18-04-2007, 21:20
|
|
|
חבר מתאריך: 15.01.06
הודעות: 744
|
|
דפוס המחשבה הזה הוא מה
שהביא את החי"ר שלך למצבו הנוכחי (בין היתר). מה אתה בעצם משדר? "עד שלא ישלחו אותי להביא את הבן של דיראני מלבנון או לצלם באיראן, אין לי שום סיבה להשקיע בעצמי ובמקצועיות שלי. בשביל לשמור בעמדה ולעשות מעצר פעם בשבוע מספיק לי להיות בינוני"
אז השעון מנצנץ בחושך (כי בתכל'ס זה מספיק)
והווסט לא מתואם על הגוף (כי בתכל'ס זה מספיק)
והקסדה צבועה בשחור עם סמלים צבעוניים (כי בתכל'ס זה מספיק)
ואז את הנשק אפשר להחזיק איך ואיפה שנוח וקל (כי בתכלס זה מספיק)
והרגל בזיג בולטת קצת מהקיר (כי נו, בתכל'ס זה מספיק)
וכשמחפים אחד על השני בסימטה עושים את זה מצ'וקמק (כי מה, זה מספיק)
וכשיוצאים לסיור בלילה אחרון בקו יוצאים בלי תחמושת בכלים, או בלי כלים (מה, כל הקו זה הספיק לא?)
עד שפעם אחת, בשניה אחת, זה כבר לא מספיק. ואז בנאדם גומר את הלילה בחדר ניתוח ברמב"ם (וצפונה מזה). אז תגיד שזאת פלצנות (הרי היום כל מה שהוא מעבר לבינוני מקבל את התואר הזה), ותגיד שזאת יהירות, ותגיד שיש אלף ואחת תירוצים למה זה ככה ולמה זה ככה. אבל תגיד, באמת נראה לך שלבנאדם שחטף כדור, משהו כבר משנה מעבר לעובדה שבאותו לילה, באותו רגע, כל הכלים שעמדו לרשותו פשוט לא הספיקו?
וכן סחבק, הכלים האלה זה גם השעון המשופצר, וגם האחיזה הנכונה בנשק, וגם המיומנות בלחימה. זה הכלים. בדיוק זה.
ואגב אתה מאוד צודק באמירה "אני חושב, לעניות דעתי, שלהיות לוחם מתחיל במה שאתה עושה ויודע, ולא באיך שנראה אבזם השעון שלך...."
להיות לוחם מתחיל (ונגמר) בזה שמה שאתה יודע זה שהפרטים הקטנים הם מה קובעים בסוף והמקצועיות שלך תלויה רק בך, ומה שאתה עושה זה לצאת למד"ס או מטווח איפוס בזמן החופשי שלך, או לשפצר את השעון שלא יסגיר אותך.
_____________________________________
אין מקום רחוק מידי.
|