אני מגדלת צ'ינצ'ילות כבר שלוש שנים, אפשר להגיד שהצ'ינצ'ילות ואני זה סיפור אהבה ממבט ראשון, נחשפתי לחייה לראשונה במהלך הלימודים שלי(טיפול באמצעות בעלי חיים) ומהשניה שראיתי את היצור המדהים והפרוותי והעיניים שלי נלקדו בעיניים העגולות השחורות והגדולות האלה ידעתי שכזה אני צריכה ורוצה, כבר באותו היום רכשתי דרך המכללה בה למדתי זוג צ'ינצ'ילות מדהים נענע ושיבה... לאחר שנה וחצי בערב ראש השנה שנה שעברה הגיח לעולם דבש הגור הראשון.. ולאחר ההמלטה הראשונה כל שלושה חודשים נולדו זוג תאומים.. ההמלטה האחרונה הייתה באוגוסט בזמן שהייתי בחו"ל.
יש לציין שלכל אחת מהצ'ינצ'ילות שלי יש שם והן מכירות אותו ו4 מהן אף מגיבות אליו...
ולצערי הרב אני נאלצת לוותר על היצורים הכי מדהימים שממלאים את חיי בכיף ובאושר אין סופי... כמו כל אדם גם אני הגעתי לשלב שבו אני צריכה לפרוש כנפיים ולעזוב את הקן החם של אמא ואבא
אני עוברת דירה, והדירה החדשה קטנה ואין בה מקום לשום כלוב(לא לצ'ינצ'לות ולא לתוכי) ובמשך כמעט חודש אני מנסה לשכנע את ההורים שלי להשאיר את הצ'ינצ'ילות בבית ואני אדאג לטיפול בהם בכל יום, ולצערי הם סרבו(ואני יכולה להבין אותם)
בעקבות חוסר הרצון שלהם להשאיר אותן בבית אני נאלצת לתת אותם מחר בבוקר לראשי העמותה שאני עובדת בה(הם גרים באותו רחוב שאני אמורה לעבור אליו בחודש הבא) וכששאלתי אותם אם הם מעונינים בהם(הם מנהלים עמותה של טיפול באמצעות בעלי חיים) הם אמרו לי שהם ישמחו לקחת את הצ'ינצ'ילות שלי אליהם הביתה ולשמור לי עליהם ולגדל אותם עד שאני ארצה אותם שוב... ולמען האמת זה ביתפרון שמאוד קרץ לי מכיוון שאני אומנם נפרדת מהם כי אני לא מגדלת אותם אבל אני אראה אותן כל יום ואפילו אטפל בהם מידי פעם(אם זה לא יפריע לירימי ורתם)
אז אומנם עצוב לי מאוד ואני לא ממש רוצה לוותר עליהם.. אבל אני יודעת שאני נותנת אותם לאנשים מדהימים שיתנו להם את הטיפול הכי מסור שיש וידאגו להם כמוני ואולי אפילו יותר....
מצטערת על החפירה אבל הייתי חייבת לשתף אנשים שמבינים מזה אהבה לבעלי חיים
תודה על הקריאה
נ.ב
התוכי נשאר בבית זה הדבר היחיד שהצלחתי לגרום להם להסכים אליו
_____________________________________
תודה לפיינטבול
נערך לאחרונה ע"י אשת דשא בתאריך 17-10-2007 בשעה 17:51.
בתגובה להודעה מספר 3 שנכתבה על ידי ליאור לוי שמתחילה ב "אולי את יכולה להביא כלוב קטן..."
כן חשבתי...
אבל זאת תהיה התעללות מדובר בצ'ינצ'ילות שרגילות להות חופשיות בין 4 ל6 שעות כל יום, והן חיות כרגע בכלוב ענק.. אני לא יכולה להרע להן בתנאים ולחשוב רק על עצמי.. אין סיכויי שרק בגלל שאני רוצה שהן ישארו אני אגרום להן לסבול ואעביר אותם לכלוב קטן...
בתגובה להודעה מספר 5 שנכתבה על ידי הגרייי שמתחילה ב "דשאית, עצוב לשמוע, אבל מצאת..."
כן זה באמת הפתרון היעיל ביותר לצ'ינצ'ילות שלי
ולגבי צ'ינו הכלב של דודים שלי...
לא אין חדש... ואני יודעת שיש קבוצה של בדואים באזור שמחפשת אותו... בעלה של דודה שלי טוען שכל עוד לא מצאו גוויה יש סיכויי...
אני מקווה שהוא בסדר... בעמותות החיות השונות הוא לא נמצא...