רותי , אישה שקרבה לשנות הארבעים לחייה, אם לארבעה ילדים בגיל ההתבגרות .

תומר , גיא, תמר, ורותם. עובדת שנים בגננות . מטפחת גני עירייה ומקומות ציבוריים .

אוהבת את עולם הצומח . יודעת כל שתיל ושתיל מה,ומסה סגולתו .

נשואה באושר לעמוס . שומר הבטחה בחברת פלאפון.




פתחה את חלון ביתה , הפונה לכיוון השוק הישן . העטוף בניחוחות,קולות,וצבעים.

שיכלה להרגיש בם גם בביתה . הימים הם ראשית הקיץ. רוח לחה מנשבת ומדביקה קלות את הבגדים לגוף.

בחוץ השמש החלה לשקוע ולהתיר בשמים ,כמה פסים של אדום . וילדים קטנים המשחקים כדורגל צוהלים , על שהכדור נכנס לרשת השער. וחיוך נפש בפניה.




ילדיה שלה כבר גדולים, הבן הגדול כבר עבר חצי מהתיכון הבן השני גם ורק הבנות מתחילות לסיים את היסודי . תמיד שהיא מתבוננת בתומר בנה הבכור .הלומד מול המחשב . נזכרת בנעוריה .

נערה שתמיד אהבה להסתקרן מכל דבר . להחכים מהלמידה , להביא ציונים טובים להוריה . שעלו בשנות השישים מצפון אפריקה, והשתקנו במעברות . תמיד רצתה לרצות אותם . כדי להביא להם גאווה שהנה בת של מזרחיים מצליחה .




שם גם פגשה אותו ,רן ארז שכנה . היא הייתה בת שש עשרה ואילו היה בן שמונה עשרה , והאהבה שהייתה בניהם פרחה .וכולם קנאו להם . על שזכו לקבל אהבה כזו. והם היו בשלם .

היא דאגה לו כי הוא כבר היה לקראת סוף הלימודים ,ואילו היא רק התחילה מסלולו.

מה קורה לה היום , מדוע מהבוקר שראתה אותו , נותן מסמך לפקידתו במשרדו . לא מפסיקה להגות בו.

הרי הרבה שנים חלפו מאז . כבר הספיקה להשתקם מאי החורבות שהותיר בליבה .

התחתנה , הביאה ילדים . ועמוס שלה . תמיד מצחיק אותה ואוהב אותה כפי שהיא עצמה . אז למה לעזאזל הוא בראשה .







עמוס החנה את מכוניתו בחריקה גדולה כהרגלו , ויצא נרגז ממנה . עוד היום אמכור את הטרנטה הזו.

הצב מהיר יותר ממנה . היה רוטן .והרטינה שלו הצחיקה אותה . מאז שנפרדה מרן . עמוס . די השלים אותה בכל המבונים הן בחיים והן באהבה .

קיבל אותה כמו שהיא .והיא לאחר שהתרפה ליבה החלה לקבלו כפי שהוא עצמו ולאוהבו .

והנה עכשיו , שהעירייה בקשה ממנה לסדר כיכר עלובה ליד משרדים של תיווחים. ראתה אותו .

היופי שלו עדיין העצים בה הלומות הסמיק פניה . כמו בימי קדם . שהייתה הולכת לצידו . מתגאה שהוא אהובה .




בכל חייה , רצה להתגאות , להיות גאווה . גם אם היו לה כשלונות לא וויתרה בגלל מוצאה . ידעה מה רצתה להיות בחיים . שייכת לטבע . הטבע דיבר אליה הצמחים החיות הנופים הבריאה .

וכשמצאה עבודה זו . לא הייתה מאושרת ממנה . עמוס נכנס . קטע בנשיקה כל הרהוריה .

האוכל מוכן אמרה הייכן הילדים שאל . רוצה לראותם לפני המשמרת השנייה .

