מלחמת לבנון הוכיחה שעם גבולות צרים אי אפשר יהיה להגן על המדינה

וזה המסר הכי הכי חשוב. כל שאר הדברים, טעות פה, טעות שם, אפשר להסתדר עם זה איכשהו, זה ממש משני.
--------------------------------------------------------------------------------

חזרה לגבולות 67 פירושו שגם את שאר השטחים אי אפשר יהיה להחזיק.

בקיץ שעבר הטילים של החיזבלה כיסו שליש מדינה עד חיפה.

כולם ברחו אז דרומה. גם עכשיו חלק גדול של תושבי שדרות עזבו בגלל הטילים מעזה.

כשהמדינה תהיה בגבולות 67, לא יהיה אף מקום בארץ לאן לברוח ממתקפת טילים שהם ימטירו עלינו מתוך אוכלוסיה אזרחית. במקרה של עימות צבאי כמו שהיה בעת המלחמה האחרונה עם החיזבלה, חלק גדול של היהודים פשוט יעזבו את המדינה, והמדינה תתפרק.
*------------------------------------------------------------------------------------*

ש. אבל אם נחזור לגבולות 67 כבר לא יהיה נגדנו שום טענות ושום סיבות לתקוף אותנו.
ת. בואו ניזכר, גם כשיצאנו מלבנון אמרו שאחרי שנצא משם כבר לא יהיה להם שום סיבות לקוף אותנו. גם ביציאה מעזה חשבו שאחרי שנצא משם לא יהיה להם שום סיבה לתקוף אותנו.


ש. אבל אנחנו חזקים, אם רק יגעו בנו, יש לנו כוח צבאי חזק ביותר שנוכל להדוף כל מתקפה.
ת. אלו היו טיעוני השמאל לפני שיצאנו מלבנון, אבל המציאות הוכיחה אחרת. נחוץ לא רק כוח צבאי, אלא גם כוח ספיגה, גם עזות מצח. המחבלים יש להם את עזות המצח לתקוף אותנו מתוך האוכלוסיה האזרחית, ולהתקיף מלכתחילה את האוכלוסיה האזרחית שלנו, אבל אנחנו אין לנו את התעוזה לתקוף אותם חזרה בעת שהם מסתתרים מאחורי אזרחים.


ש. אבל לפני 67 היינו בגבולות האלו.
ת. לפני 67, תוך 20 שנה עברנו 3 מלחמות: מלחמת השחרור, מלחמת סיני ומלחמת ששת הימים. בכל המלחמות האלו היינו מוכחרים לתקוף ראשונים, אחרת לא היינו נשארים, וגם אז שרדנו בנסי נסים. במלחמת השחרור כשהם תקפו ראשונים היה לנו שיא אבדות: 6000 איש, מתוך אוכלוסיה של 600 אלף.

במלחמת יום הכפורים הייתה כשהמדינה הייתה יותר רחבה הייתה לנו את הפריוולגיה לתת להם לתקוף ראשונים, וגם אז צבאות ערב נכנסו כ5-6 קילומטר לעומק השטח. אם לא היה לנו את השטחים, לא היינו נשארים. כיום אין לנו כלל את האומץ לתקוף ראשונים כמו שהיה פעם, וגם כשהם תוקפים אותנו, גם אז אנחנו מתלבטים האם היינו צריכים להשיב מלחמה.


זאת ועוד: כיום הערבים יש להם יותר תעוזה ולא בורחים כל כך כמו במלחמת ששת הימים, וגם לא כמו במלחמת יום הכפורים.

הם גם התלמדו לתקוף מתוך אוכלוסיה אזחרית שאין לנו מענה כלל איך לתקוף אותם חזרה. ראינו את זה במלחמת לבנון. פכם הם היו תחת התמיכה של ברית המועצות שאחרי הכול הם היו אירופאיים והיה להם קצת משהו של מצפון שלא היו תוקפים אוכלוביה אזרחית, אבל היום אין להם כלום כלום, והם מסוכנים פי כמה. למרבה המזל גם בלי תמיכה של ברית המועצות הם לא יכולים להתחילנגדנו במלחמה, אבל אם אנחנו ניתן להם שטחים ועמדות כוח כמו שנתנו להם בהסכמי אוסלו, יש להם סיכוי רחמנא ליצלן.


עוד נקודה: לפני מלחמת ששת הימים היינו רק 2 מיליון יהודים, והיה לנו מקום גם למחנות צבא וגם לאזרחים. כיום בכל השטח של גוש דן שהוא יהיה ממול המדינה הפלסטינית כמעט ואין מקום למחנות צבאיים, והצבא פשוט כפשוטו לא יוכל להגן עלינו כלל.

