דורון רוזנבלום מצטט מעדות אולמרט בועדה ומנתח אותה באופן ביקורתי ושווה קריאה. דוגמית מהכתבה: " ... "הכי טובים שיש" -
מכל הפרסונות שאותן יכול היה ראש הממשלה לעטות בהופעתו בפני ועדת החקירה - "המתנצל", "המצטנע", "טוב-הכוונות הנבוך", "המנסה-להקסים-בכנותו", וכו' - בחר אהוד אולמרט בטון הדיבור האולימפי, האפיפיורי, של "הנדיב הסלחן": מגבהים לא-ישוערו של המשרה הרמה, המתנשאים מעל לכל מחדל או טעות, הוא מואיל להעתיר מחמאות נדיבות על "אנשי הצבא" באשר הם: מאחרון חיילי השדה ועד בכירי המטכ"ל. ולא סתם מחמאה - אלא גם מעין בקשת מחילה סמויה בעבור אותם עלובים, טועים. הוא פונה אל הוועדה כקולגה שיפוטי אל קולגות שיפוטיות, ומעדכן אותם כי החיילים הללו "הם הכי טובים שיש" (ואפשר גם: "מה לעשות שאין טובים יותר?"). ... " וואלה

מפליא איך שאולמרט לא מסוגל להיגמל מהשימוש בסיסמאות על "ילדינו המשרתים והמסתכנים"!... למרות ילדיו המשתמטים, הוא אינו מחמיץ הזדמנות להפגין הזדהותו "העמוקה " עם אלו שילדיהם נוהגים אחרת...

דורון רוזנבלום לא מסוגל להתאפק ובשיאם של הדברים בסוף הכתבה, הוא חש חובה בהשחזת ביקורתו... : " ... יש עניין מיוחד בעדותו הרב-רבדית של אולמרט, המלמדת אותנו "מה גורם לאיש לתקתק". בעיקר כאשר מפחידים אותנו כל הזמן שהאלטרנטיווה לאולמרט היא ביבי. אלא שלמקרא הטקסט דלעיל אפשר להירגע: מה יש לפחד מביבי, כאשר הביביזם כבר כאן? " ...

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)