|
10-01-2007, 17:30
|
|
|
חבר מתאריך: 16.10.06
הודעות: 71
|
|
יום סיירות 10.1.07
טוב, האמת היא שכבר חיכיתי לרגע הזה שאני אהיה אחרי היום סיירות ואני אוסיף מאמר לאוסף המאמרים של הפורום, רק לא ציפיתי שהמאמר שלי ייראה כמו שהוא עכשיו. כשתגיעו לסוף תבינו על מה אני מדבר.
ערב לפני יום הסיירות קניתי לעצמי כמה לחמניות ואכלתי אותן כתחליף לפסטה המומלצת (סיימתי את הלימודים באותו יום אחרי 8 בערב, וידעתי שלא יהיה לי כוח בבית להתחיל ולאכול ארוחה כבדה), והלכתי לישון יחסית מוקדם.
התעוררתי בחמש ורבע, התארגנתי קצת, ואבא הקפיץ אותי לתל אביב, לאחת התחנות של קו 601 שמגיע לוינגייט. כאן היה לי קטע די מבאס: חיכיתי לאוטובוס בערך רבע שעה, ואז הלכתי להשתין מאחורי התחנה, ובדיוק אז ה-601 עבר, והייתי צריך לחכות עוד 20 דקות עד שהבא יגיע.
בשעה 7 בדיוק הגעתי לוינגייט, התפללתי באחד האולמות שהיה פתוח, ואז הלכתי למתחם היום סיירות ועמדתי בתור למכולה.
נכון תמיד אומרים שכל הסוסים מגיעים ליום סיירות? אז זה מאוד נכון!!! זה נראה כאילו כל האצנים האולימפיים וכל החבר'ה שמתאמנים שנתיים בחדר כושר הגיעו לתאריך שלי.
אחרי שחיכיתי בתור וקיבלתי מספר, רשמתי אותו על החולצה והלכתי לאוהל של ה"מרפאה", שם מדדו לי דופק ושחררו אותי לחימום.
החימום דווקא היה לא רע. הספקתי לעשות לפניו המון מתיחות, ובחימום עצמו היה צריך לרוץ עד איזה שיח במרחק 80 מטר בערך ולחזור. אח"כ שוב עשינו מתיחות.
הגענו לשלב הידוע לשמצה של בוחן הבר אור. זה מאוד פשוט: נעמדים בזוגות, כאשר בהתחלה מי שעומד בצד דרום עושה את השכיבות שמיכה והשני שוכב על הרצפה ושם אגרוף. הנבחן צריך לרדת עד שהחזה נוגע באגרוף – ולעלות בחזרה לידיים נעולות. עשיתי כאלה 26. זבל של תוצאה.
עוברים לכפיפות בטן. שוב מתחלקים לזוגות, מי שעם המספר הנמוך יותר נבחן ראשון. כאן צריך לשלב ידיים מאחורי העורף ולעלות עם המרפקים עד הברכיים כאשר בן הזוג יושב על כפות הרגליים. שימו לב! מורידים ניקוד על ביצוע לא נכון!! לי הורידו 3 כפיפות בטן כי לא ירדתי עד הסוף. בסופו של דבר, נרשמו לי 53 עליות. לא רע ביחס לאחרים, אבל רחוק מלהיות טוב.
עוברים לריצת 2000. כאן חיכינו קצת עד שיהיו מספיק אנשים שיצטרפו לריצה, ואז יצאנו. המסלול די נוח, למרות שיש כמה קטעים עם חול קצת רך, וזה מקשה קצת את הריצה. לא רציני. אחרי חצי מרחק עומד חייל עם טוש שמסמן על החולצה קו שמסמן שלא רימיתם. כשאתם חוזרים אתם מקבלים פלסטיק עם המספר שלכם, ואח"כ מתרגמים את זה לזמן. אני הייתי מקום 43 מתוך 75 להערכתי.
שתינו קצת, ואז קיבלנו הסבר קצר על היום הזה ומילאנו שאלוני העדפות.
חיכינו בדשא עד שכל המלש"בים יסיימו את הבר אור (היו המון!! היינו בערך 500 אנשים). כאן חיכינו בערך שעה, וזה נותן זמן לגוף לנוח.
לאחר מכן, הגיע מפקד יום הסיירות, אמר כמה מילים, נתן קצת לרופא לדבר ואז חילקו אותנו ל-25 קבוצות, 20 אנשים בערך בכל קבוצה (היינו המון), לקחנו ציוד (שקים, אלונקה, ג'ריקנים, ספסלים למדריכים, אתי חפירה) ועלינו לדיונה. כאן התחילה העבודה הקשה באמת.
