תחת הכותרת "77 סיבות שונות ומשונות" מוסבר לתלמידות החינוך הממלכתי-דתי מדוע עליהן לבחור במסלול שירות לאומי על פני גיוס לצבא. בוועדת החינוך של הכנסת דנו במדיניות המשרד, המונעת בפועל הסברה לקראת גיוס בתיכונים אלו. משרד החינוך: "המדיניות מזה שנים היא לעודד התנדבותן של תלמידות מהמגזר הדתי לשירות לאומי"


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_Site/tans.gif]

מאת כתבת "במחנה", מאיה קרני


משרד החינוך מעודד השתלבות בנות דתיות בשירות לאומי, על פני גיוסן לצה"ל. מחוברת שהפיץ מינהל חברה ונוער במשרד, ותוכנה נידון בוועדת החינוך של הכנסת בשבוע שעבר, עולה כי המשרד, באמצעות החינוך הממלכתי-דתי, מציג בפני מועמדות לשירות בצה"ל תמונה עגומה היוצרת רתיעה מגיוס. מההסברים המובאים בחוברת, שמופצת בתיכונים ופונה ישירות לבנות תחת הכותרת "77 סיבות שונות ומשונות למה כדאי ללכת לשירות לאומי", נכתב כי באמצעות שירות לאומי ניתן "לתרום יותר ממה שתורמת בת בצבא", וכי "צבא זה לא בשבילי".
גורמים מתוך צה"ל ועמותת "אלומה", שנועדה לסייע בדרכים שונות לבנות שבוחרות להתגייס, מעידים כי בעקבות חוזרי משרד החינוך, הם מתקשים לערוך פעילויות הסברה לגיוס לצה"ל בבתי-הספר הממלכתיים-דתיים. בישראל פועלים 140 תיכונים ממלכתיים-דתיים המיועדים לבנות. מהנתונים הרשמיים שהוצגו בוועדת החינוך, עולה כי מתוך 95 בתי-ספר שבהם לומדות 901 בנות דתיות שפנו לצורך הסברה שכזו, רק 23 מוסדות חינוך אפשרו פעילויות כאלו. מסיכום הנתונים של חמש השנים האחרונות בהן קיים שיתוף הפעולה בין צה"ל ל"אלומה", מתברר כי 2,934 תלמידות דתיות פנו לעמותה והביעו נכונות להתגייס, אך רק 1,698, המהוות 58 אחוז, התגייסו.
החוברת שהפיק משרד החינוך אינה עוסקת בשירות הצבאי או בצה"ל בכלל, למעט ציון ההיבטים השליליים של בחירה בגיוס. קצינות דתיות שהשתחררו מצה"ל ציינו במהלך הדיון כי מדובר במדיניות מכוונת. "המתגייסת יודעת שהיא מבצעת החלטה שונה ולא מקובלת, ורוצה לדעת שזו הבחירה הנכונה. לרוב היא נתקלת באמירות שלפיהן בחירה בגיוס היא הבטחה שלא תמצא חתן, בעוד שכחיילת היא מקבלת הזמנות לחתונות של חברותיה, ונתונה למשברים", סיפרה קצינה לשעבר שעסקה בתחום ההוראה. "הכנה ראויה לקראת גיוס הייתה מסייעת בנחיתה רכה יותר, אך אינה מתאפשרת באופן סדיר ואינה זוכה לעידוד מצד הגורמים הרשמיים".
המפקח הארצי על החינוך העל-יסודי במשרד החינוך, שמואל בורקש, לא הסתיר בדיון את עמדת משרדו. "מינהל החינוך הדתי במשרד החינוך מתנגד לשירות של תלמידות דתיות בצה"ל", הצהיר. בהתאם למדיניות רשמית זו, לא מתקיימת בפועל הכנה כללית או פרטנית לגיוס לצבא, אלא בבתי-ספר ספורים. מחוזרי מנכ"ל המשרד משתמע כי אין כל מדיניות הנוגעת לעריכת כנסי הסברה המיועדים לבנות בתיכונים הממלכתיים-דתיים, הן מטעם צה"ל והן מצד גורמים אחרים ובהם "אלומה". זאת, בניגוד מוחלט לפעילות המתקיימת דרך קבע במאות תיכונים ממלכתיים ברחבי הארץ.
"בחינוך הממלכתי-דתי ידגישו לגבי הבנים גם את חשיבות השירות המשמעותי במסגרת ישיבות הסדר ומכינות קדם-צבאיות", נכתב באחד מחוזרי המנכ"ל. "לגבי הבנות תודגש חשיבות השירות המשמעותי בשירות לאומי".
