הרב אורי שרקי
כח דהיתרא עדיף
מתורתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל
"מעייני הישועה", ח' בטבת תשס"ג
יש לברר האם הביטוי המצוי בפוסקים "המחמיר תבוא עליו ברכה", הנאמר במקום בו לא עלה בידי הפוסקים לקבוע הלכה ברורה, מורה על מגמה כוללת להחמיר או שמא הדרכת רבותינו היא להקל עד כמה שניתן? כותב מרן זצ"ל (אורח משפט עמ' קכג):
"אין לבקש להחמיר במה שלא קיבלנו על זה מרבותינו, בדבר שבעצמו הוא סייג (=קטניות בפסח), ואין להוסיף חומרא על חומרא כי אם במה שמצאנו מפורש או בראיות ברורות".
אם כך, כיצד נוצרה הנטיה להחמיר בכל מקום? עונה הרב:
"ועיקר הנטיה לחומרות יתירות, במה שיש דרך סלולה על פי דרכי התורה להקל אין זה מילתא דחסידותא כלל. וכבר גנה עניין זה קדוש ד' הרח"ו ז"ל בהקדמתו לספר "עץ החיים", ודייק, שזוהי מדה של המתרחקים מפנימיות התורה, רחמנא ליצלן מהאי דעתא, וזה לשונו הקדוש: "...כי בסיבת היותם מואסים בעץ חיים אין הקב"ה עוזר אותם והם שוגים בפרטי עץ הדעת טוב ורע ומהפכים אותו לרע ומטמאים את הטהור ואוסרים את המותר ופוסלים את הכשר" עכ"ל." (שם)
אך הדרך הסלולה של הרב, אותה רכש מרבותיו:
"ובאמת דרכן של רבותי הגאונים הצדיקים שזכיתי לשמשם, זכותם יגן עלינו ועל כ"י, היה שלא להיות נוטים להחמיר בכל מה שיש מקום להקל... בפרטים שיש לדון לכאן ולכאן ודאי הנוטה להקל להיות חכם להיטיב, הרי זה משובח, ובלבד שיהיו דבריו מיוסדים על פי עומק ההלכה וסברא ישרה". (שם)
עם כל זאת, מקום אחד ראוי להחמיר בו:
"ובדורנו זה, שכבוד התורה הושפל עד עפר בעוונותינו הרבים, יש יותר לעשות חומרות וגזירות בזהירות בכבוד התורה מכל החומרות שבעולם." (שם, עמ' קכד)