|
מאמר יום סיירות 1 לינואר 2007
טוב יש לי מלא שיפוצים בבית והכל רעש ואני צריך להשגיח על הפועלים אז הנה דרך נחמדה להעביר את הזמן  מאמר על יום סיירות ינואר במתכונת חורף 2007
אוקיי קודם כל יום לפני קמתי ב5 בבוקר רק להתרגל לשעה לדעתי זה כן השפיע היה לי יותר קל לקום בשעה הזאת ביום סיירות עצמו ואני חושב שהגעתי ערני ביחס לכמה חבר'ה שם שראיתי שעוד היו עם שקיות בעיניים. בנוסף היה סילבסטר אז כדי שהחברה לא תתבאס שאני הולך לישון מוקדם לקחתי אותה למסעדה (שבמקרה הגישה אחלה פסטה^^), שם תקעתי כמו שצריך ארוחת פחמימות של פסטה ואורז בכיף. שבע ושמח הלכתי לי לישון ב22:00 כולי לחוץ ומתרגש לקראת מחר.
4:00: משום מה הגוף החליט לא לישון אז כמובן שמרוב התרגשות קמתי. כאן אני רוצה לציין שעשיתי תאונה עם טרקטורון יומיים לפני ולכן עדיין כאבה לי הכתף אמרתי לעצמי שעד 5 אני אשאר לשכב ואקווה שארגיש טוב יותר מה לעשות רצה השם ב4 וחצי אחותי הקטנה מתעוררת בוכה כולה טוב מה לעשות צריך לקום להרגיע אותה אין מה לעשות חובתו של אח גדול
הגיעה השעה 5:00 אני קם אוכל 2 פרוסות לחם עם דבש (תהרגו אותי בא לי דבש כל הזמן הייתי עם שוקולד החלטתי לעשות יום דבש) כוס קפה (נגמר השוקו רבאק...) ואח"כ כוס מיץ תפוזים בכיף.
מארגן לי תיק עם בקבוק מים, חולצה להחלפה, מתקשר לוודא שחברים שלי שבאים איתי התעוררו ושהכל זז כמו שצריך, ברבע ל6 חבר שלי בא לאסוף אותי ויצאנו לדרך
אין יום סיירות בלי גוש טוב לפניו, חבל רק שהוא הגיע כשאנחנו בוינגייט, ולכן ב6:25 ככה היינו כבר בתוך וינגייט ועצרנו באיזה אולם (אולם ברלין ליתר דיוק) בריצה לתוך השירותים כל אחד הוריד יסודות חדשים לשירותים ויאללה המשכנו בדרכנו למתחם
מגיעים למתחם ישנה חנייה ואז שביל יפה לאורך מדשאה כבר רואים כמה אוהלים (וידענו שנבנה היום עוד הרבה) ואיך שמגיעים 2 לוחמי שייטת מבקשים זימונים לראות שאנחנו אכן ילדים טובים שבאו לעשות יום סיירות ולא חבורת מחבלים שבאו להשמיד את כל כח המילואים של השייטת ושל סיירת מטכ"ל בנקודה זו חשוב לציין לא לשכוח תעודות זהות כי היינו צריכים לחזור לאוטו לקחת אותן.
אוקיי השייטים אומרים לא להכנס לפני שאנחנו מוכנים ונכון מאוד עשיתי 2 סיבובי ריצה סביב המדשאה ומתיחות די ארוכות עד 7 וכמובן עמידה יפה בזמנים 7:00 אני בתוך המתחם שם אמרו לשים תיקים באוהלים ולהחזיק זימונים ביד עם ת.ז. ושאלון רפואי ולחכות שם.
מה לעשות יום סיירות ראשון שום דבר לא מאורגן הכל בעע מעמידים אותנו ליד איזה אוהל פתאום מגיע המד"ס אומר כולם ללכת לכיוון אחד כולם דוחפים רצים אני נשארתי מאחור חבל להדחף כמו חמור והופה פתאום המד"ס אומר כולם להסתובב במקום והנה אני ראשון ניגש למכולת הרשמה
קיבלתי מס' נמוך וגם החברים שלי שהיו איתי, לדעתי המספר הנמוך עוזר לא רק בלצאת לבר-אור ראשונים, אלא זה גם מספר שיותר קל לזכור ואח"כ אנשים ייזכרו אותכם יותר טוב לסוציומטרי.