בשנת 2005 התגייסו לצה"ל כ-1,600 בוגרות מהחינוך הממלכתי-דתי, המהוות 21 אחוז בלבד מכלל הבוגרות במוסדות אלו. "כואבת לי ההתנגדות הערכית של המשרד לשירות צבאי. הם טומנים ראשם בחול. בנות שרוצות להתגייס לא יודעות לרוב על קיום 'אלומה'. ישנו צורך גדול להכיר במציאות ולא להסתיר סיוע בגיוס לתלמידות שבוחרות בכך", ציינה מנהלת התיכון פלך בירושלים לבנות דתיות, שירה ברוייר. "אומרים שצבא אסור הלכתית? לך תתמודד עם זה כאיש חינוך. יש לפרסם ברמה הממלכתית הנחיה שמאפשרת לנו להתיר לבנות להתייצב למיונים ולעבור תהליכי הכנה לגיוס. בצורה זו דברים לא ייעשו 'מתחת לשולחן'", הוסיפה.
בניגוד למדיניות הגלויה שמציג משרד החינוך, הנתונים בשטח מעידים דווקא על רצון של בנות דתיות להתגייס. מתוך כלל הבנות בצבא, עומד שיעור הבנות הדתיות המשרתות בצה"ל החל משנת 2001 על כשישה אחוזים. לצד זאת, שיעורן של בנות אלו כקצינות עולה משנה לשנה, ביחס לנתונים הנוגעים לכלל הבנות בצה"ל. "כאשר הבנות פונות אלינו, לא פעם כמפלט, אנו לא שואלות מאילו מניעים הן פועלות, אלא מסייעות להן להחליט מה מתאים בעבורן", הסבירה מנכ"לית "אלומה", יפעת סלע. "אמנם שליש מהבנות האלו בוחרות שלא להתגייס ולגשת לשירות לאומי, אבל הצלחנו ליצור חשיבה ביקורתית ומודעת, והן עשו את בחירתן. משרד החינוך בוחר להתעלם מכך שאנו לא כופות עליהן גיוס, אלא מעודדות ומסבירות להן".
לדבריה, התלמידות הדתיות אינן אלו שצריכות לפנות לעמותה, אלא להפך, אך בשל מדיניות המשרד והתיכונים, הדבר לא מתאפשר. "יש להסדיר מסגרות הסברה גם בתוך בתי-הספר, כך שמורים יהיו מעוניינים לעזור, מנהלים לא ייפלו בין הכיסאות, והתלמידות לא ייאלצו להסתיר ולשקר", הוסיפה סלע.
יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, ח"כ מיכאל מלכיאור, התרעם לנוכח המציאות הבעייתית והתמונה העגומה שמצטיירת מהדיון. "למרבה הצער, ההסברה לקראת גיוס נופלת לא פעם, בהיעדר מדיניות מתאימה, על מחנכות שלא בהכרח השלימו שירות בצה"ל", ציין. "יש להורות כי מי שיבצעו פעילות כזו לבנות דתיות יהיו לכל הפחות מחנכות ששירתו בצבא, או נציגות 'אלומה'. במצב הנוכחי, הבנות יוצאות נפסדות, והחוברת של משרד החינוך חושפת אותן לחצי הריק של הכוס".
חלק מראשי הרבנים של הציבור הדתי-ציוני מביע התנגדות נחרצת לגיוס נשים לצה"ל מכמה טעמים: איסור נשיאת נשק, צניעות וכפיפותה של החיילת, בחלק מהמקרים, למפקדים גברים. באחרונה אף פורסם פסק הלכה בעניין הקמת מכינה קדם-צבאית לבנות, עליו חתומה שורה של אנשי דת, ובראשם הרבנים הראשיים לישראל לשעבר, אברהם שפירא ומרדכי אליהו. בפסק ההלכה נכתב, בין היתר, כי אסור לגייס בנות לצבא בכל מסגרת שהיא, גם אם זו מוגדרת דתית. כל ארגון חינוכי, כולל מינהל החינוך הדתי של משרד החינוך, צריך לחייב את בנותיו לקבל פטור מגיוס מטעמי הכרה דתית, מצפון או הווי משפחתי דתי. בוועדה צוין כי השנה נפתחה לראשונה מכינה קדם-צבאית המיועדת לבנות דתיות שהחליטו להתגייס לצה"ל.
הרב הראשי לחיפה, שאר ישוב הכהן, הציע במהלך הדיון בוועדת החינוך פתרון יצירתי. "ניתן להגדיר את השירות בצה"ל כמסלול נוסף במסגרת המכונה שירות לאומי. כך נוכל לפתור את הבעיה, לפחות באופן חלקי", הסביר. "זהו הליך רשמי של פתרון מעולם ההלכה, ואז זו בחירה התנדבותית ולא מתוך חובה".

