משהו חדש נכנס בי.
משהו חדש שפשוט רוצה לצאת החוצה.
הוא נותן לי הרגשה נפלאה, כבר לא נוראה.
אני חי, איזה כיף. יורד גשם בחוץ.
הבוץ נדבק. המוח נדפק לטובה.
אני כבר לא לחוץ.

אף אחד לא יעשה לי כלום. כי יש לי הגנה.
אבל אני חודר שריון ועכשיו אתם בסכנה.
מתפוצץ ומרגיש כמו משוגע.
אתה מתקרב לפצצה- "עצור! אל תיגע".

לא אכפת לי מברנשים לא אנשים
כל היום יושב ורק הם חוששים.
לא עשיתי כלום אני חף מפשע.
אני הילד הטוב, ואין את הרשע!

אז כדאי שתזהרו ממני.
לא תמצאו מטורף כמוני.
הם אומרים: "הוא טוב מדי, זה יכול להיות..."
אני אומר: "אני לא מספיק טוב, אל תתנו לזה לקרות"

מחולק, מנותק, משתתף במשחק עם מספר דמויות שונות.
"במציאות הוירטואלית הזאת, הכל יכול לקרות".
אז תפסיקו לשחק תפקיד אחד ותהיו כמה אנשים שונים
תפסיקו לכתוב עליי ועליהם ועל ההם שאף פעם לא משתנים.



אני זוכר שמישהו אמר פעם בטלוויזיה: "תסתכלו עליהם ותראו אותנו"
לא נכון!!! בפירוש לא נכון!!!
כל אחד הוא מיוחד בדרך שלו, צורת חיים, לבוש, והכי חשוב...
ה"בפנים" של הגוף שלנו.
מה שמסתתר מאחורי החומריות הזאת שנקראת "בשר-ודם".
כולנו בני אדם שונים, משונים ומשתנים לפי הצורך.
לי יש פיצול אישיות שאני מודע אליו בצורה ברורה.
פה אני ככה ושם אני אחרת. "אותה גברת בשינוי אדרת".
(רק שאני אותו הגבר בשינוי ה...אםםםם)
עזבו... אתם כבר הבנתם. וחלקכם אפילו מודעים לכך לבד....

שיהיו לכם חיים נפלאים מלאי הרפתקאות
(ורק שתדעו- גם לרדת למטה לשתי דקות ולשפוך זבל זו הרפתקאה- והזבל לפח, כמובן)
אז רדו למטה תרגישו את הטיפות ותשפכו זבל לתוך הפח הירוק והמסריח בחוץ ותגידו לי איך היה.

אה, כן. אני יודע שאני קצת משוגע. אבל גם אתם קצת משוגעים...

"אינני מוכן להודות בכך, אך אנסה לנסח זאת בבהירות מוחלטת: אנוכי הוא אנוכי. אתה הוא אתה. כל העובדות אשר נוכחות בשטח לא קיימות מבחינתי!"

כשקראתי אותו, הקיבה שלי נחבטה לכל הכיוונים, הגוף שלי רעד, הכתפיים ירדו-עלו-ירדו-עלו בלי הפסקה, ובקושי הצלחתי לעצור את עצמי מלקפוץ בכל החדר ולהשתגע!

ולכן אהבתי אותו כל-כך,
puzpuz.