הגדולים אצל החברים והקטנות מול המחשב . מדברות עם חברותיהן הוירטואליות .

חיוך נפרש בפניו . והחיוך הזה שבה אותה .

היא נתנה לו נשיקה ניסתה להותיר מחשבותיה לאחור . כמעט וסיפרה לו על רן אבל ויתרה.

זכרה את משפטו שאמר לה אל תדאגי אדאג לך מה שהרן הזה לא ידע לעשות ולא יעשה לעולם.

והיא אליו חייה .




השעה חלפה במהרות , והוא שב לדרכו . אילו היא להרהוריה . איך עמדו יחד במשרדו .

עיניו תמהות לשאול מה היא עושה כאן בחנות ועוד בבגדים מלוכלכים בבוץ.

אתה רן ארז שאלה נכון

כן ענה מחפשת דירה להשכרה למכירה שאל.

אינך זוכר אותי










רן הביט ברותי , הביט והביט . ולא זכר מהייכן העיניים המדברות הללו מוכרות לו .

רותי בן דוד זוכר .

רותי בן דוד כן בטח , וליבו הלם וצבע פניו שינה גוון .

ואוו מה שולמך . ומה את עושה בבגדים הללו המלוכלכים כל כך .

אני גננת עובדת עם צמחים .

אה שלח לעברה חיוך נבוך שבלבל את מילותיו . והיא שמחה שלמרות הליכלוך

יופייה עוד מדבר אליו .

עבר כל כך הרבה זמן ושנים .

נכון .

תראי אמר לה יש לי עכשיו פגישה חשובה מאוד לקניית בית הנה הטלפון שלי .

צלצלי אליי אשמח מאוד לראותך ולשוחח .




רותי לקחה את הכרטיס והכניסה אותו לכיס האוורול ואמרה שלום יפה .

ושבה לעבודתה הרבה שחיכתה לה .

אילו רן במבטו המשיך לעקוב אחריה . וראה שהיא שותלת צמחים בכיכר העלובה , שהחלה לקבל חיים חדשים .




ליבו עדיין הלם בעוז . הוא אמר למזכרתו שתבקש מהאנשים להיפגש איתו לפחות בעוד שעתיים, מפני שעכשיו לא יוכל ללכת לפגישה . והמזיכרה רוני אמרה אין בעיה .

הוא עצם עיניו ,ועשה מדיטציה . אל המדטיציה הגיע כשהעצבים היו גוברים עליו . והמריבות האין סופיות עם אישתו עמליה . הביאו אותו לרוחוניות.

למציאת השלווה והשקט פחות או יותר . הוא עצם עיניו. ונשם שלוש נשימות ארוכות ואיטיות בכדי להחזיר את קצב הנשימה לסדיר . וכשהצבע חזר לחייו . התחיל להעקל שבעצם . הוא נפגש עם אהבתו הראשונה . אהבה שחשב להמשיך אבל כשהגיע לצבא . הכל השתנה .




הוא הכיר את עמליה , גדולה ממנו בשנה , הוא בן ארבעים ואחת ואילו עמליה בת ארבעים ושתיים .

אבל זה לא הפריעה לעמילה . שאהבה אותו בכל ליבה ונפשה. והוא נענה לחיזוריה במהירות רבה.

וכל החודשים שכח מרותי שאהב מאוד לפני הצבא. עד שהחליט כי עליו לסיים יפה את הקשר איתה.

רצה שתמשיך ללמוד שתסיים לימודיה . ותתחיל חיים אחרים בלעדיו . הוא היה יותר מציאותי ובוגר מרותי שהייתה גם היא מוכנה לחכות לו עד סוף הצבא ולהמשיך הלאה .

אבל הוא ראה כי אין טעם בקשר הזה . זכר שהותיר אותה ליד שער בית הספר שבורה .

ומאז שהשתדל להעלם ממנה בכדי לא להכאיב לה יותר . והנה היא מופיע פתאום ככה מתוך חלום שכוח.