תגובת משרד החינוך

"מנכ"ל משרד החינוך, שמואל אבואב, אומר כי מדיניות המינהל הדתי מזה שנים היא לעודד התנדבותן של תלמידות מהמגזר הדתי לשירות הלאומי. מדיניות זו אף עוגנה בחוזר מנכ"ל מדצמבר 1999.
"אשר לתלמידות המעוניינות להתגייס לשירות צבאי, הרי שהמשרד מכשירן לקראת גיוס באמצעות הצוותים החינוכיים ומדריכים של מינהל חברה ונוער. מחד, באמצעות חיזוק החוסן הנפשי, ומאידך, דרך חיזוק הפן הערכי. התלמידות מקבלות כלים להתמודדות עם שינויים, משברים והשתלבות במסגרת עבודת צוות. במקביל, מחזקים את יכולת המוטיבציה של התלמידות, בונים איתן תוכנית עבודה שנתית, שכן מרביתן של המתגייסות מועסקות כמורות-חיילות.
"מנגד, מציין המנכ"ל אבואב כי משרד החינוך מקצה גם 3,136 תקנים לבנות השירות הלאומי. אלו משולבות בתחום החינוך המיוחד, בפנימיות ובמפתנים, בקליטת עלייה וכמדריכות בבתי-ספר שדה ובמרכזי סביבה".
אף כי הוצגו למשרד החינוך שאלות ספציפיות בנוגע לחוברת המופצת בתיכונים ממלכתיים-דתיים, בחר המשרד שלא להגיב בסוגיה.

קישור

תמוה בעיני שצה"ל 'דוחף את האף' לעניינים שאינם בתחום סמכותו ועוד באיצטלה של עיתונות. אני תוהה אם זה חמור יותר מהבעיות בגיוס האוכלוסיה הדתית.

"אם זה נע - הצדע לו
אם זה לא נע - זרוק אותו לפח
אם אינך יכול לזרוק - סייד אותו!"
(Military Incompetence, הוצאת מערכות)

עדיף שהיו נשארים עם הלימוד ומשאירים את החינוך למישהו אחר.

עם כל שנה שעוברת, בתי הספר מייחסים פחות חשיבות לצבא... יום אחד בשנה - יום הזכרון זה לא מספיק.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

שיעורי נשק בחצר המשחקים?
מטווחים במגרש הספורט?
שיעורי תוד"א במחדר המורים?
הרצאה על ערכי צה"ל במעבדת הפיזיקה?

או שאתה מתכוון להרצאות על-ידי צה"ל?
הרי אין כמו שטיפת מוח מיליטריסטית על חשבון שיעור היסטוריה.

או להרצאות על הגיוס לצה"ל, כמו- יחידות שונות, מסלולים שונים?

תפקידו של בית-הספר הוא לחנך את התלמידים וללמדם; לא להיות כלי שרת בידי גופי ממשלתיים אחרים, כמו הצבא. המורה לגיאוגרפיה שלכם לחם ב-73' ויש לו מור"ק מרתק? שיכנס את כל השכבה ויספר, באמצע יום הלימודים. אבל אם קצין מיחידת החתולים הסמוראים רוצה לספר לכם על המסלול ביחידה שלו לעומת המסלול ביחידת חתולי הרעם, שיעשה את זה כפעילות של אחרי שעות הלימודים.
המחנך יכול לעורר דיון בנושא הגיוס בשיעור חינוך; אפשר להקרין את "שתי אצבעות מצידון" ולדבר עליו; חשוב בשיעורי חינוך להתעסק במה שמטריד את התלמידים.
אני יודע טוב מאד איזה נפח תופסת ההתעסקות בגיוס מעניינו של תלמיד י"ב. זה די והותר. אני אפילו לא חושב שזה תורם לצבא, זה שכל טירון חושב שהוא סגן-אלוף, עם כמות הידיעות שיש לו על הצבא. אגב, לנו בבית-ספר היה מד"ן מרחב, שסיפר לנו על מיונים, מסלולים, מה עושים בצו ראשון ואלוהים יודע מה. לדעתי, זה לא תרם לנו כהוא זה בשירות או במיונים.

ההתעסקות בהכנה לגיוס היום היא מוגזמת לחלוטין. אתה רוצה להתאמן בשביל לבוא בכושר לצבא? זה מצויין, כי זה בריא לעשות ספורט.אל תחשוב שזה מה שיעשה לך את השירות. זה גם מסוכן, כי אתה עלול להיפגע. אם חיילים סובלים משבר מאמץ בטירונות- זה סיכון סביר בהתחשב בכך שהם חייבים לעבור מסלול מפרך כדי להיות לוחמים. אם מלש"ב סובל משבר מאמץ בגלל שהוא התאמן יותר מדי ביובל עילם/אחרי/לבד ועל דעת עצמו, זה סתם מטופש.

