16-02-2007, 08:32
|
|
|
חבר מתאריך: 10.09.03
הודעות: 1,285
|
|
מחדל עמוק בטיפול בקטיושות במלחמה
http://news.walla.co.il/?w=//1058615
הכישלון הצורב של צה"ל בטיפול בקטיושות קצרות הטווח במלחמת לבנון השנייה נבע משילוב בין הזנחה מודיעינית מתמשכת לחלוקת אחריות מסורבלת בין פיקוד הצפון לחיל האוויר; זו המסקנה שעולה מניתוח עדויות, ממצאים ותחקירים, שמרביתם הובאו גם בפני ועדת וינוגרד.
מחדל ההתמודדות עם הקטיושות צפוי להיות סוגיה משמעותית בדו"ח הביניים של הוועדה, העתיד להתפרסם במחצית השנייה של חודש מארס. גורם ביטחוני בכיר הבקיא בפרשה אמר ל"הארץ", כי "מדובר בסיפור של רשלנות מערכתית כבדה וממושכת. היה מחדל עמוק בטיפול בקטיושות קצרות הטווח. אין דרך אחרת להגדיר זאת. הסוגיה פשוט נפלה בין הכיסאות מבלי שאיש יקדיש לה את תשומת הלב הנדרשת".
בכירים בצה"ל, בהם הרמטכ"ל המתפטר דן חלוץ, הודו בעת האחרונה במספר הזדמנויות כי הצבא לא עמד במשימת הסרת איום הקטיושות, וכי העובדה שחיזבאללה ירה כ-200 קטיושות ביום האחרון לקרבות היא אחד הכישלונות המרים של המלחמה.
הקו הצהוב
סמוך לפרוץ המלחמה, ב-12 ביולי, חילק חלוץ את האחריות ללחימה בין "זירות מערכה" - פיקוד הצפון הופקד על הלחימה בגזרה שבין הגבול לנהר הליטני ואילו חיל האוויר קיבל לאחריותו את השטח שמצפון לנהר, כשהמטכ"ל מפקח על שניהם. אבל כאן נכנסה לתמונה חלוקה נוספת - המטכ"ל שירטט קו, שבמפות סומן בצהוב, אשר חילק לרוחב את גזרת פיקוד הצפון (מהגבול עד הליטני) לשתי גזרות משנה.
מיקום הקו השתנה לאורך המלחמה, אך במשך חלק ניכר מהזמן עמד על כ-6-7 קילומטרים מצפון לגבול. נקבע כי סמכויות הפעלת האש האווירית ישתנו בין שתי גזרות המשנה. מהגבול עד לקו הצהוב תהיה הפעלת האש בסמכות פיקוד הצפון, ומהקו הצהוב וצפונה, בסמכות חיל האוויר.
במלים אחרות, צה"ל שבר כאן עקרון מרכזי וביטל את החפיפה בין סמכות לבין אחריות. פיקוד הצפון היה אחראי ללחימה מהגבול עד הליטני, אך כדי להפעיל מסוקים ומטוסים לתקיפות בגזרה שבין הקו הצהוב לנהר, הוא נדרש לבקשם ממרכז השליטה של חיל האוויר בקריה בתל אביב.
לחיל האוויר, מטבע הדברים, היו כאבי ראש בוערים יותר שהעסיקו אותו: הגזרה שבאחריותו המלאה, מהליטני צפונה. לכן, הפעלת אש אווירית בגזרה שבין הקו הצהוב לליטני הועמדה בעדיפות נמוכה יותר בסולם הפעילות שלו.
הטיפול המודיעיני בקטויושות לטווח קצר הוזנח
על המשמעות האקוטית של העניין יעיד הנתון הבא, שהוצג לוועדת וינוגרד: כ-69% משיגורי הקטיושות זוהו מצפון לקו הצהוב (ורובם המכריע נעשה מהגזרה שבין הקו לליטני). כלומר - דווקא הטיפול בגזרה שממנה שוגרו הכי הרבה קטיושות הועמד במשך חלק ניכר מהמלחמה בעדיפות נמוכה יחסית. זאת, כשלפחות אצל חלק מהבכירים, ההכרה כי הקטיושות קצרות הטווח הן הבעיה האמיתית של צה"ל הבשילה רק בשלבים מאוחרים של המלחמה.
הסרבול המבצעי בטיפול בקטיושות התוסף לפער מודיעיני חמור. בעוד שחיל האוויר וקהיליית המודיעין השקיעו משאבים עצומים באיסוף מידע על מערך הרקטות של חיזבאללה לטווח בינוני (ה"פאג'ר" ודגמים מקבילים) וארוך (ה"זילזאל" האיראני), הטיפול בקטיושות הקצרות הוזנח בשנים שקדמו למלחמה.
פער הידע לא הועלה כבעיה המחייבת פתרון, אף שבתרגילים שערך צה"ל בשנים שקדמו למלחמה הובהר, כי חיל האוויר אינו מסוגל לפתור לבדו את בעיית הקטיושות קצרות הטווח. מחדל הקטיושות הלך והתבהר ככל שהמלחמה התארכה: חיזבאללה המשיך לשגר קטיושות לגליל וצה"ל התקשה להתמודד עמן.
עקב המודיעין המועט, לא היו די מטרות לתקיפה במערך קצר הטווח. תוך כדי המלחמה קיבל על עצמו להק המודיעין בחיל האוויר חלק מהטיפול בקטיושות, אך הניב רק תוצאות חלקיות.
לבד מוועדת וינוגרד, נחקרה שאלת הקטיושות על ידי צוותי התחקיר של הרמטכ"ל לשעבר דן שומרון (שעסק בתפקוד המטכ"ל), האלוף אודי שני (יחסי המטכ"ל ופיקוד צפון) האלופים במילואים עמירם לוין ויצחק איתן (ששניהם עסקו בפיקוד הצפון) ויעקב עמידרור (אמ"ן). לא מן הנמנע שגם מבקר המדינה יעסוק בכך.
|