21-01-2007, 15:03
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 19.09.05
הודעות: 1,280
|
|
|
about the neighboring unit that evacuated the wounded
סא"ל (מיל') אריק בן 38, מפקד גדוד (מג"ד) הסיור של חטיבת "כרמלי" מספר על אחד מסיפורי הגבורה מהמלחמה בלבנון.
"ישבנו בקאוזה, כפר קטן בגזרה המרכזית בדרום לבנון, לפתע קיבלנו ידיעות על אירוע רב נפגעים של גדוד צנחנים בכפר לידנו. אל"מ אילן, מפקד החטיבה, עלה מולי בקשר ואמר לנו להתארגן כדי לעזור בחילוץ כוח הצנחנים שנפגע.
תוך דקות, במהירות שיא, עשרות לוחמים היו מוכנים לצאת למשימת החילוץ וחיכו לפקודה. עם קבלת הפקודה יצאנו לדרך במטרה לחלץ את הנפגעים. תוך כדי התקדמות לכיוון מקום האירוע, כחצי שעה של הליכה תחת אש כבדה, פצצות מרגמה וירי מנשק קל חברנו אל הכוח שנפגע. לאחר שיחה עם מפקד הגדוד הבנו שיש בשטח הרוגים ופצועים קשה. התחלקנו מיד לרביעיות, כאשר כל רביעייה סוחבת אלונקה. ראשונים פיננו את הפצועים קשה, מיד אחריהם את הפצועים קל ובסוף את ההרוגים.
כשסיימנו לאסוף את כולם התחלנו ממש כמו במסע אלונקות בטירונות לצעוד לעבר נקודת איסוף שהייתה בטוחה יחסית ובה חיכו מספר אכזריות (רכב ממוגן המיועד לחילוץ). לאחר שהגיעו הצוותים הראשנים ליעד הם חזרו בחזרה לסייע לחיילים שמאחור שעדין עסקו במשימת החילוץ. כל החילוץ התבצע תחת אש כבדה של טילים, פצמ"רים וירי מנשק.
כשהגענו לגבול התברר לנו כי בכפר עדין ישנם הרוגים נוספים שלא חולצו בגלל האש שנורתה לעברנו. הנחתי את מפקד גדוד הצנחנים, שנשאר בכפר עם כוח מצומצם, שימתין ללילה מכיוון שאי אפשר לחלץ את הגופות לאור יום.
אני רוצה לפרגן ללוחמים האלה שנלחמו ממש כמו אריות, הם היו עדים למראות קשים ביותר, הם עמדו במאמץ פיזי תחת אש כבדה. לאחר כל תהליך החילוץ, כשסיימנו להעביר את כל הנפגעים למקום בטוח, חזרנו לכפר קאוזה להמשך פעילותנו.
אני לא יודע מאיפה היה לאנשים האלה את הכוח ואת העוצמה, הם נתנו את נשמתם כאשר עפו להם טילים מעל הראש ותחת אש מאסיבית.
כל הכבוד לא מתאר את מה שנתנו הלוחמים האמיצים האלה"
http://carmeli.israweb.net/lebanon2006.htm |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
