירי הזמין והיא היצירה האחרונה של מוצרט היא רקוויאם (או בעברית: תפילת אשכבה).
זה בערך מה שאני זוכר מהסיפור... יכול להיות שיש לי טעויות, מקווה שתסלחו לי 
עריכה: ציטוט של העיניין מוויקיפדיה - כנראה שלא הייתי רחוק מידי מהאמת (למרות ששם העניין מוגדר כאגדה שמבוססת על הסרט מוצרט (מומלץ מאוד):
[עריכה] הרקוויאם של מוצרט
ערך מורחב – רקוויאם (מוצארט) מרבית סיפורי בדיה אלו מתרכזים בשנותיו האחרונות של המלחין כמו גם בנסיבות מותו, אשר, ככל שחלפו השנים, עטו על עצמן מעטה הולך ומתגבר של מסתורין. בין המוכרים שבסיפורים אלו נמצא המיתוס לפיו בעת כתיבת הרקוויאם, ידע מוצרט כי הוא עומד למות, והזה למעשה כי את היצירה הוא מחבר ללא אחר מאשר לו עצמו. סיפור זה מתבסס על זיכרונותיה של קונסטנצה מוצרט, שסיפרה כי מוצרט אמר לה כך כמה שבועות לפני מותו.
גרסה זו, וכן אגדות רבות, זכו לחיזוק משמעותי עם פרסום סרטו הבדיוני של מילוש פורמן, "אמדאוס", המבוסס על תסריט ומחזה מאת פיטר שייפר ואשר זכה בשמונה פרסי אוסקר ועורר התעסקות מחודשת בסיפור חייו של המלחין האוסטרי הגאון. למרות הצהרתם הפומבית של יוצרי הסרט כי מדובר בסרט שהדמיון בו עולה על המציאות, מרבית האנשים ראו בו סרט ביוגרפי על חייו של מוצרט, וקיבלו את הנאמר בו כאמת לאמיתה.
במשך קרוב למאתיים שנה היה מזמין הרקוויאם חידה לא פתורה בעיני חוקרים ומוזיקולוגים רבים, חידה שהיוותה מצע גידול נוח למספר רב של אגדות שונות ומשונות. גרסת הסרט "אמדאוס" להזמנת היצירה רומזת כי מזמין היצירה היה לא אחר מאשר אנטוניו סליירי, מלחין החצר של הקיסר וכנראה גם יריב גדול של מוצרט, אם כי היחסים ביניהם היו לרוב אדיבים וידידותיים. גרסה שונה של אותו הסיפור גורסת כי איש מסתורי הזמין את הרקוויאם כדי להתיש את המלחין החולה ולהביא עליו בכך את מותו.
רק בחלוף שנים רבות נודעה האמת אודות פרשיית חיבור הרקוויאם של מוצרט. בסיסה של האגדה טמון בהזמנת היצירה על ידי שליח, אך מזמין היצירה לא היה אלמוני כלל ועיקר, ולמעשה הוא אף היה מפורסם מאוד באותה התקופה בוינה. מדובר ברוזן פרנץ ואלזג-שטופאך, איש אצולה חובב מוזיקה, אשר רחש חיבה גדולה לרכישת יצירות ממלחינים ידועים, העתקתן בכתב ידו והצגתן בפני אורחיו כיצירותיו שלו. את הרקוויאם הזמין הרוזן כדי להציגו כמחווה אחרונה אותה חיבר לזכר אשתו המתה.
מוצרט כנראה ידע היטב את זהותו של מזמין היצירה, ועדויות לכך ניתן למצוא בדיון משפטי שהתנהל לאחר מותו של המלחין בין אשתו קונסטנצה לבין נציגיו של הרוזן (אך לא הגיע לידי משפט). על פי הסכם כתוב שנחתם בין מוצרט לבא כוחו של ואלזג-שטופאך, נקב מוצרט בסכום אותו מצא לנכון לדרוש בעבור חיבור היצירה, ואילו הרוזן התחייב להכפיל סכום זה תמורת מסירת הזכויות המלאות ליצירה, בכלל זה כל הטיוטות וכתבי היד לרשותו.
מותו הפתאומי של מוצרט העביר את הזכויות ליצירה הלא מושלמת לידי אשתו, וזו דאגה להשלמתה והשמעתה בפומבי למטרות רווח. מעשה זה היה העילה לתביעתו של הרוזן, שלבסוף יצא כשידו על התחתונה ונאלץ לוותר על הזכויות ליצירה.
הן סיפור מודעותו של מוצרט למותו הקרב והן הסיפור אודות "איש המסתורין", מזמין הרקוויאם, ראו אור לראשונה בספר הביוגרפי שפורסם בווינה בשנת 1808 על ידי סופר בשם פרנץ קסאווייר נימצ'ק (Niemetscheck).
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95...6.D7.A8.D7 .98
נערך לאחרונה ע"י yotman בתאריך 08-12-2006 בשעה 12:46.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