עכשיו שחייו סוערים, מלאי מריבות , שבסופן שתיקות מכבירות . ונערה יחידה העונה לשם גילי.

אותה אימץ עם עמליה אחרי שניסו שלוש שנים להביא ילדים אך ללא הצלחה . ודרך משרד לאימוץ.

מצאו נערה שהרתה . והריונה לא היה רצוי . הנערה לא רצתה לטפל בילדה . שכן הוריה לא ידעו כלל על הריונה .

והיא חתמה להם בטופס מיוחד שהיא מוסרת תילדה לידי עמליה ורן ארז .

כך קיבל אותה והאור שב לחייהם . גילי מלאה אותם יומם ולילה .




כך גם עכשיו בבגרותה , הפכה גילי להיות נערה תוססת מלאת חיים. אומנית בנשמתה .

מציירת כותבת שירה מפסלת מצלמת . בכל מה שנגע שקשור באומנות ויצירתיות זאת הייתה גילי ביתו.

ומרדה מתי שצריך והלכה לכל פעילות חברתית שיש בה צדק . אהבה להיות פעילה .

הזכירה אותו בנעוריו . גם הוא היה כמוה הולך להרצאות מנסה לגלות את העולם הסובב אותו ואת יופיו.

כבר כמה שנים כואב לו שכך התגלגלו הדברים.

והוא ועמליה כבר אינם משדרים על אותו הגל . מה שעמליה עושה זה אינו לרוחו , ומה שהוא עושה אינו לרוחה . וגילי נמצאת בטווח מריבותיהן . היא שותקת לא אומרת דבר מסתגרת בעולמה . והוא די מבין אותה .
















הוא הוציא תמונה דהויה . התמונה בו מצולם עם רותי תמונה יחידה שהותיר מהתקופה ההיא .

נצבט ליבו , אך שמח שנתן לה את מספר הפלאפון , אולי עכשיו תעשה איזה צעד ויכלו לשוחח .

אין לו הרבה חברים , הוא לא טיפוס כזה שיוצא איתם למועדונים . או לפאבים זנוחים לאחר העבודה.

הוא שב הביתה . אם אפשר לקרוא לזה בית .







הערב כבר ירד , רותי מהתהלכת בבית כסהרהורית . הטלפון שבכיס האוורול הכחול . מעורר בה רגעים שכבר חשבה שהותירה מאחור . והנה הם נפתחים ושבים לחייה . לא נותנים לה מנוחה .

כאילו אומרים לו צלצלי אליו .

נסי לברבר מדוע הוא עזב אותך כך שבורה ליד שער בית הספר בוכייה .

וחלק רומז לה לא אל תעברי את הקו האדום .

אינך יודעת מה עבר כל החיים הללו, ומה בליבו זה סתם יביא לך לעוד כאב .




היא צלצלה לחברתה הטובה גל , אותה בעלה לא אוהב מכוון שגל תמיד הייתה המונית כזאת .

שאוהבת לרכל על כל דבר שזז . כך אמר לה לא פעם. אך זה לא הפריע לה . אהבה את החברות שבניהם.

וסיפרה לה שראתה אותו היום

וגל אמרה את מי ראית

אותו

מי זה אותו רותי את נשמעת נסערת

רן ארז זוכרת .

בוואדי שזוכרת הלו הוא זה ששבר את ליבך מה רוצה עכשיו להשלים מה שלא הספיק אז .

די אל תהיי כזאת .

אל תגידי לי שאַת מעוניינת להפגש איתו

אולי

מה אולי שלא תעיזי רותי מה עובר עלייך .

עמוס יודע

לא

ספרי לו אל תשאירי דברים בבטן.

אחר כך לא תדעי לאן זה מתגלגל

רותי הרהרה לרגע בדבריה , ואחר כך נזכרה בעונת ההצגות שהיא אהבה ללכת עם עמוס לפעמים,

או איתה .

את יכולה לעזור לי שאלה

כן בשמחה מה .