כרגע אתה, וכמוך תלמידי י"ב וי"א, מוטרד מהשירות- מה יהיה? איך אתמודד עם מצבי לחץ? איך אסתדר עם פקודות? זה לגיטימי לחלוטין; עם זאת, שום מסגרת הכנה לצבא לא תגרום לזה לקרות מהר יותר או לעבור מהר יותר. עדיין תצטרך לתת שלוש שנים לצבא, שנים שתאכל בהן לא מעט קש. את השנים שלפני- שמור לעצמך.

כמה המלצות שלי לכל המתכוננים לצבא: (זאת רק דעתי, אני לא מומחה להכנה לצה"ל, אבל עדיין- תמיד כדאי לפחות לשמוע)
1. עשו כושר- כי זה בריא. אל תגזימו. אל תבנו לעצמכם תכנית אימונים על סמך המלצות מחברים.
פנו לאנשי מקצוע.
2. אם כיף לכם בתכנית הכנה לצה"ל, יופי. אל תעשו את זה אם אתם חושבים שזה מה שיעשה לכם
חיים קלים בטירונות/מסלול. דבר ראשון, כי אני לא בטוח שזה יעזור. דבר שני, כי בכל מקרה
תאכלו קש בטירונות. זה הכל תלוי באיך לוקחים את זה. וזה לגיטימי שיאכילו אתכם קש בטירונות.
זה חלק מהעניין. שום דבר לא יכין אתכם לשמירה של שש שעות לבד, לחוסר שינה, וליחס מגעיל
מהמפקדים, גם אם המדריכים יחקו אותו. זה פשוט שונה כשאתה חייל.
3. היזהרו משרלטנים, הן בתחום הכושר הגופני, והן בתחום תכניות ההכנה לצה"ל. למיטב הבנתי, זה
סיפור יקר מאד, וזה שזה כסף של אבא ואמא ולא שלכם לא מוזיל את זה.
4. השקיעו בבגרויות. אל תבנו על זה שתשפרו אותן אחרי הצבא. חבל, כי בזמן שבין הצבא ללימודים
אפשר לבלות, לטייל בעולם ולהנות.
5. אמנם אחרונה, אבל הכי חשובה. צאו, תבלו, תשתגעו (במסגרת החוק והמוסר, כמובן). זה הזמן.
טיילו בארץ. סעו לחו"ל. פגשו בחורות יפות (או בחורים). בצבא עשוי לא להיות לכם יותר מדי זמן
זה.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ובכל פעם שאני מתכוונת לכתוב תגובה, אתה שולף לי את המילים היישר מהמקלדת