אוקיי נרשמים והולכים לחובש, שכמובן בגלל דופק מהיר מהתרגשות לא מעביר אותי ואז מגיע הרופא שמעביר אותי ויאללה למד"ס לחימום בוקר (ששווה בערך כמו להכנס לאמבטיית קרח..) כמה ספרינטים קצת מתיחות תאכלס לא מה שיחמם אותכם.
ראוי לציין שהיה קפוא, אני הייתי עם 4 שכבות עליי ומכנס טרנינג מעל המכנס הארוך, היה ממש קר ונתנו הוראה לשים חולצות ארוכות כשלא בפעילות.
טוב מתחילים את הבר אור, 2 דגלים ביניהם קו לבן שמים ידיים על הקו ובן הזוג אגרוף על הקו בין הידיים עושים שכיבות שמיכה כל אחד כמה שהוא יכול זמן מנוחה מותר הוא 2 שניות לכל היותר, חשוב לזכור לחמם כתפיים כי קר. אי אפשר לרמות שמים שם חולצה במכנסיים ויש בקרים בכל פינה בקר לכל ילד שעושה תרגיל וכל הזמן שמים את האצבע על האגרוף לא לנסות לרמות.
תחנה הבאה בטן שוכבים על מזרון החבר יושב על כפות הרגליים ומחבק ברכיים ידיים שלובות מאחוריי הראש עולים עד שהמרפק נוגע בברך גם כאן קשה לרמות וחבל לנסות ישנה הגבלה של 2 דקות לעשות בטן מתחילים בשריקה ומסיימים בשריקה לתת הכל.
אח"כ נותנים דקה לשתות (בקבוק מים בתיק עדיף על ברז שמלא נדחפים אליו), והולכים לשדה לרוץ 2000 (עלק 2000...) מתחילים מקו מסויים רצים כמה מטרים פונים שמאלה ורצים ישר ישר ישר ישר ישר ישר עד שמגיעים לחייל שמסמן אתכם בטוש אדום (אם חזרתם בלי סימון נפסלתם), וחוזרים חזרה עד חייל שאומר לעצור ונותן לכם מספר.
זהו סיימתם בוחן בר-אור. התוצאות שלי היו:
שכיבות שמיכה: 50.
כפיפות בטן: 79.
ריצת 2000: בשעון שלי היה 9:30 דקות, הגעתי מקום 33 לא יודע מתוך כמה ניראה לי 45 ככה. תואצה עלובה אני יודע אבל דווקא בבצפר עשיתי 8:25. שוב פעם זה יותר ארוך מ2000.
אוקיי אחרי הבר אור שוב פעם שותים ופוקדים עלינו כמובן ללבוש בגדים ארוכים כמו שצריך, ממלאים שאלון העדפות לאיזה יחידה אתם רוצים, ויאללה בלאגן לבנות אוהלים זה כיף חיים. דווקא כאן נורא נהניתי כולם עושים צחוקים גם המפקד שלנו הסתלבט עלינו חופשי היה מצחיק בטירוף וכל פעם שהרמנו את הח' של האוהל (מה שמחזיק אותו באמצע) צעקנו "אחד" "שתיים" "שלללללווווושששש"! כמו אורי גלר כולם צחקו בכיף.
חבר'ה בזמן הזה כדאי לעשות עוד כמה מתיחות טובות זה ממש יעזור מאוד קר ולא רצוי להתפס, מה גם שזה הרג לי את הגב אבל לא נורא.
כדאי גם לנסות להכיר שם אנשים, ולברר תוצאות בבר-אור, כ חבר'ה שם משום מה הכירו אותי ממבדקי צוות אוויר אלוהים יודע איך אבל היה מצחיק להעביר צחוקים על הפסיכולוגית וכ'ד.