ש. אבל עשינו שלום עם מצרים וזה מחזיק מעמד.
ת. אפשר להאריך על הדרך איך מצרים מתעלמת מהעברת מחבלים ונשק דרך שטחה לעזה, אבל לא ניכנס לזה עכשיו. יש משהו יותר משמעותי מזה:

מהשלום עם מצרים רואים ברור שהערבים לא מתפשרים גם כשמקבלים 99 אחוז של הדרישות שלהם. הנה היה מלון טאבה, והמצרים קיבלו את כל השטח של סיני, כל מה שהם דרשו, וגם מעבר לזה - הבטחה לאוטונומיה עבור הפלסטינים. נשאר רק מלון אחד, שטח קטן ביותר, והם לא נחו ולא שקטו עד שקיבלו גם את זה.

כשמדובר על הפלשטינים, שיש להם דרישה על כל הארץ, צריכים לבחון האם אנחנו יכולים ללכת לקראתם ולקבל את כל מה שהם דורשים. אחרת זה כבר ידוע שהם לא ישקטו ולא ינוחו עד שלא יקבלו את כל דרישותיהם. גם אם יוותרו על הדרישות שלהם לקבל את כל הארץ, יש להם דרישות מאוד חזקות לכאורה: הייתה מלחמה ב48, המלחמה נגמרה, יש שלום, תחזירו את כל הפליטים או חזרה לגבולות 47. ועל כל זה יש להם עוד את הדרישה שכל היהודים שעלו באופן חד-צדדי לארץ ישראל (שהרי רק יהודים עלו לארצנו ולא ערבים, ובארץ גרים גם ערבים), שיחזרו לארץ מולדתם. אם אנחנו יכולים לקבל את כל זה, אפשר לחשוב על זה, אחרת אנחנו רק ניתן, ובסופו של דבר זה לא יספק אותם. בלבנון ראינו שגם אחרי שקיבלו את כל השטח עד לסנטימר האחרון זה לא סיפק אותם.

צריכים לזכור גם שאחת הסיבות הכי עקריות שאין לנו כיום מלחמה כוללת עם הערבים, זה בגלל שברית המועצות שהייתה מועדדת את המלחמות התפרקה, וזה ללא קשר לשטחים. אבל אל לנו להקים נגדנו אויב חדש ומסוכן. הקמת מדינה פלשטינית, שמטרתו המוצהרת של העם הפלשטיני שהערבים הקימו זה למנוע מהיהודים מדינה משלהם, זה לא שחסר להם עוד מדינה, יש להם עשרות מדינות ערביות. ההתעקשות על העם הלפשטיני וארץ פלשטין שמעולם לא היה לפני הקמת מדינת ישראל, ברור זה בכדי להפריע ליהודים את ארצו היחידה.

ש. אבל מה לעשות, אין לנו ברירה אחרת "הלנצח נאכל חרב".
ת. זה שקשה לנו עכשיו, לא אומר שצריכים לעשות עוד יותר קשה. הנה עם הסכמי אוסלו רצו לעשות שלום והביאו עוד יותר טרור. לדוגמה: כשיש עסק לא כל כך משגשג, יהיה טעות ללכת לקוזינו להמר ולהפסיד עוד יותר.

ש. אבל מה עם חזון, רוצים לכל הפחות חזון, צ'אנס לשלום.
ת. כשבוחרים חזון ונותנים צ'אנס, צריכים להבטיח שלא מהמרים על הל הקופה, שהצ'אנס היחיד, התקווה היחידה זה שיהיה יותר טוב, אחרת זה לא צ'אנס, אלא הימור.

יש חזון לשלום שאינו טומן בתוכו הימורים מסוכנים: יבוא יום והערבים יגידו שיש להם כבר 21 מדינות ערביות וכ50 מדינות מוסלמיות, מעל ומעבר למצופה. אין להם שום עניין לקחת ולו שעל אחד מארץ היהודים, מהעם שעבר את הגלות הכי קשה בהיסטוריה האנושית, העם שחוזר לארצו הקטנטונת וזו ארצו היחידה.

ש. הצגת חזון מעניין, תקווה לעתיד יותר טוב לכל העמים, אבל מה אנחנו יכולים לעשות בכדי לקדם את החזון הזה.
ת. יש את הסיסמה הידועה "ערב (הסעודית) לערבים, ארץ ישראל לעם ישראל" וגם הסיסמה "מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים". ככל שאחנו נפרסם את הסימאות האלו בכל העולם, ככה יש יותר סיכוי שהחזון הזה יצליח. בדיוק כמו שהרצל בשעתו פרסם את חזונו על המדינה היהודית וסוף סוף גם עמי העולם קיבלו את זה.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

היא הוכיחה שאי אפשר לפלוש לשטח מבוצר אחרי ש6 שנים לא התעניינו בו....

מה לעשות,חיזבאללה הוא האויב הגדול ביותר שישראל נלחמה בו.

