[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_HE/pages/tans.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_HE/pages/tans.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/SIP_STORAGE/DOVER/files///0//45990.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_HE/pages/tans.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_HE/pages/tans.gif]

צילום אילוסטרציה: דובר צה"ל

מאת בר בן-ארי


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_Site/tans.gif]

טוראי עמית בן-אבו עלה לארץ לפני כשנה וחצי ממרוקו. לא הרבה ידע על הארץ, אבל הייתה לו מטרה מדויקת: להתגייס לצה"ל. בעוד הוריו נשארו במרוקו הצטרף עמית לשלושת אחיו ועלה ארצה. יש לו אחות נוספת המתגוררת בפריז, ואחיהם הצעיר מחכה לגיוס. עמית ובני משפחתו השתייכו לקהילה יהודית קטנה במדינה המאוכלסת ברובה במוסלמים. אין בה כמעט יהודים, אך החיים במה שעל פניו מצטייר כמו כור היתוך הנוטה להתפוצץ הם בעצם שלווים ברובו של הזמן.

"עליתי לארץ כדי לשרת בצה"ל", הוא שב ומדגיש. בזמן הזה לא היה משוכנע שיישאר לאחר שיפשוט את המדים. "כשהגעתי לישראל ראיתי דברים שונים. אפילו שמרוקו היא מדינה יפה ושאני אוהב בה הרבה דברים... זה לא אותו הדבר. אין כמו ישראל". במרוקו יש דמוקרטיה, הוא אומר, "אבל לא כמו פה. בכלל, ההרגשה כאן היא אחרת. קשה לי להסביר את זה בעברית. גם בשפה שלי, בעצם. זה משהו פנימי. אין כמו ישראל".

* * *

עמית גויס במסגרת תוכנית הכשרה המכונה "שלב ב'". הקורס, שהחל לפני כחודש בבסיס 'מחו"ה אלון' שבצפון, נועד להכשיר עולים חדשים, בדרך-כלל בוגרים בגילם מגיל הגיוס הממוצע בארץ, לשירות בצה"ל. תחילתו בטירונות ברמת רובאות 02', שאורכו כחודש וחצי. התכנים הנלמדים בקורס, בנוסף לשיעורי העברית, הם בנושאי ציונות ומורשת. "פיתוח הזהות הישראלית", מגדיר זאת סגן אלעד נתן, מפקד פלוגת "אלון" בבסיס מחו"ה אלון. "המטרה המרכזית של הקורס היא להוות גשר לחברה הישראלית", אומר סגן נתן. "החיילים מגיעים אליו עם מחסום גדול מאוד - מחסום השפה. במהלך לימודי העברית הם מעלים את סימול השפה שלהם כך שיוכלו להגיע לקורסים שהם מיועדים אליהם - ולעבור אותם בהצלחה". עוד הוא מוסיף: "החניכים מגלים רצון עז לשפר את שפתם, כי הם מבינים את החשיבות שבכך. חלקם נמצאים תקופה לא מבוטלת בארץ, ועדיין השפה שלהם לא מספיק טובה אפילו כדי להתמודד בשיחה רגילה לחלוטין מול יליד הארץ. השפה, בעיניהם, היא סממן חזק לישראליות".


"כשהם דיברו הייתי 'הישראלי'"