אוקיי בנקודה הזאת אני רוצה לציין שהיו כמה אנשים שהרגישו צורך לעשות מעצמם המפקדים של כולם ובאמת היו בלתי נסבלים אני לא יציין מספרים או שמות אבל הם חשבו שאם הם ייתבלטו אז יירשמו לטובתם נקודות זכות או משהו כזה אלוהים יודע מה זה הכל בולשיט המדריכים יושבים ושותים קפה בצד השני של המאהל והמפקד שלנו לא מסתכל בכלל היינו נטו כוח עבודה לבניית המאהל. באמת שם חבר'ה תהיו שקטים וצנועים מי שמקשקש ומדבר כל היום אח"כ בדיונה לא יהיה לו אוויר מרוב הקשקושים והא יקטר לכולם אח"כ גם שהוא נפל ושהוא כזה תותח ושמגיע לו מטכ"ל אבל וואלה מקריאים אותו לחובלים (לא שזה דבר רע חובלים). השתיקה יפה לחכמים. תבנו את האוהלים, אל תעשו שטויות (כמו מלחמות עם הפטישים המגניבים שהביאו לנו) ותכינו את עצמכם ליום האמיתי.
אוקיי הגענו לחלק המרכזי של היום סיירות:
אומרים לכולם לעמוד מול המאהל בעשיריות, חבר'ה כל דבר החל מלהשתין ולקשור שרוכים להוריד חולצות ארוכות הכל עושים לפני זה, כי כשעומדים שם מחלקים אותכם לקבוצות והבלאגן מתחיל.
אוקיי הקריאו אותי לקבוצה, באים יושבים בטור מול הספסל (שאח"כ תקחו איתכם) של הקבוצה ומגיעים 3 מדריכים מוודאים שכולם שם והופה שלשות ויש לנו דקה לעמוד עם כל הציוד באוויר עלינו על השביל שמוביל לדיונה. ישנו שק לפלאפונים ולחפצי הערך של כולם שהמדריך לוקח איתו דווקא מאוד חכם שלא ייגנבו לנו כלום בטעות.
אוקיי עולים את הדיונה באמצע הדרך המדריך אומר למי שמחזיק את העטי חפירה לתקוע אחת בחול ואז מגיעים לפסגה שמים למדריכים את הספסל וציוד בצד ונעמדים בשלשות.
המדריך אומר שמי שלא מרגיש טוב זאת הזדמנות אחרונה לקבל דחייה, ויאללה מתחילים:
*בנוסף המדריך חוזר ומדגיש שזהו יום אישי (!) אין טעם לדחוף אחרים זה לא ייתן לכם כלום.
ספרינטים לחימום:
תאכלס כולם כבר מחוממים השמש זרחה (אבל קפוא) אבל המטרה כאן היא לגרום לאנשים לפרוש, זמנים לא הגיוניים לעשות הקפה מסביב לעט ולחזור לשלשות, כשהזמן עוצר רק כשאנחנו צועקים הקשב. איף שצועקים הקשב המדריך אומר "צא" אין מנוחות אין זמן לקחת אוויר קשה קשה קשה 2 חבר'ה פורשים בקטע הזה ואצלנו לא פרשו יותר. כאן חשוב לדעת שלהגיע ראשון כאן זה לא מה שיעביר אתכם, צריך כאן להכיר את הדיונה (שאצלנו עשינו הפוכה קודם יורדים ואז עולים וזה היה לי חדש) וכמובן לעמוד בזמן.
אוקיי אחרי שהוא רואה שפרשו 2 חבר'ה ובאמת עשינו הרבה מקצים של זה ניראה לי 10 ככה אין הפסקת שתייה או משהו והוא מסביר איך עושים סדרי הגעה כמובן שזה לא מסובך איך שהוא שואל "כולם הבינו?" כולם עונים "כן" הוא אומר "צא".
כאן חבר'ה לשנות גישה ולשנות ראש, אין יותר סבבה, את הדיונה כבר הכרתם בחימום, הייתם נחמדים וטובים עד לרגע הזה, מכאן ואילך, צריך נחישות והרבה הרבה רבאק בראש, יוצאים בספרינט ולא מפסיקים עד שעומדים מול המדריך. יצאנו למקצה ראשון הגעתי חמישי, מתנשף ומבואס מזה רק קיבלתי יותר קריזה ובום איך שהוא כותב את המספר של מי שהגיע אחרון הוא צועק "צא!" יוצאים הגעתי שלישי הוא רושם שוב צועק "צא!" בום ספרינט מטורף אני ראשון כאן הוא כבר ביקש להקריא מס' ואת המקום שהגענו ככה שהרבה אוויר לריאות לא ממש נכנס... איך האחרון מקריא "צא!" יוצאים אני שוב ראשון מקריאים מספרים "צא!" אני שוב ראשון ממשיכים משהו כמו 10 מקצים אני אישית במקצה ה9-10 כבר הייתי עם ידיים על הברכיים אבל ראשון חבר'ה זה המקום שכולם פורשים בו בספרינטים זה ניראה נצחי וקשה אבל וואלה מתחילים לראות בצדדים קבוצות של חבר'ה ממלאים שקים ופותחים אלונקה ומכניסים טוב טוב לראש שהיום רק התחיל ויאללה בלאגן כל ספרינט לתת טירוף דיונה הפוכה מי שמגיע ראשון לסיבוב של העט חפירה יהיה לו יתרון תתאמצו.
כשכבר באתי למות מזה הופה! הפסקה 6 דקות לשתות. כאן חברים חשוב להיות בני אדם, יש כאלה שכמו חיות רק רוצים לשתות כמו משוגעים, ויש אנשים שמבינים שאין מה לרוץ כולנו נשתה ולא צריך לדאוג, באתי לקחתי את הג'ריקן מזגתי לכולם לשתות גם דאגו לי לכוס וידאתי שכולם שתו חברה היינו צריכים לשתות די הרבה ביום הזה ככה שצמאים אתם לא תהיו.
ההפסקה היא מאוד מאוד ארוכה אני אישית החזרתי גם את הג'ריקן למקום גם שטפנו כוסות שלא ייתמלאו בחול כי זה נהיה מגעיל אח"כ ועוד נשארו לנו 3 דקות (הפסקות ארוכות אמרתי6 דקות זה הרבה זמן) הורדתי נעליים הוצאתי חול ועשיתי מתיחות כי כבר נתפסה לי המפשעה והכתף מהתאונה שלי כאבה מאוד.
אוקיי עומדים בזמן בשלשות כמו שצריך כולם כבר מזיעים המדריך נותן עוד 4 דקות לפתוח אלונקה ולשים עליה שלושה שקים (אלה שקים גדולים..) מלאים ולעמוד בשלשות שוב פעם יש הרבה זמן הגוף מתאושש ומוכנים לתרגיל הבא לתת הכל.
אלונקה סוציומטרית:
עושים הקפה כמו בסדרי הגעה, 4 ראשונים לוקחים אלונקה, 5 ו-6 ג'ריקן, השאר עוד הקפה בלי כלום.
כאן חשוב לציין כמה נקודות:
לאלונקה צריך להגיע! כלומר לתפוס אותה, אין כזה דבר הגעתי ראשון ואני מחכה לכולם לתפוס אלונקה!! מי שהגיע לאלונקה נרשם, לא מי שהגיע ראשון. לא לעצור כשהגעתם קרוב לאלונקה, לעצור כשאתם עם היד על האלונקה!
האלונקה היא מנוחה, כי אי אפשר לרוץ איתה כי היא כבדה וכי ממש סחוטים מהספרינט, אז תתאמצו חזק כי אז אתם נחים ואז יש כוח לספרינט הבא.
הג'ריקן הוא מוות והוא בד"כ נשפך עליכם לא נוח לסחוב אותו בכלל.
אוקיי יצאנו למקצה הגעתי ראשון ויוצאים עם אלונקה לסיבוב אלה שלקחו ג'ריקן מחכים איתו באוויר עד שהאלונקה חוזרת.
כאן החלק הכי חשוב ושהפתיע אותי: כשמורידים אלונקה, ישר יוצאים, אין זמן לקום, האלונקה נוגעת בחול המדריך אומר "צא". תהיו מוכנים!!!!! ספרינט שני לא הגעתי לכלום מה לעשות אשמתי ואשמתי בלבד שלא הייתי מוכן כל הזמן.
