מוזר שעד עכשיו הייתי תקוע רק בפורום צבא ובטחון,ולא שמתי לב שיש פורמים כאלה אחרים.
מטאליקה היא אחת הלהקות האהובות עליי.רצית לפתוח דיון על הנושא של ההתמסחרות שלהם.יכול להיות שהנושא כבר נטחן[לא מצאתי אשכול בנושא בחיפוש],ואם זה כך,אז שינעל.למי שלא יודע במה מדובר:
בשנות ה80 מטאליקה הייתה להקה שביצעה בעיקר שירים מהירים ורועשים,שהמלודיה והשירה בהם מהווים חלק משני.ב1988 יצא האלבום and justice for all...שהווה תפנית קטנה מהסגנון המקובל.באלבום היו מספר שירים שבהם תפסה המלודיה והשירה חלק ניקר מן השיר,שלא כמו בעבר.הבולט בשירים אלו הנו השיר one.למרות השינוי,הדיסק התקבל באהדה.כעבור שלוש שנים,יצא אלבום חדש בשם:METALLICA,הידוע בכינוי האלבום השחור,עקב אריזתו השחורה לחלוטין.באלבום השחור,שינתה מטאליקה את סיגנונה לחלוטין.השירים נעשו שקטים יותר וצעקניים פחות.השיא היה בשירים nothing else matters, the unforgiven.הלקה הואשמה בהתמסחרות.לדעתי אין כול פסול במה שהלקה עשתה.הם ניסו לפתוח את עצמם לקהל גדול יותר,וכן,להרוויח עוד כסף.איפה פה הם צבואים?הם לא עשו ההפך מהעקרונות שלהם!זה שפינק מבקרים לא פעם את הצבא ביקורת חריפה,מנעה מווטרס לשרת בחיל הים הבריטי?

אשמח לראות מה דעתכם בעיניין

אני חושב שחלק גדול מהשינוי בסגנון שלהם נובע לאו דווקא מהתמסחרות ורצון למשוך קהל רחב יותר, אלא דווקא מין התבגרות כזאת או אחרת של הנגנים. אני מניח שבשלב מסוים, לאחר דיי הרבה שנים שבהם בנאדם מנגן מטאל מלוכלך ומהיר, יש רצון לגוון, לשלב קטעים שקטים (או מספר שירים שלמים שקטים) ובאופן כללי- לנגן דברים אחרים.
אם באמת הסיבה היא מה שאמרתי, אז אני רק מברך את החבר'ה ממטאליקה שעשו את התפנית. אם הכוונה העיקרית הייתה למשוך יותר אנשים לשמוע אותם, אז אני לא רואה את זה כדבר טוב, כי בעצם המטרה של מוסיקה ואמנות בכלל זה להביע את עצמך, וכאן הם מנגנים משהו שהוא "לא שלהם" וזה מגעיל ומאבד את כל העניין.

חלק ממה שאמרת ולשנות אותו למשהו שלא קשור למטאליקה.
יש באמת את העניין שהרבה להקות מתחילות (שומעים בעיקר בדמואים) דוחפים הרבה רעש, וואלה יש אנשים שאוהבים את זה. אני לא פוסל דת' ובלאק, וגם לא מת על זה, ובכל זאת אני גם שומע את זה. אבל אני שם לב שבשלב מסיום שלהקה מתפתחת היא משפרת את השירים שלה, ומשלבת קטעים של רגיעה בשירים שלהם, לפעמים זה הקטעים היותר חזקים בשיר, ואז ההתפרצות מגיעה, נותנת עוצמה מלאה לשיר, והנאה לשמוע את הקטע שוב ושוב, זה עוד טוב, כי השיר מהיר וטוב לפוגוים, ובנוסף הוא ישלב קטעים שעושים אצלו תפנית, הם לא חוזרים על עצמם, מציגים משהו אחר ומשנים את האווירה לגמרי. אפשר לשמוע לדוגמה בEnsiferum קטעי פולק נטולי מטאל באמצע השיר, או דארק טרנקוויליטי שגם משלבים קטעים רגועים. אפשר אפילו להעיד על קטעים שאתה מרגיש שבירות מהירות של מלודיות מהירות, ונסיון לא להיות רועש מידי ובנוסף להיות עוצמתי. זה באמת קשה אבל אפשר למצוא את זה בכמה שירים, אני מצאתי את זה דווקא במורס פרינסיפיום אסט, יהיה מצחיק להגיד שהם לא רועשים, אבל זה משהו שמרגישים את זה, וזה עובד.

pneumonoultramicroscopicsilicovolcanoconiosis
מחלת ריאות שנגרמת משאיפת אבק זעיר ביותר של סיליקון והר געש. מפחיד!