לא יכולתי לנסח טוב יותר. תודה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Cfox שיעורי נשק בחצר המשחקים? מטווחים במגרש הספורט? שיעורי תוד"א במחדר המורים? הרצאה על ערכי צה"ל במעבדת הפיזיקה? סרקאזם מיותר. או שאתה מתכוון להרצאות על-ידי צה"ל? אני מתכוון לכך שבתום הלימודים מגיע זמן הגיוס ושלא היה מזיק לדבר על זה קצת ובכלל להעלות מוטיבציה ומודעות לצה"ל. שירות צבאי הוא חלק חשוב בחיים של כמעט כל אזרח במדינה ומסגרת שתפקידה הוא ללמד ו"לחנך" במשך 12 שנים יכולה להשקיע טיפה מאמץ בלעודד אנשים להתגייס ולעזור בלהגן על המדינה שלהם. הרי אין כמו שטיפת מוח מיליטריסטית על חשבון שיעור היסטוריה. עדיף על רוב השיעורים, למען האמת... או להרצאות על הגיוס לצה"ל, כמו- יחידות שונות, מסלולים שונים? כן, למה לא? תפקידו של בית-הספר הוא לחנך את התלמידים וללמדם; לא להיות כלי שרת בידי גופי ממשלתיים אחרים, כמו הצבא. המורה לגיאוגרפיה שלכם לחם ב-73' ויש לו מור"ק מרתק? שיכנס את כל השכבה ויספר, באמצע יום הלימודים. אבל אם קצין מיחידת החתולים הסמוראים((שוב סרקאזם מיותר) רוצה לספר לכם על המסלול ביחידה שלו לעומת המסלול ביחידת חתולי הרעם, שיעשה את זה כפעילות של אחרי שעות הלימודים. המחנך יכול לעורר דיון בנושא הגיוס בשיעור חינוך; אפשר להקרין את "שתי אצבעות מצידון" ולדבר עליו; חשוב בשיעורי חינוך להתעסק במה שמטריד את התלמידים. האמת, בשיעור חינוך בדרך כלל מתעסקים במה שמטריד את המורים... או שזה סתם שיעור חופשי(לא שזה רע, אבל יכל לצאת משהו טוב, מעניין ותורם מהשיעור הזה) אני יודע טוב מאד איזה נפח תופסת ההתעסקות בגיוס מעניינו של תלמיד י"ב. זה די והותר. אני אפילו לא חושב שזה תורם לצבא, זה שכל טירון חושב שהוא סגן-אלוף, עם כמות הידיעות שיש לו על הצבא. אגב, לנו בבית-ספר היה מד"ן מרחב, שסיפר לנו על מיונים, מסלולים, מה עושים בצו ראשון ואלוהים יודע מה. לדעתי, זה לא תרם לנו כהוא זה בשירות או במיונים. כי למרות שאף אחד לא מעודד אותם, אנשים רוצים להתעסק בזה ולהשקיע זמן ומאמץ. וטוב שכך. ההתעסקות בהכנה לגיוס היום היא מוגזמת לחלוטין. אתה רוצה להתאמן בשביל לבוא בכושר לצבא? זה מצויין, כי זה בריא לעשות ספורט.אל תחשוב שזה מה שיעשה לך את השירות. זה גם מסוכן, כי אתה עלול להיפגע. אם חיילים סובלים משבר מאמץ בטירונות- זה סיכון סביר בהתחשב בכך שהם חייבים לעבור מסלול מפרך כדי להיות לוחמים. אם מלש"ב סובל משבר מאמץ בגלל שהוא התאמן יותר מדי ביובל עילם/אחרי/לבד ועל דעת עצמו, זה סתם מטופש. מסכים איתך לגבי קבוצות כושר קרבי... גם לעניות דעתי זה בזבוז זמן וכסף מיותר. עדיף להתאמן לבד. ולא צריך להגזים, כמובן. כרגע אתה, וכמוך תלמידי י"ב וי"א, מוטרד מהשירות- מה יהיה? איך אתמודד עם מצבי לחץ? איך אסתדר עם פקודות? זה לגיטימי לחלוטין; עם זאת, שום מסגרת הכנה לצבא לא תגרום לזה לקרות מהר יותר או לעבור מהר יותר. עדיין תצטרך לתת שלוש שנים לצבא, שנים שתאכל בהן לא מעט קש. את השנים שלפני- שמור לעצמך. כל אחד והבחירות שלו.

בסך הכל מרגיז אותי שמשרד החינוך ובתי הספר באים בגישה כה שלילית ואנטי, גישה של היפים יפי נפש...אולי בתי ספר אירופאים יכולים להרשות לעצמם לחנך את הילדים "לא להיות כלי שרת בידי גופי ממשלתיים אחרים", אבל במדינה שלנו שהשרדותה תלויה לגמרי בצבא, בתי הספר אחראים במידה רבה על הדור הבא. ואם ימשיכו לחנך בגישה של רמת אביב ג' אז אוי ואבוי לנו.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