מחר אני הולכת להיפגש איתו אני רוצה , אני חייבת לדעת לאן לקחו אותו החיים .

ולשם כך צריכה את עזרתך .

אין בעיה אם עמוס יתקשר אומר לו שאנו הולכות להצגה . שיש הפסקה באמצא .

תודה .




היא צלצלה לטלפון , אך לאחר חמש צלצולים שהיה טפוס ויתרה.

ושוב ניסתה . והפעם לפלאפון .

היא כתבה לו בהודעה

רן זאת אני רותי בן דוד צור קשר .

והלומות ליבה שינו צבעי פניה .

היא שמעה מפתח במנעול הדלת ונתיקה מהר את הפלאפון .

זה תומר שבא עם חברתו דלית .

והודיע חד משמעית שהיא ישנה אצלו היום

רותי ניסתה להגיד לו שלא .

כאן בבית אתה יכול להיות איתה עד לקראת הערב אבל בלי שינה

אתה עוד נער ואיני מוכנה לשמוע על כך שתשנו ביחד .










תומר רב איתה אבל אני מספיק בשל .

כל חבריי לא מעניין אותי דלית את נערה חמודה אמרה

אבל כאן לא תוכלי לישון .

דלית הבינה והם נכנסו לחדר ויצאו יותר מאוחר . להמשיך לבלות מעט מהלילה .

ונפרדו בנשיקה .




שתומר חזר הוא לא דיבר עם אימו , אימו הבינה אותו . אבל עדיין הייתה איתנה ונחרצת .

בגילו לא תיתן לו לישון עם חברות .

הגיע הערב בו חיתקה לצלצול של רן . וזה הגיע הוא השאיר לה הודעה קצרה אין בעיה .

בואי ניפגש ברחוב ששת הימים ליד מוכרי הנוריות . שם נרגיש חופשיים לשוחח .

וכך היה .

היא אמרה לבעלה עמוס אני יוצאת להצגה הערב .

מה באמת יש הצגה חדשה כן שחכתי ממנה .

הטופס נמצא אצל גל ואני הולכת איתה

עוד פעם עם זאת .

מה יש לך נגדה היא חברה טובה שלי .

כן והמונית ורכלינית כמו המדור לרכלנים בעיתון .

אני הולכת איתה וזהו בסדר אין כל בעיה .




היא נכנסה לחדרו של תומר , ואמרה לו שהיא יוצאת להצגה הערב .

שידאג לאחים הקטנים שלו ותומר אמר אין בעיה רק שאלה .

מה תומר .

אוכל להביא לכאן את דלית .

כן אבל לא לישון .

אבל למה אמא למה מה דלית עשתה לך .

דלית לא עשתה לי כלום תומר, היא נערה נחמדה . אני יכולה לשאול אותך שאלה .

כן , למה הפזיזות הזו . למה למהר . הרי עוד לא מלאו לך שמונה עשרה .

למה שתחווה כאב לב . אם תרגיש לא מספיק בשל לרגע הזה .

לכן אני לא מרשה לך . כי אינך בשל לזאת .

אבל אני כן אתה לא וחסל . כמעת וסיפרה לו על האהבה הראשונה שלה . ושתקה ויצאה מן החדר




לכיוון חדרה , יושבת מול המראה ובואותה , ראתה . איך שיקרה הערב . לא רק לעמוס בעלה , אהוב נפשה . אלא גם לתומר בנה .

ובואותה אומרת לה לכי נסי אבל אל תחצי קווים שלא תוכלי להשתלט עליהם . ובסוף יעמודו המכאובים והסליחות . והנסיון לקבל חזרה .

היא התאפרה קלות לבשה שמלה מהודרת ויצאה לדרכה .




רן חיכה לה ברחוב ששת הימים בשכונה הישנה ששני בניינים מביתה . היכן שמוכרים נוריות.

