עלינו לקבוע עקרונות ברורים וחדים בנושא זה, כדי שנוכל לעמוד מול האויב אחידים ונחושים וכדי לשמור על חיי חיילינו אם יפלו בשבי חס וחלילה.עקרונות אלו יגרמו ללחץ אצל האויב.


1. שחרור יהיה רק חיים מול חיים , גויות מול גויות.

2. רוצחי אזרחים לא ישוחררו לעולם.

3. אם מידע על חייל שבוי לא ימסר לנו מיידית, ייחשב החייל כחי , ואם תוחזר גויה יחשב כאילו נרצח בשבי.

4. לשבויי האויב יש להתייחס כמו שהם מתיחסים לשבוינו,ניתוק מהעולם,ענויים,אוכל מועט,טיפול רפואי גרוע וכו' , זה יפעיל לחץ, היום הם בבית הבראה.

5. לא לספק מידע על שבויי האויב, לא לאפשר ביקורים של הצלב האדום. על כל מחווה קטנה הצד השני יהיה חייב לשלם.

6. בזמן משא ומתן יש לקבל רשימה מהאויב, רשימה זו תעזור לנו לדעת במי לפגוע,אם חייל שלנו נרצח בשבי אנו צריכים להרוג מספר יחסי של שבויים
כדי להחזיר להם גויות תמורת גויית חיילנו. (סעיף 1). סעיף זה נועד "לעודד" את האויב לשמור על חיי חיילנו.


7. צער משפחות השבויים נוגע לכולנו, אבל האינטרס הלאומי קודם, הוא ימנע אומללות ממשפחות אחרות בעתיד,כאשר האויב יתחיל לראות קשיחות הוא יתקפל.

8. תעמולה - להגברת הלחץ על האויב יש לשדר אליהם בכל דרך מסרים שיבהירו להם שבית ההבראה נגמר, זה יפעיל לחץ על משפחותיהם והם ילחצו כלפי מעלה.

9. במשא ומתן האויב לא יוכל לדרוש שחרור של בני עם אחר, סורי רק סורי ולבנוני רק לבנוני ,בקשה כזו כאולטימטום, תביא להפסקה מיידית במשא ומתן.

"וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת, וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל; וַיַּרְא יְהוָה וַיֵּרַע בְּעֵינָיו, כִּי-אֵין מִשְׁפָּט"


"לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד-יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר"