
28-08-2007, 18:29
|
|
מנהל
|
|
חבר מתאריך: 31.07.06
הודעות: 14,967
|
|
|
גוגן, אל קאפונה וכנראה גם הרצל
מחלת העגבת מקורה ביבשת אמריקה והובאה לאירופה אחרי תחילת ההתישבות האירופית. האינדיאנים היו חסינים יחסית אך עבור האירופאים הייתה המחלה לא מוכרת ולכן תוצאותיה היו קשות (זה בסדר, האינידאנים סבלו הרבה יותר מהמחלות הלא מוכרות להם שהביאו האירופאים ובראשן השפעת).
עד גילוי האנטיביוטיקה היתה מחלת העגבת לא רק נפוצה מאוד (וממש לא בקרב המומוסקסואלים-היא הופצה על ידי מגע מיני רגיל, בעיקר עם פרוצות) אלא גם הגורם מספר אחת לתחלואה נפשית שכן בשלבי המחלה המתקדמים החיידק תוקף את מערכת העצבים והחולה סובל מדמנסיה ("סניליות"), פסיכוזה ושאר ירקות עד מותו. בין הקורבנות היו הצייר גוגן שחלה אחרי ששותפו לדירה ואן גוך, פסיכופט בזכות עצמו, ניסה לדקור אותו ובמנחה פיוס שלח לו את אוזנו בדואר. גוגן נדבק שחיבב את נשות האיטי גן נדבק מהן וסופו שהתאבד. אל קאפון גם סבלה מהמחלה ובניגוד למיתוס מת מימנה כאזרח חופשי אחרי ששוחרר מאלקטרז (שם כבר היה "מחוק" לחלוטין).
עוד לפני הפניצילין כבר היו טיפולים יעילים למחלה (מה שנתן זריקת עידוד להתפתחות הפסיכיאטריה המודרנית) ואחרי גילוי התרופה העגבת הפסיקה להיות בעיה של ממש בעולם המערבי. ויחד עם זאת, לאור התגברות העמידות של חיידקים לאנטיביוטיקה, לא ממש מומלץ להידבק.
לגבי הרצל-הטענה כיום היא שמת בגיל צעיר בשך מחלת העגבת. איני בטוח שהדבר הוכח אי פעם באופן חד משמעי.
|