ספרינט שלישי ראשון שוב אלונקה עוד סיבוב. ספרינט רביעי עדיין לא קלטתי את זה הכי טוב אבל השתפרתי לקחתי ג'ריקן נשפך לי על כל הגב באסה ביקשתי זמן לסגור אותו.
בנקודה זאת ראוי לציין שגם יש זמן לתרגיל, כלומר צריך להשלים ספרינט והקפה עם אלוקנה בזמן, לנו היה 2 דקות, אבל ניראה לי שאח"כ הוא הפסיק למדוד.
אוקיי יוצאים שוב הגעתי ראשון, ומפה והלאה קלטתי את העניין היו בערך 12-15 מקצים מתוכם הגעתי חוץ מהשניים שכתבתי בהכל לאלונקה. לא רושמים מי ראשון רושמים מי באלונקה.
כדאי להזכיר גם שהלכו שם כל מיני חיילים שאינם מדריכים, שהסתכלו על כולם כל הזמן, בעיקר בסדרי הגעה כל פעם שהגעתי ראשון הם התסכלו עליי, בלי משקפי שמש בלי כלום נעצו בי עיניים חשוב לעמוד זקוף ולהראות עירני, לא להראות מתים.
אוקיי סיימנו אלונקה סוציומטרית עוד פעם 6 דקות לשתות מתיחות וכ'ד בכיף אח"כ עוד 5 דקות למלא שק לכל אחד מאיתנו ולקשור אותו.
המדריך שם ג'ריקן ואומר להקיף את העט חפירה למטה ואת הג'ריקן למעלה כל פעם שמקיפים ג'ריקן צריך להגיד מספר אישי ומספר הקפה. הוא מזהיר לא לשקר בהקפות, ואם התבלבלתם אז תגידו מספר נמוך ממה שאתם חושבים. הוא גם אומר שמותר לעצור ולנוח, כאן חברים אני רוצה לנפץ משהו שחשבתי שמי שנח לא מקבל כלום זה לא נכון 2 החברים שלי נחו וקיבלו חובלים ועוד אחד נח וקיבל מטכ"ל לכן זה לא נכון, רק חשוב לא לזרוק את השק אלא להתייחס אליו כמו אל ציוד יקר.
אוקיי היה לנו 25 דקות בשעון שלי המדריך כמובן לא אמר זמן לזה אבל מדדתי, עשיתי 21 הקפות שזה לדעתי לא רע בכלל יכלתי אולי עוד שתי הקפות הכי הרבה עשה מישהו 26 (הוא כאן מהפורום תותח!).
אוקיי עוד 6 דקות הפסקה לשתות ולרוקן שקים, כאן כבר חשבתי שנזחל אבל ראיתי אחרים חופרים בור, ואכן כל אחד לוקח עט ויאללה לחפור בור לנו אמרו לחפור בור שנוכל להכנס אליו ולעמוד זקופים ולא ייראו אותנו (סתם לצורך העניין הגובה של הוא 1.84....) אף אחד לא עמד במשימה אני הגעתי לקו המתניים שזה לא רע בכלל יש לי רגליים ארוכות למדיי. המדריך בא ושואל כל אחד אם הוא עמד במשימה אני אמרתי כמובן שלא שאל למה אמרתי שלא הצלחתי לעמוד בזמן שהוא נתן (האמת שהוא לא נתן אבל מדדתי זה היה 15 דקות) מקבוצות אחרות ביקשו לחפור מטר על מטר על מטר.
אוקיי סותמים בורות ויושבים לשיחה.
המדריך נותן לכל אחד 2 דקות לספר על עצמו ועל למה הוא בא ליום הזה ואיך הוא התכונן ואיזה יחידה הוא רוצה ומה המוטיבציה שלו להתגייס אליה מ1 עד 10 (הכוונה שלו הייתה אגב רק ל3 היחידות של היום סיירות ולא ל669 שלדג וכ'ד).
אוקיי כולם דיברו חוזרים מחזירים ציוד לא לשכוח לקחת את הפלאפון מהשק ויושבים בחצי מעגל לפי סדרי המספרים שלנו ומקבלים דף שאלון סוציומטרי.