הוא לבש חולצה כחולה ומכנסי זנ'ס . ובידו נורית הפרח . סמוק הביט בעיניה .

אַת נראת נפלא לחש באוזניה . וחיוך נפרס בפניה .

הם ישבו תחת הפנס שהאיר את הרחוב כולו , הוא הוציא מכיסאו את ארנקו מעור בצבע חום.

רואה זאת גילי שלי . נערה בת שש עשרה . אימצתי אותה . לאחר שלוש שנות ניסיון להביא ילד לעולם.

נפלה לי ולעמליה אישתי זכות לאמצתה .

חיוך נפרס בפניה . הוא התקדם הלאה .

גם היא הוציאה מהתיק כמה תמונות .

אלא ילדיי תומר גיא תמר ורותם .

בניי הגדולים בני עשרה . כבר יש להם סימנים ראשונים לחיים משל עצמם. והקטנות .

רק עכשיו מתחילות לסיים את היסודי .

יפה .













התקדמת אחרי כן אבל לאחר ימים שלמים של תהיה מדוע עזבת . ככה פתאום בלי שום הסבר ממשי ,

רק המשיכי בדרכך בלעדי זוכר . דמעה נשרה מעיניה . והוא מחה אותה .







הערב התמלא בזוהר נפלא של כוכחים והירח , חייך לעברם. כאילו רמז להם. שזה הזמן להמשיך את השיחה לדעת את כל האמת . לא להשאיר דברים פתוחים .

והם שוחחו .

הוא סיפר לה , בזמן שנפרד ממנו הוא הכיר את עמליה , עמליה אהבה אותו בכל ליבה . הוא נכנס עמוק לליבה . ומצא בה עניין . היא יותר בוגרת ממנו בשנה .

והבגרות שלה והבשלות שבה . נתנה לו חיים חדשים .

אז למה עכשיו אנו כאן אם טוב לך איתה אז לך אליה .

אז זהו שלא .




כבר שנים אני לא מצליח להבין אותה , הרגישה בכאבו , היא שברה אותי . לא כי היה לה משהו אחר .

אלא סגרה בפני את דלתה . לא נתנה לי להמשיך להתקרב אליה. כאילו כל האהבה שהייתה בנינו ,

לפני בואה של גילוש לחיינו . הכל השתנה . אני מבינה . הוא הניח ראשו בכתפה . היא חשה בראשו איך גופו נחלש . כאילו כמה שהוא חזק . הריחוק הזה מאישתו . עשה אותו לחלש .

זה לא אותו רן שהכירה . שמח לב טוב ואוהב . לפניה רן אחר . שבור לבדו בתוך משפחה . שפוחד לפרק בגלל ביתו .




ואַת איך היחסים בינך לבעלך איך אמרת קוראים לו עמוס .

אבל אני קוראת לו בשם חיבתו עמוסי .

הוא הנפש היחידה שהצליחה לרפא אותי ממך אמרה .

ראתה איך מילותיה זורעות מלח על פצעיו .

רצתה שיבין שהוא פגע בה בשנה הכי משמעותית לחייה

לפני הצבא , לפני החיים עצמם.

הוא הוציא את ראשו מכתפה .

שמח לראותך .

גם אני

הערב כר עומד להסתיים , מחוגי השעון כבר הראו כמעת חצות.

הם עמדו זה מול זו קרוב לביתה של רותי .

האם, לחש לה איני יודעת אחשוב על זה .

מעולם לא שיקרתי את בעלי וילדי היה לי מוזר לצאת כך מביתי החם.

בשביל לפגושך .

אני מבין הם נפרדו בלחיצת יד רפה .




רותי עלתה במדרגות , בעלה כבר ישן שהיא הורידה בגדיה ונצמדה אליו , רצתה לחוש בחום גופו,

כאב ליבה על השקר של היום . כאילו הייתה היא רותי אחרת . רותי שהנעורים מתעתעים בה .

בגילה המבוגר .




