בזמן האחרון המצב לא משו.. אני נמצא במין מרוץ מטורף שבקושי רואים ממנו את הסוף, ואין לי הרגשה שאני אצליח לצאת ממנו מתישהו..
ישלי פריצת דיסק (דבר עצוב כשלעצמו, אני בקושי בן 18 וחצי ) - התנועה שלי מוגבלת מאוד, אני נראה זוועה (הגב שלי התעוות לגמרי בגלל שאני לא הולך נכון, הגוף בורח מהכאב והתוצאה נראית עגומה ביותר), אני נמצא בתקופת בחינות באונ' - מה שאומר שצריך לשבת וללמוד כל יום כל היום, אני תקוע בבית בגלל שתי הסיבות הקודמות, בקושי יוצא, אולי לסיבוב קצר כדי לרענן את הגוף, או לטיפולי פיזיותרפיה כדי לסדר את הגוף מחדש, או כשיש מבחנים - אני נוסע לב"ש וחוזר הבייתה.. כי אני לא במצב שאני יכול להישאר בדירה שלי במעונות לבד..
התרחקתי מהרבה אנשים.. שוב, לא בהכרח באשמתי, אין לי זמן בגלל המבחנים, אין לי סבלנות בגלל שכואב לי ובגלל המבחנים, ולא יוצא לי להיות בחוץ..
הסמסטר נפתח בסוף החודש, ועד אז אני אהיה בבית, הבחינות שלי (כולל כמה מועדי ב' - לחלקם לא הצלחתי ללמוד בגלל שהייתי מסומם ממשככי כאבים, או שסתם לא הייתה לי סבלנות) מסתיימות בדיוק בפתיחת הסמסטר, ואני ממש לא יודע אם אני אצליח לשרוד לבד בב"ש.. עם הגב וכל החרטה מסביב..

יש לי הרבה רצון להצליח, וברוב הבחינות אני מסתדר, ואני גם יודע שזאת סה"כ תקופה קשה שנמשכת די הרבה זמן ובסופו של דבר היא תסתיים
אבל משום מה אני לא מצליח לראות את הסוף, ולשמור על good spirit לאורך זמן זה לא הכי קל בעולם, למרות שאין בי טיפת רחמים עצמיים - כי אין ברירה אלא להסתדר איכשהו.
אבל שוב, לפעמים בא לי פשוט לירות בכולם נמאס לי, נמאס להיות תקוע בבית ונמאס ללמוד כל הזמן ולהיות בלחץ ולקוות שהכל יילך חלק ואני אהיה מרוכז במבחן ותהיה לי סבלנות לאנשים וכו' וכו' וכו'...

קודם כל, הרשה לי לחזק אותך חיזוק חצילי אוהב. מי כמוני יודעת כמה אתה לומד. אני לא הולכת להגיד לך ש"לא נורא, וזה וזה וזה", אבל מה שכן- כמו כל דבר בחיים (גם אנחנו)- זה ייגמר.
בסוף תהיה רפואן חמוט, והעם יהיה איתך. אני יודעת שהגב והלימודים והפיזיו והנסיעות וההיא- הכל מעיק, אבל ה-כ-ל ייגמר. גם הגב

אוהבת אותך המון ותחזיק מעמד!!

תודה

אם זה מעודד אותך אני באותו מצב כמו שלך ( חוץ מזה שהגב שלי עדיין מתפקד) אבל סך הכל אותה הרגשה מגעילה

ואם זה מעודד אותכם אז גם אני בדיוק באותו מצב, רק בעיות בראיה בנוסף ללימודים.

מחכים שהתקופה החראית תעבור.. <ועם כמה שפחות נכשלים..>

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

תזכרי שלתקן תמיד אפשר

לא... אבל לא משנה =\

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

צריכים להקים קבוצת תמיכה או משו

מחזקת.


זה נראה כאילו הנכשלים האלה נדבקים בהכל מסביב.. הכל נהרס.