לא מבחינת סכנה קיומית,אלא בגלל העובדה שהוא הצליח לגרור אותנו ללחימה קרקעית,באזור שלו,מבוצר,אנשים חמושים עד השיניים,שלא היה לנו סיכוי לנצח.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אחרי הנסיגה אי אפשר לפלוש חזרה, ולכן הם יהיו חופשיים להפגיז ולתקוף אותנו ככל העולה על רוחם.

ככה זה היה בגליל, וככה זה עכשיו בישובי עוטף עזה ואשקלון, וצריך לפעול שזה לא יקרה בכל גוש דן וירושלים.

בעצם, אם היית קורא את מה שכתבתי, כבר התייחסתי לזה:

ציטוט:

ש. אבל אנחנו חזקים, אם רק יגעו בנו, יש לנו כוח צבאי חזק ביותר שנוכל להדוף כל מתקפה. ת. אלו היו טיעוני השמאל לפני שיצאנו מלבנון, אבל המציאות הוכיחה אחרת. נחוץ לא רק כוח צבאי, אלא גם כוח ספיגה, גם עזות מצח. המחבלים יש להם את עזות המצח לתקוף אותנו מתוך האוכלוסיה האזרחית, ולהתקיף מלכתחילה את האוכלוסיה האזרחית שלנו, אבל אנחנו אין לנו את התעוזה לתקוף אותם חזרה בעת שהם מסתתרים מאחורי אזרחים.

דרך אגב, איפה למדת עתונאות ודמגוגיה? התגובה שלך הייתה מבריקה נגד הטיעונים החזקים כברזל שאני העליתי. אתה עשית את עצמך כאילו הגבת, אבל בעצם לא אמרת כלום. השאלה שלי היא אליך אשית, נניח שאתה תנצח אותי, ותצליח לשכנע את הצבור שהם יתנו למחבלים להקים מעין חיזבלה וחמאס גם בגדה המערבית, אז מה הרווחת מזה? שיפלו קטיושות עליך בגוש דן או בירושלים? למה ולשם מה אתה עושה את זה? מה התבונה שמאחורי מעשיך. חשוב להיות לא רק אויברחוכם, אלא גם חכם אמיתי.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

דבר ראשון,חגיגות ל"ג בעומר הפכו אותי למישהו שאני לא בד"כ,לכן רפרפתי על הכתוב.

אני יודע להסכים עם אנשים כשצריך,ואפילו במספר פעמים הסכמתי איתך.....

אבל אני לא התכוונתי שהנסיגה עצמה היא הטעות,אלא הדרך שבה היא בוצעה,ומה נעשה לאחר מכן...

בלבנון,ברק עשה טעות קריטית על הודעת נסיגה שנה לפני.שנה של פחד וטרור על חיילינו,שקראו לעצמם "כוסיות" על כך שלא הגבנו על האש.

בשני המקרים,גם בעזה וגם בלבנון,לא הנסיגה עצמה היא שהביאה עלינו את האסון,אלא פחדנו להתעסק שוב באזור.שרון ראה שחמאס נבחר ולא עשה כלום.
שרון ראה את חזבאללה מתעצם בלבנון,אך מפחדי עבר כנראה,לא עשה כלום.

העובדה שנסוגנו מאותם אזורים לא אומרת שעלינו להתנהג כאילו הם לא על גבולנו.

היה עלינו לאיים ולהשיב אש גם בלי התקפה שלהם,ולומר לעולם חד משמעית:לא ניתן.

כרגע לא מדברים על נסיגה מיהודה ושומרון,ולא צריך לדבר,כי זה לא רלוונטי.
הנסיגה לא עומדת להתבצע בקרוב,אם כן זאת תהיה טעות קריטית לקיומנו,ואולי לעולם לא תתבצע בשל התנהגות שכנינו.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

כמו שהבירחה מלבנון היתה טעות, כך גם הבריחה מגוש קטיף.
הבריחה שידרה לאוייב חולשה, רפיון, תבוסתנות, והמדיניות הרופסת שלנו אחרי הנסיגות רק חיזקה תפישה זו - שאינה מוטעית.
מי שביצע נסיגה לא יכול, פוליטית ומנטלית, לחזור לשטח שממנו נסוג - כי אז תתעורר השאלה הצפוייה: אז בשביל מה יצאנו משם?

תוסיף לכך את ה"מוסר" המעוות והמזוייף שלנו, שמונע מאיתנו להפעיל כוח סביר כדי להגן על עצמנו, והרי לך מתכון לאסון.

גבול אינו מחסום בלתי חדיר, גם אם תקים עליו את קו בר לב 2. המחסום היחידי הוא ההרתעה, "קיר הברזל" המפורסם של ז'בוטינסקי. והקיר שלנו, אחרי שנים של רפיסות, עשוי מפל-קל.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'