15-10-2007, 22:12
|
|
|
|
חבר מתאריך: 15.10.04
הודעות: 1,404
|
|
|
אם אנו עסוקים בדלעת ובמתיחות..
בהיותי בסדיר בראשית שנות ה 90 העליזות עשינו הרבה קוים בדלעת.
בכניסה למוצב היתה מימין עמדת הש.ג ומשמאל לפתח המוצב (ומחוץ לו!) היו שירותי ה"בול פגיעה" - מבנה מרובע עשוי פח גלי.
והנוהל עבד כך: הקובן התמים נכנס לשירותים. הש.ג סופר עד 30, תופס אבן וזורק על גג השירותים. הרעש בפנים נשמע כמו פיצמור והקורבן "עף" החוצה עם מכנסיים משולשלים על קרסוליו והנשק ביד אחת.
עד שפעם אחת הקורבן קפץ החוצה ללא הנשק והנשק נפל פנימה....
_____________________________________
"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