הימים חלפו , היא לא שמעה ממנו והוא לא שמע ממנה , יום אחד הוא צלצל אליה לפלאפון לעבודה.

בואי נשתה כוס קפה .

חייב אני לראותך , הימים שחלפו מאותה הפגישה הסעירו מחדש בליבי .

אני לא יכולה אמרה כרגה אני בעבודה בבקשה רותי יודע שגם את רוצה בזה .

אין לי אף אחד לא חברים לא אישה רק אַת בבקשה .




רותי נכנעה לו , שבה אליו . שוב שיחות ארוכות לאור הירח ברחוב נושן, שני צעדים מביתה .

הרחוב כבר הקיר במדרחותיו את צעדיהם . הספסלים . ידעו כבר מה כובד ישבניהם.

והירח היה קשוב לשיחות ליבם .













הימים חולפים החומה בניהם נשברה , פתאום הם שוב חשו בניצוץ שכבה . לפני כל כך הרבה שנים.

היא פתאום הבינה שרן חזר לעצמו . הוא נפתח לפניה . מתחיל לספר לה . כמה שעמליה אינה מבינה אותו .




אילו היא לפתע , מרגישה כמדריכה . שעליו לנסות לשקם איתה את חיי הזוגיות והמשפחה למען הילדה.

למרות שגילי נערה . אבל רק בת שש עשרה והיא צריכה את שני הוריה לצידה . זאת תוקפה מאוד משמעותיו בחיי הבוגר . היא יודעת מה זה היא עוברת זאת כל יום כל דקה עם בנה תומר . סיפרה לו שכבר שבועות או חודשים מתחנן לפניה . תסכים שישן עם חברתו דלית . והיא בשלה




בדעתה הנחרצת שזה לא הזמן המתאים. שהוא עוד נער . שרוצה שיספוג את חדוות הנעורים כמה שאפשר. ואם יעשה זאת ללא בטיחה . עלול למצוא את עצמו בסיטואציה לא נעימה . שלזה לא אתן לקרוא .

הוא עוד ילד בשביל לגדל ילד או ילדה בגילו . במידה ודלית נכנסת להריון לא רצוי .

ומה עמוס אומר .

עמוס דווקא אומר לי למתן את דעתי לתת לו לחוות דברים. לפעמים אני די מחפירה עימו.

זה רק בגלל שאני פוחדת . שדלית לא תעשה לו מה שאתה עשית לי בנעוריי .

ששברתה אותי .

הוא עדיין ילד שעוד לא בשל .

אמרתי לו שתגיע לגיל שמונה עשרה תעשה מה שתרצה אבל גם עד גבול מסויים .

אז בשלות זאת הבעיה אצלך כן.

חשוב שילדי יהיו מאושרים בגיל הנעורים . ויהיו בשלים לצאת לחיים עמוסי הפתעות.




הימים ממשיכים להתגלגל , עמוס ממשיך בשגרתו בכל יום אומר לה שהוא אוהב אותה .

שהיא אהבת נפשו . בכל יום כבר כל כך הרבה שנים. מביא לה פרח עם מילה טובה .

והיא מספקת אותו בנשיקה באוכל טוב . בטיפול הבית בעבודתה . אבל הימים האחרונים .

אינה כהרגלה .

מהרהרת פוחדת , אולי משהו רואה אותה עם גבר זר. יושבת משוחחת איתו על חייה האישיים.

על הבעל הילדים.

עמוס נשק לה ויצא לדרכו .




והיא לדרכה לאחר ששלחה את ילדיה לבית הספר , היום היא מסיימת את הכיכר , שנמצא ליד משרדו של רן .

שהיא נכנסה למשרדו רן לקח אותה הצידה . ואמר לה שהערב הוא הכין לה הפתעה ליד הים.

אמר שתספר שהיא הולכת להצגה כמו כל הפעמים . ורותי הסכימה .