טוראי דוד שבת, בן 26, נולד בצרפת למשפחה מסורתית. הוא בוגר תואר שני במשפטים, החל ללמוד לתואר שלישי ואף רכש ניסיון כמרצה בדרך להיות פרופסור למשפטים בצרפת. "התחלתי להתעניין בעלייה לארץ בשנת 2000, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה", הוא מתאר. "היה קשה לנו לשמוע את הדיבורים על ישראל ועל היהודים". שתי אחיותיו עלו לארץ לפניו. הוא, באותו זמן, העדיף להשלים קודם את התואר השני שלו. כשכבר החל ללמוד לתואר שלישי הגיע להחלטה. "לשמוע את החדשות בצרפת זה דבר קשה למי שאוהב את ישראל וליהודים בכלל. בתחילת האינתיפאדה השנייה, התחלתי לשמוע מחברים שלי דברים שלא שמעתי אותם אומרים קודם. הם אמרו: 'אז מה קורה עם הגדר', 'אתם גונבים את הארץ', וזה וזה וזה. לא 'סומנתי' כיהודי לפני כן - מלבד השם שלי הייתי צרפתי 'רגיל' לגמרי. והייתי 'הישראלי' כשהם דיברו. אז סוף סוף חשבתי, שאם אני לא חלק מהאוכלוסייה בצרפת - אני צריך ללכת למקום שהוא באמת הבית שלי. פה אני מרגיש הכי כמו כולם".

אז תחושת השייכות שלך השתפרה מאז שעלית לישראל.


"כן. אני בטוח שלא אזוז מפה. אני גר פה, אחיותיי גרות פה, אני רוצה לבנות פה משפחה. בצרפת מרגישים שהכל כבר נעשה, אבל פה בארץ מרגישים שיש עוד הרבה מה לבנות. יהודי שמגיע יקים משפחה, והילדים שלו יקימו משפחה - ומשפחה גדולה זה לא כלום במקום שבו הדמוגרפיה צריכה לקבל עזרה מחו"ל. אני יודע שאני לא מביא איתי הרבה כרגע, אבל זה יהיה הרבה בעוד כמה שנים".

אתה שואף להתמקצע בתחום המשפטים בארץ?


"לא בדיוק. התחום המסוים שלמדתי הוא מאוד ייחודי לצרפת, נושא שנקרא 'משפטים בינלאומיים פרטיים'. התיאוריה היא כללית אבל החוקים שלמדתי חלים ברובם על צרפת ותופסים רק מול שופט צרפתי. אבל הלוגיקה וספרי החוקים שלמדתי ישמשו לי כבסיס. מי שלמד עד סוף התואר השני, תחילת התואר השלישי - יכול לעבוד בכל תחום". בינתיים, התבשר דוד כי התקבל לשירות בפרקליטות הצבאית. הוא מספר כי לאחר הצבא הוא מתכנן להשלים את התואר השלישי שלו ולהיות פרופסור בארץ. "אני חושב שלהיות פרופסור בארץ יכול להיות דבר מאוד מיוחד. התלמידים הם אנשים שעברו את השלב של הצבא, והם כבר בוגרים. בצרפת לימדתי תלמידים בגילאי 22 עד 35, רובם ילדים שסיימו את התיכון ומיד נכנסו לעולם של האוניברסיטה. כאן אני רואה את המשמעת ואת הבגרות של האנשים. אני רואה שהאנשים שנכנסים לפה ויוצאים מפה - יוצאים חזקים יותר".

* * *

חודשיים נותרו לסיום הקורס. אירוע שהיווה נקודת שיא עד כה, לפחות עבור אנשי הסגל, התקיים לפני מספר ימים. הם קוראים לזה "ערב עמים", הפעלה שבה מתבקשים החיילים להציג מהמנהגים של ארצם. הם השתמשו במגוון אביזרים שהביאו מהבית: תרבוש וכיפתן מרוקאיים, תלבושות מסורתיות של אוזבקסטיאנים ומגוון כלי נגינה מרחבי העולם. "אני וכל אחד מאנשי הסגל למדנו אותו זמן על כל מדינה ומדינה. זה הסתכם בשעתיים וחצי של סיור ברחבי הגלובוס, במהלכם הכרנו את אלו שאנחנו ישנים לידם". חודשיים לסיום, והחניכים מבטאים סיפוק מופלא מההחלטה שביצעו. וכמובן, נרגשות. נרגשות - לקראת השלב הבא.




http://www1.idf.il/DOVER/site/mainp...&docid=60322.HE