תגובתי לעניין-

בין אם שטיפת מח מיליטריסטית מוצאת חן בעיניך ועדיפה לדעתך על פני שיעורים רגילים, אין לה מקום בבית הספר. יבוא נציג חב"ד, שאמונתו היא שבעזרת תפילות בחורי הישיבות מגנים על עם ישראל ויבקש להכנס לכיתות כדי להעביר שיעורים. גם זה נראה לך לגיטימי?
זה שנערים בגילאי העשרה מתעניינים במסלולים/יחידות/אפשרויות בצבא זה טוב ומוסיף, אבל צריך לתחום את הגבול במקום מסוים. מוסד שהוקם על מנת להקנות ערכים וחופש בחירה בהגעה לבגרות, לא יכול להיות מנוכס ע"י הצבא לתעמולה. (וכן, "קרבי זה הכי אחי" זו תעמולה בשיא תפארתה)
אין פה גישה של היפים ויפי נפש, יש פה גישה פתוחה וחופשיה מכפיית דיעות ורעיונות, מה שלדעתי הוא רעיון חיובי.
בתי הספר צריכים ללמד ולחנך לתרומה למדינה, לציונות, לערכים נשגבים. לצערי אין הם עושים זאת, אבל התחליף לכך הוא לא שטיפת מח על שייטת/ מטכ"ל/סיירות כאלו ואחרות. בבוא היום יגיע כל מלש"ב ויעשה את בחירתו- מי ליחידות מובחרות, מי לגדודים, מי לתפקידים ערפיים ולצערנו הרב- מי לרמאות והשתמטות (שכן הגיוס הוא חובה, על כך אין עוררין). בסופו של דבר, מי שלא מתאים- כנראה ייפלט בכל מקרה.
הבעיה המרכזית היא מה קורה כשיושב תלמיד כיתה יא' ומקשיב לכל הטררם על יחידות פ33תיות, אבל זה הדבר שהכי פחות מתאים לו בעולם. הוא בכלל אוהב לצייר, לא נמשך לאש ודם, וקרבי פשוט לא יושב עליו.
צה"ל יגייס אותו לקרבי כי זה הפרופיל שלו ועם זה הוא יתמודד. האם הוא באמת צריך לעבור את הדיכוי ליצרים שלו עוד בתיכון?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי chatulim תגובתי לעניין- בין אם שטיפת מח מיליטריסטית מוצאת חן בעיניך ועדיפה לדעתך על פני שיעורים רגילים, אין לה מקום בבית הספר. יבוא נציג חב"ד, שאמונתו היא שבעזרת תפילות בחורי הישיבות מגנים על עם ישראל ויבקש להכנס לכיתות כדי להעביר שיעורים. גם זה נראה לך לגיטימי? לא, כי אני לא אובייקטיבי ומתייחס באופן שלילי כלפי בחורי ישיבות ש"מגנים על עם ישראל" בתפילה. זה שנערים בגילאי העשרה מתעניינים במסלולים/יחידות/אפשרויות בצבא זה טוב ומוסיף, אבל צריך לתחום את הגבול במקום מסוים. מוסד שהוקם על מנת להקנות ערכים וחופש בחירה בהגעה לבגרות, לא יכול להיות מנוכס ע"י הצבא לתעמולה. (וכן, "קרבי זה הכי אחי" זו תעמולה בשיא תפארתה) ובכל זאת עדיפה על ההפל, אבל שוב אני לא אובייקטיבי, אז בסדר. אין פה גישה של היפים ויפי נפש, יש פה גישה פתוחה וחופשיה מכפיית דיעות ורעיונות, מה שלדעתי הוא רעיון חיובי. מסכים, אבל אני חושב שתסכימי איתי שכאשר משרד החינוך מוציא חוברת עם " '77 סיבות שונות ומשונות' בהן מוסבר לתלמידות החינוך הממלכתי-דתי מדוע עליהן לבחור במסלול שירות לאומי על פני גיוס לצבא", זו גם לא בדיוק "גישה פתוחה וחופשיה מכפיית דעות ורעיונות". רוצים גישה פתוחה וללא שטיפת מוח - אז שלא ידברו על זה בכלל. לא על "קרבי זה הכי, אחי" ולא על "למה צבא זה רע". בתי הספר צריכים ללמד ולחנך לתרומה למדינה, לציונות, לערכים נשגבים. לצערי אין הם עושים זאת, אבל התחליף לכך הוא לא שטיפת מח על שייטת/ מטכ"ל/סיירות כאלו ואחרות.(מסכים בהחלט - זה כן מעצבן) בבוא היום יגיע כל מלש"ב ויעשה את בחירתו- מי ליחידות מובחרות, מי לגדודים, מי לתפקידים ערפיים ולצערנו הרב- מי לרמאות והשתמטות (שכן הגיוס הוא חובה, על כך אין עוררין). בסופו של דבר, מי שלא מתאים- כנראה ייפלט בכל מקרה. הבעיה המרכזית היא מה קורה כשיושב תלמיד כיתה יא' ומקשיב לכל הטררם על יחידות פ33תיות(שוב, מסכים), אבל זה הדבר שהכי פחות מתאים לו בעולם. הוא בכלל אוהב לצייר, לא נמשך לאש ודם, וקרבי פשוט לא יושב עליו. צה"ל יגייס אותו לקרבי כי זה הפרופיל שלו ועם זה הוא יתמודד. האם הוא באמת צריך לעבור את הדיכוי ליצרים שלו עוד בתיכון? לא, ממש לא! אני לא התכוונתי שצריך להביא יוצאי סיירת מטכ"ל ושייטת שיבלבלו את המוח וירעילו(במובן הרע של המלה), אלא להקדיש קצת יותר זמן לקונספט של הצבא. למה זה כ"כ חשוב להתגייס - לא משנה לאיזה תפקיד, עורפי או קרבי.