למרות שבעבודתה הרהרה לעצמה ואמרה מה יהיה . הפגישות הללו זה כמו כדור שלג . בהם היא מאושרת יותר מבעבר . כאילו חזרה לכמה רגעים להיות הנערה . ממוצא צפון אפריקאי .

שכבשה את ליבו של רן .

ומה יהיה עם האישה שלו והילדה . איך תעמוד מולה . אם יקרה משהו . ששניהם תתפגשנה .

וילדיה שלה, ובעלה אהוב נפשה . בלבול מוחלט היה בה .




הערב הגיע , שהגיע אליו לים , נדהמה לגלות שולחן מרובע מכוסה מפת שולחן לבנה .

שני נרות דולקים . ניגון הים ורוח הנעימה למרות הקיץ נשבה לטובתם. וכנר רחוב.

שניגן עבורם . את שירו של יוסי בנאי ז"ל . אהבה בת עשרים .

הם עמדו זה מול זו . רן סמוק והיא יותר ממנו . לתוך השתיקות חשו בהלומות הלב .

רן ניסה לנשקה . ורותי אמרה בדמעה לא .

רן אסור לנו מה שאנו עושים כמה ימים . הפגישות החטופות ברחוב נושן .

ועכשיו זה שולחן מול הים בנמל וכינור עתיק מנגן

שיר אהבה יפה . אסור . אניני יכולה יותר לשקר רן .

אזלו לי השקרים . אני אוהבת את עמוסי שלי .
















בוא נחזור לחיינו הקודמים .

נסה לעשות מה שאמרתי לך , לא מגיע לה שאתה בוגד איתי ככה .

היא בטח לא מבינה מדוע אתה מאחר בלילות , אני אומר שאני במשרד .

נו באמת רן .




זאת קלישאה מטופשת . הלוא היא אישה היא תדע שאתה בוגד .

וגם עמוסי לא טיפש , הוא ידע שגם אני . וזה מה שאני לא רוצה בעולם לעשות לו את זה .

לא אחרי שהוא ריפא אותי ממך .

לא נוכל לחזור לאותה הנקודה . האהבה הראשונה הסתיימה ברגע זה אני הולכת .




חכי הוא אמר לה , אבל רותי כבר התרחקה , הפעם היא זאת שהייתה החלטית ובוגרת .

ורן נותר לאחור עם רחש הים והשולחן שנותר עם נרות דולקים .

והרוח הלחה הכבידה לחייו . אז כיבה את הנרות אמר תודה לנגן וצעד לביתו.







והרהר לעצמו , רותי צודקת . אני צריך להכניס חיים חדשים לבית. אסור לי לבגוד בעמליה .

שכן היא אינה יודעת דבר .

אשוב אליה . אבקש לשוחח עימה . שצריך ללכת ליועץ נישואין . נטרלי . שיעזור לנו להתגבר על המכשולים . שבאו ככה פתאום לחיינו . למען גילוש . שהתחילה להסתגר .

ולצאת פחות .




רותי הגיע הביתה לפני השעה שהציבה לעמוס , עמוס הופתע . מה קרה נגמרה הצגה מוקדם .

כן . עמוס מה אמר .

אני אוהבת אותך אתה יודע את זה .

בוואדי .

מה קרה רותי שלי מדוע את נסערת .

לא אני בסדר אני רק רוצה להגיד לך זאת שתדע שאתה בעמקי נפשי ודמי .

ולעולם לא אעזוב אותך ואת הבית החם שהקמנו יחדיו .

עמוס חיבק אותה ולא הבין כל כך למה התכוונה שאמרה שלעולם לא תעזוב .

אבל מה זה חשוב . וכך נשארו חבוקים עד אור הבוקר .

מאושרים ונאהבים יותר מתמיד .

סיפור נחמד אבל לדעתי הכותרת שלך לא מתאימה כי בנית יפה את העניין עד הפגישה בי רותי ורן
אבל עפ"י השם, שזה כמעט בגידה לא הופתעתי