
19-12-2006, 23:51
|
|
|
|
חבר מתאריך: 16.08.04
הודעות: 3,999
|
|
|
קצת off topic
אבל מאיפה הבאת את ה"בדיחה בעולם התעופה" ? את ה"איש השנוא בחא"א" אני מניח שאתה מביא ממפגשים עם טייסים אמריקאים בחתך הגילאים של 25-40 למשל. אני טועה ?
אני קצת חולק עליך. אני מודה שאני נמנה על מעריציו של ייגר, מאז קראתי כילד את הביוגרפיה שלו (ויש לה עדיין מקום אצלי על המדף צמוד לביוגרפה של דני שפירא ...).
האיש הוא, אם תרצה או לא, חלוץ בעולם התעופה. הוא הסכים ללכת ולהתנסות במחסום שנחשב בלתי עביר מחד, ומאידך רבים נהרגו בטיסה באזור שלו. זה לא שהיו מתנדבים רבים לנסות ... ייגר הוא גם חניך של דור אחר של טייסים, דור שהדומים לו היו אלה מטייסי ח"א שטסו בשנות ה-60', אולי (ואני יודע שאתה מכיר כמה כאלו ...). אלו אנשים שהיכולת האישית שיחקה אצלם תפקיד בלעדי, בצורה כ"כ דומיננטית שלא היה משהו אחר. לך, למשל, זה מאוד טבעי לטוס עם נווט. רוב טייסי הקרב היום טסו או יטוסו עם נווט לאורך שנים, והעבודה ביניהם היא אינטגרטיבית מהצעד הראשון. נכון, בעייט וקא"מ/קאמ"מ טסים לבד, אבל אחרי זה בחלק מהבזים, ברעמים, ברוב הברקים, בסופות - טסים שניים. המשקל של "אני" לעומת "אנחנו" והמילה הגסה הקרוייה "עבודת צוות" שהיא חלק חשוב מעולמם של טייסי הקרב היום, אין לה כלל מקום בעולמו של ייגר. לכן ה"אני" אצלו הוא כ"כ דומיננטי.
מעבר לזה, הוא ראוי לדעתי לכל הערכה, כמו שציין מישהו, על המקום ממנו יצא למול המקום אליו הגיע. מדובר על היליבילי מה-mid west שבזכות כשרון אישי נמנע מגורל של חוואי והפך לקצין, טייס מצטיין, טייס ניסוי נועז - וכל זאת ללא כל השכלה פורמלית מלבד תיכון.
|