לא, לא הזמר חובב הילדים, אלא מבקר הוויסקי והבירה המפורסם, אדם שכל מי שהתעניין בתחום זה הכיר.
יהי זכרו ברוך.
פוסט שנכתב בנושא:
מייקל ג'קסון מת בטרם עת - כמה מלים אודותיו
מייקל ג'קסון מבקר הוויסקי (והבירה) המוערך, מת לפני יומיים בגיל 65. לא נמסרה הסיבה ולא יודעת אם זה בהכרח קשור, אבל ג'קסון היה חולה בפרקינסון בעשר-עשרים השנים האחרונות.
מיקל ג'קסון היה אחת התחנות המשמעותיות שלי בוויסקי. כמו עם כל מבקר ידוע, או שמתחברים לטעם שלו או שלא, וכפי שכתבתי בפוסט "וויסקי - איך לבחור את הצעד הבא בלי להמר ולהצטער", אם מצאתם מבקר וויסקי ידוע שטעמו דומה לשלכם, הליכה בעקבות הציונים שלו יכולה להוביל למסע וויסקי חצי עיוור, מענג במיוחד ויקר מאוד. לשמחתי ולהנאתי, החיבור שלי לטעם שלו היה לא רע, מה שאכן הוביל אותי לכמה טעימות שקשה לשכוח. ג'קסון, כיאה לחובב וויסקי ובירה (ובשונה ממבקרי יין), התייחס לעבודתו ברצינות, אבל לעצמו בקריצה, וזה חלק מסוד הקסם. לא נדיר למצוא בין הביקורות שלו התרשמויות כגון:
Rounded, balanced and complex. Too expensive to pour on my porridge before an early morning walk on the Big Strand? I'll economise. I'll skip the porridge.
בעוד קטע אופייני, מייקל ג'קסון מתייחס למגמה השיווקית בתחום המזון והמשקאות - כמה שפחות טעם, יותר טוב:
Marketing men’s stock-in-trade is the self-fulfilling prophesy. They constantly tell us that, in all areas of food and drink, we want even paler, lighter-bodied, blander products. Many people do, but the industry appeases them at its peril. Make Scotches lighter and blander and the message is clear: ‘malt, peat, sherry, salt and seaweed taste horrible. We are doing our best to remove all whisky tastes from our product. Lack of flavour is good’. This might be more succinctly expressed in two words: ‘Drink vodka.’
באחד הטורים האחרונים שלו ב
וויסקי מגזין, טור מחודש ינואר האחרון שכותרתו Up close and personal, ג'קסון מספר על התגובה האוטומטית של אנשים רבים שמניחים שמי שעוסק באלכוהול הוא בהכרח שיכור כל הזמן, ועל נסיונותיו להסביר שאם זה אכן היה כך, הוא לא היה מצליח להפיק רשמי טעימה מספקים. באותו טור מספר ג'קסון על מחלת הפרקינסון וההתמודדות איתה ב-20 השנים האחרונות. רוב הזמן, התרופות הסתירו את הסימפטומים. לאחר שנים של נטילת תרופות, השפעתן פחתה וג'קסון מתאר את המעבר לקוקטייל תרופות חדש וההסתגלות אליו. הוא כותב:
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://f.nau.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/95/05/01/10595/posts/11452580.jpg]
When everything is in place, I can still chase and tackle a taxi. Sometimes, when I have been absorbed in writing, or perhaps a discussion, I forget to take one ingredient of the cocktail. In extreme instances, I look like a robot that has been unplugged from its power supply.
More often, I am unsteady and slurred. Having been a beer and whisky professional for 30 years, and almost heretically modest in my alcoholic instake since I left The Street of Sinners, I now sometimes look as though I have a drink problem. Could God have such a sense of irony? I have no idea. I cannot relate to such ridiculous notions as the existence of God. I blame The Devil.
לביקורות הוויסקי של מייקל ג'קסון יש עוד כמה שנים טובות לפני שיהפכו ללא רלוונטיות, עם הוויסקי המשתנה והמתחלף וההוצאות החדשות שיגיעו. יש, מן הסתם, לא מעט מבקרים אחרים שימלאו מעשית את החלל שנוצר, אבל את הסגנון המיוחד כנראה שאף אחד לא יוכל להחליף.
ראשי
צ'אט
06-09-2007, 20:34
מצב כלאיים