גם למהירות מדהימה והרבה רעש יש מונוטוניות בסופו של דבר. אם להקה מסוימת רק עושה גראולים/פריטה מהירה מאוד/תופים חזקים/וכד' הם בסוף יישמעו אותו דבר, או אותו סגנון צר.
אני חושב שכל להקה שמתקיימת יותר ממספר מועט של שנים תפתח בסופו של דבר גם לסגנונות אחרים, כולל סגנונות שקטים יותר.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

האלבום האחרון של מטאליקה (St Anger) נשמע כמו שיר אחד ארוך שמתפרס על כל האלבום.
כל השירים כמעט אותו דבר, אותה צורת תיפוף, אותם הצלילים. פשוט אלבום גרוע.
אין ספק הארבעת האלבומים הראשונים הכי טובים, אבל אם אתם שואלים אותי, להקה לא אמורה לעשות תפנית כל כך גדולה בסגנון, פשוט עדיף להים עוד להקה קטנה בנוסף שתהווה את הסגנון השני, לדוגמא:
אלכסיי מנגן גם בצ'ילדרן (דת' / ת'ראש....), וגם בסינרגי (פאואר / ספיד), כנ" לגבי הגיטריסט השני של צ'ילדרן.
ואם תקחו את פטרי לנדרוס, הוא מנגן ושר בנורת'ר, וגם באנסיפרום.
אבאת' מנגן ושר באימורטאל, וגם ב- I.
יש מלא דוגמאות. להקה שרוצה לנגן סגנון שונה, עדיף לה להקים להקה בנוסף כי ככה היא גם לא תאבד מעריצים.

ובוחרים לה שם נותנים לה להיות משהו די קבוע. בגלל זה הסולן ג'רי של אנסיפרום עבר לוינטרסן ולנדרוס מנורת'ר הגיע. זה באמת נכון.
אבל עם תיקח לדוגמה את ארץ אנמי. בתקופה של אקסלסון שהיא לא רעה בכלל ויש שמה שירים טובים. יש לה סגנון אחד, וכאשר אנג'לה ג'וסוו הגיעה הסגנון לאט לאט השתנה, וגם עכשיו הם משנים מאלבום לאלבום את הסגנון.
אין פליימס, הראו בהתחלה מוזיקה די שטחית, אחרי כמה אלבומים ראשונים הם נעשו מלודיים יותר ומהירים יותר, וזה באמת ריצה את המעריצים, אבל הבינו שאפשר לעשות מוזיקה שיותר קל להם לנגן בהופעות ועדיין תשמע טוב לקהל, ולדעתי זה קצת הרס.
לדעתי להקות מתחילה תמיד יש לה את האלבומים את 1-2 האלבומים הראשוניים והדמואים, שזה סגנון שלא ממש משקף אותם, ואז בדרך כלל תבוא ההצלחה הגדולה, כי באלבומים הבאים הם ישלבו את הכישורים האמיתיים שלהם. בדרך כלל משהו כמו האלבומים ה4. אחרי כמה אלבומים כאלה, הם ישנו את הסגנון לרגוע יותר סביר להניח, או יחזרו לשורשים. כי מה לעשות לא כולם מוכשרים ויכולים לנגן מוזיקה שנואהב כל כך הרבה זמן. אז צריך לזכור מהם את הדברים הטובים שהם השאירו מאחורה.
להקות שמציגות אלבום ראשון מעולה, או\ו שני מעולים אני מקנה להם זכות יתרה. משהו שממנו אפשר לעשות פלאים ולא חסרים להקות כאלה.

pneumonoultramicroscopicsilicovolcanoconiosis
מחלת ריאות שנגרמת משאיפת אבק זעיר ביותר של סיליקון והר געש. מפחיד!

צודק
לגבי ארק אנמי, עד שאנג'לה הצטרפה ללהקה הם דיי היו להקת אנדרגראונד...
לגבי אין פליימס, יצא להם להחליף סולן.
אבל בכל מקרה, עדיין יש כאלו שבמקום לשנות את סגנון הלהקה, פשוט מקימים אחת נוספת..

יש בזה הרבה פסול...

אריאל ורבר - מעצב אתרים

עם כבר דברתם על נגינה מהירה ורועשת,אחד הדברים שהיו לדעתי בעייתיים במטאליקה של שנות השמונים,זה שהשיר נשמע כמו עירבוב גדול אחד.אי אפשר לשייך צליל לכלי.לא שומעים את הכלים בכלל.במגדת',זה ההפך[holy war].
ועוד משהו:האמת שאני לא הייתי מתחבר למטאליקה ללא השינוי שלהם.התחלתי לשמוע את פינק פלויד,משם עברתי לאיירון מיידן,המי,טניישס די ורק אחרי ההופעה של מטאליקה בלייו ארת',הכרתי אותם.בעבר שמעתי חלק מהדיסק הראשון שלהם,והוא היה נשמע לי רועש ומגעיל.ככה גם חשבתי על מגדת'.רק כאשר שמעתי את האלבום השחור,התחלתי להאזין להם.

חרוש..

התגובה הזו תרמה רבות לאשכול.תודה!
ממש הוצאת לי את המילים מהפה