10-07-2007, 13:00
|
|
|
|
חבר מתאריך: 04.05.04
הודעות: 10,227
|
|
מסכים לחלוטין עם עידו
ממשיכים הלאה, מחפשים עיסוקים שיסיחו את דעתך מהעניין.
כשלי קרה משהו דומה, (בלי פרטים), הייתי בעיצומו של סמסטר מאד עמוס בלימודים, אז את מירב מרצי הפנתי לשם.
במקום להסתובב בחוסר מעש במסדרונות המכללה (מה שאני עושה בד"כ) ממש ישבתי בכיתה ועשיתי שיעורים,
נשארתי גם אחרי שעות הלימודים והשקעתי בזה, ובכלל אפשר לומר ששקעתי כולי בלימודים.
בכלל, פרקתי בכל מיני דרכים. בנוסף ללימודים שהיוו הסחת דעת גם פרקתי תסכול בציור, בכתיבה, הוצאתי את
כל מה שהיה לי על הלב. בסוף גם כתבתי משהו מאד מאד ארוך שהיה סגירה של כל הנושא עבורי.
אני מוכרח להודות שזה עדיין מציק לי מדי פעם, ועברה למעלה משנה וחצי, אבל זה לא משנה, המשכתי הלאה,
מה שהיה היה, את הנעשה לא ניתן להשיב וכן הלאה, לא חסרות סיסמאות, חלקן מלאות וחלקן נבובות מתוכן.
בסופו של דבר תתגברי בקצב שלך, וזה בהנחה שמה שאת אומרת נכון ואכן חסר סיכוי להתממש.
אם את באמת מאמינה שאין ברירה, תמשיכי הלאה, תמצאי לאן לתעל את מה שאת מרגישה, זה יכול להוביל
לתוצאות טובות. "מעז יצא מתוק".
קחי לך את הזמן לחשוב על זה, אבל אל תשארי שם, צריך לדעת לקום וללכת, לשבת במקום ולהיות בדכאון
זה מאד נח, אבל לא בהכרח הפתרון הנכון.
בהצלחה
|