חזרה לגבולות 67 פירושו שגם את שאר השטחים אי אפשר יהיה להחזיק.

בקיץ שעבר הטילים של החיזבלה כיסו שליש מדינה עד חיפה.

כולם ברחו אז דרומה. גם עכשיו חלק גדול של תושבי שדרות עזבו בגלל הטילים מעזה.

כשהמדינה תהיה בגבולות 67, לא יהיה אף מקום בארץ לאן לברוח ממתקפת טילים שהם ימטירו עלינו מתוך אוכלוסיה אזרחית. במקרה של עימות צבאי כמו שהיה בעת המלחמה האחרונה עם החיזבלה, חלק גדול של היהודים פשוט יעזבו את המדינה, והמדינה תתפרק.

*------------------------------------------------------------------------------------*

ש. אבל אם נחזור לגבולות 67 כבר לא יהיה נגדנו שום טענות ושום סיבות לתקוף אותנו.

ת. בואו ניזכר, גם כשיצאנו מלבנון אמרו שאחרי שנצא משם כבר לא יהיה להם שום סיבות לקוף אותנו. גם ביציאה מעזה חשבו שאחרי שנצא משם לא יהיה להם שום סיבה לתקוף אותנו.

ש. אבל אנחנו חזקים, אם רק יגעו בנו, יש לנו כוח צבאי חזק ביותר שנוכל להדוף כל מתקפה.

ת. אלו היו טיעוני השמאל לפני שיצאנו מלבנון, אבל המציאות הוכיחה אחרת. נחוץ לא רק כוח צבאי, אלא גם כוח ספיגה, גם עזות מצח. המחבלים יש להם את עזות המצח לתקוף אותנו מתוך האוכלוסיה האזרחית, ולהתקיף מלכתחילה את האוכלוסיה האזרחית שלנו, אבל אנחנו אין לנו את התעוזה לתקוף אותם חזרה בעת שהם מסתתרים מאחורי אזרחים.

ש. אבל לפני 67 היינו בגבולות האלו.
ת. לפני 67, תוך 20 שנה עברנו 3 מלחמות: מלחמת השחרור, מלחמת סיני ומלחמת ששת הימים. במלחמות שאחרי קום המדינה היינו צריכים להיות ראשונים לתקוף, אחרת לא היינו נשארים כלל. מלחמת יום הכפורים שהייתה כשהמדינה הייתה יותר רחבה הייתה לנו את הפריוולגיה להמתין עד שהם יתקפו אותנו. כיום אין לנו את האומץ לתקוף ראשונים כמו שהיה פעם, וגם כשהם תוקפים אותנו, גם אז אנחנו מתלבטים האם היינו צריכים להשיב מלחמה.

זאת ועוד: כיום הערבים יש להם יותר םעוזה ולא בורחים כל כך כמו במלחמת ששת הימים, וגם התלמדו לתקוף מתוך אוכלוסיה אזחרית שאין לנו מענה קל איך לתקוף חזרה.
עוד נקודה: לפני מלחמת ששת הימים היינו רק 2 מיליון יהודים, והיה לנו מקום גם למנות צבא וגם לאזרחים. כיום בכל השטח של גוש דן שהוא יהיה ממול המדינה הפלסטינית כמעט ואין מקום למחנות צבאיים, והצבא פשוט לא יוכל להגן עלינו.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

את עשית?

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/9/95/Theodor_Herzl.jpg/38px-Theodor_Herzl.jpg]
"לא רוצים,לא צריך..."

הזכרון של הצבור קצר, ולמרות שבזמן מלחמת לבנון כולם הבינו עד כמה מסוכן שכל המדינה תהיה כמו קריית שמונה, עכשיו מחילים עוד פעם להעלות את הראיונות לסגת לגבולות 67 ומעבר לזה - גם את וואדי ערה.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

חזרה לגבולות 67 פירושו שגם את שאר השטחים אי אפשר יהיה להחזיק.

בקיץ שעבר הטילים של החיזבלה כיסו שליש מדינה עד חיפה.

כולם ברחו אז דרומה. גם עכשיו חלק גדול של תושבי שדרות עזבו בגלל הטילים מעזה.

כשהמדינה תהיה בגבולות 67, לא יהיה אף מקום בארץ לאן לברוח ממתקפת טילים שהם ימטירו עלינו מתוך אוכלוסיה אזרחית. במקרה של עימות צבאי כמו שהיה בעת המלחמה האחרונה עם החיזבלה, חלק גדול של היהודים פשוט יעזבו את המדינה, והמדינה תתפרק.

*------------------------------------------------------------------------------------*

ש. אבל אם נחזור לגבולות 67 כבר לא יהיה נגדנו שום טענות ושום סיבות לתקוף אותנו.

ת. בואו ניזכר, גם כשיצאנו מלבנון אמרו שאחרי שנצא משם כבר לא יהיה להם שום סיבות לקוף אותנו. גם ביציאה מעזה חשבו שאחרי שנצא משם לא יהיה להם שום סיבה לתקוף אותנו.

ש. אבל אנחנו חזקים, אם רק יגעו בנו, יש לנו כוח צבאי חזק ביותר שנוכל להדוף כל מתקפה.

ת. אלו היו טיעוני השמאל לפני שיצאנו מלבנון, אבל המציאות הוכיחה אחרת. נחוץ לא רק כוח צבאי, אלא גם כוח ספיגה, גם עזות מצח. המחבלים יש להם את עזות המצח לתקוף אותנו מתוך האוכלוסיה האזרחית, ולהתקיף מלכתחילה את האוכלוסיה האזרחית שלנו, אבל אנחנו אין לנו את התעוזה לתקוף אותם חזרה בעת שהם מסתתרים מאחורי אזרחים.

ש. אבל לפני 67 היינו בגבולות האלו.

ת. לפני 67, תוך 20 שנה עברנו 3 מלחמות: מלחמת השחרור, מלחמת סיני ומלחמת ששת הימים. במלחמות האלו תקפנו ראשונים, אחרת לא היינו נשארים. במלחמת השחרור כשהם תקפו ראשונים היה לנו שיא אבדות: 6000 איש, מתוך אוכלוסיה של 600 אלף.

מלחמת יום הכפורים הייתה כשהמדינה הייתה יותר רחבה, ואז צבאות ערב נכנסו כ5-6 קילומטר לעומק השטח. אם לא היה לנו את השטחים, לא היינו נשארים. כיום אין לנו כלל את האומץ לתקוף ראשונים כמו שהיה פעם, וגם כשהם תוקפים אותנו, גם אז אנחנו מתלבטים האם היינו צריכים להשיב מלחמה.

זאת ועוד: כיום הערבים יש להם יותר תעוזה ולא בורחים כל כך כמו במלחמת ששת הימים, וגם לא כמו במלחמת יום הכפורים. הם גם התלמדו לתקוף מתוך אוכלוסיה אזחרית שאין לנו מענה כלל איך לתקוף אותם חזרה. ראינו את זה במלחמת לבנון.

עוד נקודה: לפני מלחמת ששת הימים היינו רק 2 מיליון יהודים, והיה לנו מקום גם למחנות צבא וגם לאזרחים. כיום בכל השטח של גוש דן שהוא יהיה ממול המדינה הפלסטינית כמעט ואין מקום למחנות צבאיים, והצבא פשוט כפשוטו לא יוכל להגן עלינו כלל.

ש. אבל עשינו שלום עם מצרים וזה מחזיק מעמד.

ת. מהשלום עם מצרים אפשר לראות משהו מיוחד. הערבים לא מתפשרים גם כשמקבלים 99 אחוז של הדרישות שלהם. הנה היה מלון טאבה, והמצרים קיבלו את כל השטח של סיני, כל מה שהם דרשו, וגם מעבר לזה - הבטחה לאוטונומיה עבור הפלסטינים, ונשאר רק מלון אחד, שטח קטן ביותר, והם לא נחו ולא שקטו עד שקיבלו גם את זה. אפשר עוד לאריך על הדרך איך מצרים מתעלמת מהעברת מחבלים ונשק דרך שטחה לעזה, אבל לא ניכנס לזה עכשיו.

כשמדובר על הפלשטינים, צריכים לבחון האם אנו יכולים ללכת לקראתם ולקבל את כל מה שהם דורשים. אחרת זה כבר ידוע שהם לא ישקטו ולא ינוחו עד שלא יקבלו את כל דרישותיהם. יש להם דרישות מאוד חזקות לכאורה: הייתה מלחמה ב48, המלחמה נגמרה, יש שלום, תחזירו את כל הפליטים או חזרה לגבולות 47. ועל כל זה יש להם עוד את הדרישה שכל היהודים שעלו באופן חד-צדדי לארץ ישראל (שהרי רק יהודים עלו לארצנו ולא ערבים, ובארץ גרים גם ערבים), שיחזרו לארץ מולדתם. אם אנחנו יכולים לקבל את כל זה, אפשר לחשוב על זה, אחרת אנחנו רק ניתן, ובסופו של דבר זה לא יספק אותם. בלבנון ראינו שגם אחרי שקיבלו את כל השטח עד לסנטימר האחרון זה לא סיפק אותם.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)