השאלון הוא בעצם טבלה עם מספרי כל חברי הקבוצה, מסמנים ליד השם שלכם 0, ומדרגים בצוה מספרית את חברי הקבוצה כשהכי טוב זה 1 (מי שהכי מתאים לדעתם לעבור את היום הזה) ואצלי האחרון היה 12 (כשמספר חברי הקבוצה שהגיעו לסוף היום), אוקיי ממלאים וזהו יש זמן לאכול.
כאן הדבר הכי חשוב!!: לא לגעת בפלאפון! העמידו את כולנו בעשיריות והביאו ילד והמפקד אמר לו להגיד לכולם למה הוא הולך והוא אמר: "דיברתי בפלאפון" חבל לעוף בסוף היום במיוחד אם אפשרי שגם עברתם אותם זה לא מעניין בשיט אתם תלכו הבייתה. גם הורידו אותנו למצב 2 אלוהים יודע על מה אבל מה לעשות ככה זה.
אוכלים פרוסה עם שוקולד ויושבים הרבה (!) עד שמגיע המפקד אומר שכולנו תותחים והקצפת של הגיוס וכ'ד וגם אם לא עברנו לא נורא יש עוד המון יחידות נפלאות בצה"ל ובהצלחה לכולנו.
אוקיי הוא מקריא (לפי שמות משפחה) מי שעבר למטכ"ל, לא הקריא אותי וטוב שכך חיכיתי שהוא יקריא אח"כ את מי שעוברים לשייטת שם כבר נהייתי לחוץ כי הוא הגיע כמעט לאות שלי התרגשתי והופה הראשון שהוא הקריא היה אני קמתי כולי אדום מהתרגשות נכנסתי לאוהל קפצתי כולי משמחה וכיף שעברתי את זה כמו שרציתי, להפתעתי ראיתי ממש קצת אנשים באוהל, ורובם סימנו שייטת עדיפות שנייה ושלישית. אכן מוזר ביותר, אבל לא היה איכפת לי הייתי כולי שמח שקיבלתי מה שרציתי.
כאן נקודה יפה: מגיע קצין מהשייטת אומר שהוא יהיה מפקד הגיבוש ושהוא קורא בפרש את כל המאמרים שאנחנו כותים ושהוא עושה בגיבוש בדיוק הפוך כולם נקרעו מצחוק הוא מסתלבט עלינו שאנחנו צעירים חושבים שהמצאנו את המחשב דווקא אחלה גבר לא סתם הוא קצין בשייטת
התחילו את היום כ300 ילדים.
סיימו אותו כ230 לדעתי.
60 עברו למטכ"ל.
25-30 עברו לשייטת.
70 עברו לחובלים.
חברים זה יום קשה, לא קל בכלל ואם נותנים הכל מעצמכם אז בכלל קשה, לא לשכוח לתת הכל בכל רגע נתון, להיות עצמכם ולהיות גם בני אדם ולא חורניים שמתים לפרוסה עם שוקולד מגעיל עם חתיכות של אלוהים יודע מה. לא לפרוש, לא לחשוב על לפרוש, לבוא לנצח את היום הזה ולקבל מה שאתם רוצים, להיות מנומסים, קשובים, ומוכנים לשמוע "צא!" מהמדריך כי זה מה שתשמעו רוב היום.
לבוא לבושים טוב שלא תתקררו, ולהקפיד לשמור על עצמכם אם באמת אתם לא מרגישים טוב חבל לדפוק לעצמכם את הבריאות, אבל מותר לדחוף את הגוף עם קצת רבאק כי זה מה שצריך לעשות )))
ותביאו חטיפים לאח"כ שיהיה משהו מתוק בפה לסיים את היום, וגם אם לא עברתם יש מה לעשות בצבא והחיים הם לא סיירת או ניירת ובהצלחה לכל מי שניגש לימי סיירות! אני מקווה שהמאמר יעזור למי שקצת לחוץ ולא יודע מה הולך אז לא להלחץ |
ראשי
צ'אט
10-01-2007, 14:15
מצב כלאיים