מה שאני רוצה לומר, בעצם, זה שלמרות שבתי הספר לא עושים שום דבר בכח ויש חופש בחירה, ברוב המקרים הם עדיין נוטים להראות את הצד השלילי.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אז אנחנו מסכימים שדיונים/שיעורים בנשוא הגיוס צריכים להיעשות ע"י המחנכים ולא ע"י הצבא?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

לא אמרתי שלא...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Suicide Commando inc במקור נכתב על ידי Cfox שיעורי נשק בחצר המשחקים? מטווחים במגרש הספורט? שיעורי תוד"א במחדר המורים? הרצאה על ערכי צה"ל במעבדת הפיזיקה? סרקאזם מיותר. קרא לזה סרקאזם, אני קורא לזה רטוריקה או שאתה מתכוון להרצאות על-ידי צה"ל? אני מתכוון לכך שבתום הלימודים מגיע זמן הגיוס ושלא היה מזיק לדבר על זה קצת ובכלל להעלות מוטיבציה ומודעות לצה"ל. שירות צבאי הוא חלק חשוב בחיים של כמעט כל אזרח במדינה ומסגרת שתפקידה הוא ללמד ו"לחנך" במשך 12 שנים יכולה להשקיע טיפה מאמץ בלעודד אנשים להתגייס ולעזור בלהגן על המדינה שלהם. לעודד אנשים לתרום, מתוך דיון ופעילויות חינוך- כן. להכריח אותם לחשוב כמוך, או כמו איציק- לא. להעלות מוטיבציה לצה"ל- מילא; להעלות מודעות לצה"ל- נראה כאילו המלש"בים מודעים יותר לצה"ל מלבגרויות... הרי אין כמו שטיפת מוח מיליטריסטית על חשבון שיעור היסטוריה. עדיף על רוב השיעורים, למען האמת... ממש לא. זה שספרות/מוזיקה/פיזיקה לא מעניין אותך לא עושה את זה באופן מוחלט לא חשוב/לא רלוונטי. זה ששטיפת מוח מיליטריסטית כם מעניינת אותך, כנראה, לא עושה אותה לגיטימית ורלוונטית. או להרצאות על הגיוס לצה"ל, כמו- יחידות שונות, מסלולים שונים? כן, למה לא? למה כן? הצבא רוצה לספר לכם על מסלולים ויחידות שונות- שיעשה ערב עיון במתנ"ס. למה על חשבון לימודים? תפקידו של בית-הספר הוא לחנך את התלמידים וללמדם; לא להיות כלי שרת בידי גופי ממשלתיים אחרים, כמו הצבא. המורה לגיאוגרפיה שלכם לחם ב-73' ויש לו מור"ק מרתק? שיכנס את כל השכבה ויספר, באמצע יום הלימודים. אבל אם קצין מיחידת החתולים הסמוראים((שוב סרקאזם מיותר) רוצה לספר לכם על המסלול ביחידה שלו לעומת המסלול ביחידת חתולי הרעם, שיעשה את זה כפעילות של אחרי שעות הלימודים. המחנך יכול לעורר דיון בנושא הגיוס בשיעור חינוך; אפשר להקרין את "שתי אצבעות מצידון" ולדבר עליו; חשוב בשיעורי חינוך להתעסק במה שמטריד את התלמידים. האמת, בשיעור חינוך בדרך כלל מתעסקים במה שמטריד את המורים... או שזה סתם שיעור חופשי(לא שזה רע, אבל יכל לצאת משהו טוב, מעניין ותורם מהשיעור הזה). אם המחנך שלך מכוון את שיעורי החינוך לכיוונים לא עניינים- תעיר לו או שתפנה למנהלת. להביא קצין שידבר איתכם על צה"ל זה פתרון לזה שהמחנך שלכם לא מנצל טוב את שיעורי חינוך? חוץ מזה, זה שהמחנך שלך מכניס את הגישה שלו לשיעור זה בלתי-נמנע וחלק מהעניין; בגלל זה הוא נקרא מחנך. אם הוא כופה את דעתו על התלמידים זו נקודה אחרת- שאתה צריך לפתור מול צוות הבית-ספר, לא על-ידי התערבות צבאית. אני יודע טוב מאד איזה נפח תופסת ההתעסקות בגיוס מעניינו של תלמיד י"ב. זה די והותר. אני אפילו לא חושב שזה תורם לצבא, זה שכל טירון חושב שהוא סגן-אלוף, עם כמות הידיעות שיש לו על הצבא. אגב, לנו בבית-ספר היה מד"ן מרחב, שסיפר לנו על מיונים, מסלולים, מה עושים בצו ראשון