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

קודם כל בהצלחה במבחנים
אתם יותר מידי לחוצים בלימודים וזה לא טוב
בסמסטר ראשון אף אחד לא מצפה שתהיו גאוני הכיתהאתם מגיעים למערכת שאינכם מכירים
ולתנאים חדשים (פתאום לגור לבד ולהיות יותר עצמאים ולמצוא איזון בין החיים ללימודים)
הסמסטר הראשון זה שיעורי בית, ממנו תלמדו איך לתכנן את ההמשך.
נכשלים? אין ממה להתרגש-בשביל זה המציאו את מועד ב'
אתה אדון נור תדאג לאישורים מתאימים כדי שאם תצטרך, תבחן במועד ג
נכון, מועדי ב' זה יותר מלחיץ ממועדי א' אבל מצד שני יש יותר זמן ללמוד אליהם
אז תירגעו ותלמדו בנחת ובסוף תעברו

ולפחות הבעיה השנייה שלא הוסיפה לי נחת נפתרה מעצמה.
חבל רק שיש אנשים כאלה אטומים שמעדיפים לחיות בפנטזיה משלהם מבלי להיות מודעים לצרות ולקשיים של אחרים.

אני רק עברתי דירה וכבר אני בשיבושים קלים...(ואני לא נמצאת בתקופה טובה)..
אבל הכל עובר..חייכו-->

קטן עליכם

מבחן ראשון נכשל ראשון

מכיר את הלחץ של המבחנים והכל , נשאר לי לעשות עוד 4 מבחנים.
וגם אני לומד בבית , ונוסע רק בשביל לעשות מבחנים.

בכל מקרה יש עוד הרבה אנשים באותו מצב אף גרוע יותר.
אין פה משהו חריג

דייייייייייייייי כבר!! איזה סיוט!!!!!!!

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

"סטודנטים אנונימיים מיואשים קבוע"
או, בראשי תיבות: סאמק.

לא נורא, התקופה הזאת תעבור. כלומר, אחריי מועדי הב'.
יש לי לפחות אחד (כי לא ניגשתי אליו כי הייתי חולה...).

בקטנה.

נ.ב. מאז שאומרים לי "לפרוק דברים" - אני תמיד נזכר בזה...

https://2007-uploaded.fresh.co.il/2...13/30534205.jpg

25 בפברואר - הנה אני בא! מועד ב' אחרון
חבל (או שלא) שהוא גם יוצא על היום של פתיחת הסמסטר.
מצד שני, יצא לי לחשוב על זה, ובלי מבחנים - מה לעזאזל הייתי עושה?! ככה לפחות יש מטרה והזמן עובר

ד"א, תמונה גדולה D: הם גם אשכרה הדפיסו את הכיתב עם רווח כדי שהמגב לא יסתיר!

דוגרי? יש לי תקופה קצרה של חופש ממבחנים
ופשוט משעמםםםםםםםםם לייייייייייייייי
זה חסר

לכי לכי לארגן מפגשים או משו P:

כמו שאמרו לך זה יעבור עם הזמן.. יש כאלה תקופות בחיים.. בידיוק כמו שאצלי היה עכשיו.. אני לפני גיוס... ובידיוק קראו לי המון צרות בפעם אחת.. בזבזתי את כול הכסף על לעשות רשיון ונכשלתי 2 טסטים וזה ביאס אותי עכשיו אני צריך להלוות מההורים ולעבור תשלישי + כמעט כול החברים שלי התגייסו ואני עדיין לא כי הייתי בגיבוש חובלים אז דחו לי תגיוס ( +בגיבוש העיפו אותנו כי הם היו לחוצים מזה שמישהו אחד מת באותו יום בגיבוש מקביל של שייטת 13).. + אמא שלי נסע לגרמניה כי גילו אצל אח שלה (בן של סבתא שךי) סרטן.. קטלני.. והוא מת יום וחצי אחרי שהיא הגיעה.. ולא ספרנו לסבתא שלי כי היא יכולה לחטוף חס וחלילה התקף לב אז אני מידי יום משקר לה שמטפלים בוא והוא בסדר.....
+סבתא שלי נפלה ושברה את עצם האגן והייתי כול יום אחרי העבודה נוסע לקפלן ואחרי זה ל בית ההבראה והפיזיוטרפיה באשדוד.. (שם אני גר) קיצר זה ממש ביאס אותי כול הקטע הזה ועכשיו אני לאט לאט יוצא מזה אני עדיין מבואס אבל יודע שזה יעבור עם הזמן....אין מה לעשות פשוט צריך לחכות.. כי צרות באות בצרורות..ואחרי זה הולכות =]