בהתחלה היו ספרינטים קבוצתיים. אחד מהמפקדים נתן זמן, היינו צריכים להקיף שיח, לחזור ולעמוד בשלשות. מאוד פשוט. כמובן שלא עומדים בזמנים ושוב עושים אותו דבר. ככה זה נשמך בערך 5 פעמים, ואז עברנו לסדרי הגעה. אותו עיקרון, אבל עכשיו המפקדים רושמים במהירות את ה-4\5\6 ראשונים.
אני הייתי מאוד "אאוט" מאז שעלינו לדיונה. הגעתי כמעט אחרון בכמעט כל הספרינטים, והגעתי למצב שהלכתי חלק גדול מהעליה. אפילו היה ספרינט אחד שנשארתי תקוע באמצע העלייה, והצטרפתי לקבוצה שלי כשהם ביצעו את העלייה של הספרינט הבא.
בשלב הזה הבנתי שכל הקטע הזה של הסיירות מאוד לא מתאים לי. לקחתי את הציוד שלי, נרשמתי אצל המפקדים והלכתי לחתום ויתור.
כאן בעצם נגמר לי היום סיירות.
כמה נקודות שרציתי להפנות את תשומת לבכם אליהן:
1. יום סיירות הוא לא יום קל בכלל. הוא קשה מאוד!!! גם אם קראתם בשאר המאמרים שכל אחד עם כושר בינוני+ יכול לעבור את זה, זה פשוט לא נכון. תוציאו לכם את זה מהראש. זו הולכת להיות החוויה הכי קשה שחוויתם.
2. הכול בראש? לא, בכלל לא. אני התאמנתי הרבה זמן לפני יום הסיירות, ובאתי אליו בכושר שיא (יומיים לפני שברתי את השיא שלי ב-2000), והייתי כולי מלא במשפטי מוטיבציה כמו "הכל בראש, הכאב הוא זמני והגאווה היא לנצח, בסוף זה ישתלם וכו' ", אבל ברגע שאתם על הדיונה אתם שוכחים הכול. פתאום אתם מרוכזים רק בכאב החד שמפלח את הרגל בצעד הבא שאתם עושים, ובקושי הרב להניע את הגוף. זה שובר גם מי שבטוח שיש לו מנטליות חזקה והוא לא יישבר. זה פשוט קורע.
3. תגיעו מוכנים ותהיו מרוכזים. בכל קבוצה יהיו את ה"סוסים" שתמיד יגיעו ראשונים. בכל הספרינטים שעשיתי הגעתי בין החמישה האחרונים, וזה ממש שבר אותי. אחרי כמה ספרינטים עם סדרי הגעה הבנתי שאני לא הולך היום להירשם אצל המפקדים וזה מה ששבר אותי סופית.
4. אל תפתחו ציפיות כדי שלא תתאכזבו. גם אם לא קיבלתי מה שרציתם, לא נורא! יש עוד המון יחידות טובות בצה"ל. תזכרו שבסופו של דבר, רק עשרות בודדות מתקבלים למטכ"ל, שייטת וחובלים כל מחזור מתוך אלפי מתמיינים, אז קחו הכול בפרופורציה.
5. מי שלא התאמן, או נזכר רק ברגע האחרון – שיוציא לו את זה מהראש שהוא הולך לקבל בקלות משהו (אפילו חובלים). היום הזה הוא מאוד קשה פיזית, ומנטליות אמנם חשובה, אבל בסופו של דבר היא משחקת בתפקיד מאוד קטן ביום הזה. לדעתי הכושר הרבה יותר חשוב.
6. אם אתם יכולים – תתאמנו בקבוצת כושר קרבי. זה יביא לכם מושג מה אתם הולכים לעבור, וזה ייתן לכן יתרון עצום על פני מי שמתאמן לבד. נראה לי גם שיש תופעה דומה למה שקורה עם המבחן הפסיכומטרי. פעם כולם היו לומדים לבד, והיום קשה למצוא מי שנבחן בפסיכומטרי ולא עשה קורס לפני זה. ככה זה גם כאן. לדעתי עוד שנתיים – שלוש הרוב המוחץ של המלש"בים ביום סיירות ישתייכו לאחת מקבוצות הכושר הקרבי.
ותזכרו, לא הכל בראש! זה אחד הדברים שהפילו אותי חזק.
זהו, אם יש לכם שאלות, אני אשמח לענות.
|
|