ואלוהים יודע מה. לדעתי, זה לא תרם לנו כהוא זה בשירות או במיונים. כי למרות שאף אחד לא מעודד אותם, אנשים רוצים להתעסק בזה ולהשקיע זמן ומאמץ. וטוב שכך. אף-אחד לא מועדד אותם? אולי אף-אחד ממערכת החינוך; קיומם של פורומים כמו זה, גופים כמו "אחרי", ספרים בעניין, עלונים שנשלחים ע"י הצבא, השפעה של קרובים/מכרים בשירות או אחריו... כולם מאד מעודדים את ההתעסקות. זה שאנשים רוצים להתעסק בזה ולהשקיע מאמץ זה לא בהכרח טוב- נסיחתי את זה כבר בהודעתי הקודמת. ההתעסקות בהכנה לגיוס היום היא מוגזמת לחלוטין. אתה רוצה להתאמן בשביל לבוא בכושר לצבא? זה מצויין, כי זה בריא לעשות ספורט.אל תחשוב שזה מה שיעשה לך את השירות. זה גם מסוכן, כי אתה עלול להיפגע. אם חיילים סובלים משבר מאמץ בטירונות- זה סיכון סביר בהתחשב בכך שהם חייבים לעבור מסלול מפרך כדי להיות לוחמים. אם מלש"ב סובל משבר מאמץ בגלל שהוא התאמן יותר מדי ביובל עילם/אחרי/לבד ועל דעת עצמו, זה סתם מטופש. מסכים איתך לגבי קבוצות כושר קרבי... גם לעניות דעתי זה בזבוז זמן וכסף מיותר. עדיף להתאמן לבד. ולא צריך להגזים, כמובן. כרגע אתה, וכמוך תלמידי י"ב וי"א, מוטרד מהשירות- מה יהיה? איך אתמודד עם מצבי לחץ? איך אסתדר עם פקודות? זה לגיטימי לחלוטין; עם זאת, שום מסגרת הכנה לצבא לא תגרום לזה לקרות מהר יותר או לעבור מהר יותר. עדיין תצטרך לתת שלוש שנים לצבא, שנים שתאכל בהן לא מעט קש. את השנים שלפני- שמור לעצמך. כל אחד והבחירות שלו. טענתי אחרת? בסך-הכל נתתי המלצה. נסה לקרוא בצורה אובייקטיבית- ולא מתוך הגישה שלך לשירות, שמושפעת, עם כל הכבוד, לא רק מתוך ציונות ופטריוטיות- אלא גם מתוך זה שהשירות הוא דבר מפחיד, שמעורר תהיות וחששות מפני הלא-נודע, ולכן אתה רוצה להיות "מוכן ככל האפשר". בסך הכל מרגיז אותי שמשרד החינוך ובתי הספר באים בגישה כה שלילית ואנטי, גישה של היפים יפי נפש...אולי בתי ספר אירופאים יכולים להרשות לעצמם לחנך את הילדים "לא להיות כלי שרת בידי גופי ממשלתיים אחרים", אבל במדינה שלנו שהשרדותה תלויה לגמרי בצבא, בתי הספר אחראים במידה רבה על הדור הבא. ואם ימשיכו לחנך בגישה של רמת אביב ג' אז אוי ואבוי לנו. היה זה יובל בנאי ששר "אז למה לי פוליטיקה עכשיו..." דרך אגב, קריאה של הדברים לפני תגובה להם לא תזיק. אמרתי שאל לבית-הספר להיות כלי שרת בידי הצבא, ולא שעל ביתה-ספר לחנך את התלמידים לא להיות כלי שרת. ובכל מקרה, כל עוד זו דמוקרטיה, לא הלתמידים ולא בית-הספר הם כלי שרת בידי הצבא, גם אם האוייב נושף בעורפנו. חוסן צבאי אינו שקול לשטיפת מוח ולשלטון כוחני. שים לב, שכדמוקרטיה, הבסנו בשדה הקרב דיקטטורות גדולות ועדיפות. האמת? גם ההישרדות של האירופאים תלויה כנראה בצבא. קשה לי להאמין שאם מדינות מערב אירופה היו סוגרות את הצבאות שלהן היה נשאר מהן משהו ליותר מכמה שנים. ומה קשורה שכונת רמת אביב ג'? דווקא עברתי שם עם הרכב שלשום. ממש יפה מטופחת...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ציטוט:

אמרתי שאל לבית-הספר להיות כלי שרת בידי הצבא, ולא שעל ביתה-ספר לחנך את התלמידים לא להיות כלי שרת

ציטוט:

תפקידו של בית-הספר הוא לחנך את התלמידים וללמדם; לא להיות כלי שרת בידי גופי ממשלתיים אחרים

מצטער, פספסתי את הסימן הזה ופירשי את המשפט הזה לא נכון.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.