חג חנוכה ואורים שמח

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ghostbuster

לא הייתי אחד החברים בחבורה השמלאנית השולטת בממשל ישראל, לו הייתי אינטלקטואל יהודי מודרני מתוחכם "ונאור", הייתי יוצא מלחמת חורמה נגד המסוכן שבכל חגי ישראל הלא הוא מיודעינו "חג החנוכה"

מה באמת קרה באותה תקופה, לפני למעלה מאלפיים שנה? מה הביא אז קומץ יהודים להתקומם בכוח נגד האויב? ומי בדיוק היה אותו אויב? למען מה הם נלחמו? ונגד מי הם נלחמו?
במשך שנים רבות, היה העם שביהודה משועבד ליוון, עצמאות מדינית אמיתית לא היתה ידועה בכל אותה תקופה,ואף על פי כן לא התקוממו היהודים ולא מרדו. רק כאשר השתנה המשתר היווני, משלטון פוליטי גרידא לניסיון להכניעאת דת ישראל, רק אז התפרץ נמרד בכל אכזריותו. לא שאיפת חרות גרידא היא שגרמה למרד המכבים,אשר אנו מרבים לשבחו בהתרגשות. אלו שאנחנו מריעים להם,הם קבוצת יהודים אמיצים, אשר נלחמו ואשר גררו את ארץ יהודה אל תוך מרחץ דמיםלמה? כדי שיוכלו לשמור את השבת, להתנהג לפי דיני הכשרות, לציית לחוקי התורה.
בקיצור, כל הדברים הקשורים בחנוכה,אשר אנחנו מנציחים ומלמדים את ילדינו להנציח אותם, הם הדברים הנחשבים אצלנו לבלתי מודרנים, השייכים לימי הבניים!
ולפיכך אלו שנלחמו ומתו בזמן החנוכה היו, במקרה הטוב ביותר, תמימים וחשוכים. לו חיינו באותה תקופה ,ודאי שלא היינו עושים את מה שהם עשו, משום שכל אחד מאיתנו "חכם", ו"יודע" שחוקי התורה אינם באמת מן השמים, אלא פרי התפתחות והמצאה של בני אדם. ודאי שלא היינו נלחמים למען דבר שאותו אנו מחללים, בכל יום מימי חיינו! לא?
במקרה הטוב ביותר מתברר שחג החנוכה הוא חג מיותר, אם לא טפשי. חנה ושבעת בניה המסכנים, מתתיהו ויהודה המכבי המסכנים, כל המורדים המסכנים -- היו בחורים בעלי כוונות טובות, אבל מפגרים חסרי תקנה, והקריבו קורבנות מיותרים לחלוטין.

אבל האמת היא הרבה יותר מזה. חג החנוכה איננו מיותר וטפשי בלבד, הוא גם בלתי לבראלי ופאנאטי במידה מאוד מסוכנת הפעולה הראשונה של המרד, האויב הראשון שנפל בידי הגיבורים היהודים האמיצים, (אשר כל תינוק ותינוקת מדן ועד באר שבע מתארים בפקחות כ"כ מרגשת בהצגות בתי הספר )
לא היה יווני. הוא היה יהודי
כאשר האויב שלח את גדודיו אל העיר מודיעין להעמיד שם צלם (עבודה זרה), ודרש לסגוד לו , קם יהודי שהחליט לממש את זכותו לסגוד לאלילים, ונגש אל המזבח לסגוד לזאוס (ובאמת עסקו של מי הו למי היהודי הזה רוצה לסגוד?!), והיה זה היהודי הזה, הבוגד הזה, המורד בדתו הזה,אשר הוכה ארצה בידי מתיתיהו האמיץ,הנהדר, הנועז,(האם לא כך מתארים אותו הילדים בבתי הספר?) אשר יצא בקריאה: "מי לה' אלי!"
מה פירושו של דבר? איזה מין כפיה דתית וקנאות עיוורת! איזה מין בן אדם היה אותו מתיתיהו בשבילינו אנשי השומר הצעיר , שלום עכשיו, שינוי אח"כ, ומרץ אין, ושאר ירקות שונאי הדת בשביל הליבראלים פתוחי המחשבה וצועדי הגאוה ותומכיהם, וכל הנואמים שייגעו אותנו עד מוות בקונספציה שלהם על היהדות כדת המוניסטית, פתוחת מחשבה חסרת עקרונות? איזה מין אדם היה אותו מתיתיהו כדי שנכבד ונעריץ אותו ? !
זה ממש אמור לזעזע אותנו המתיחסים אל אלימות כאל מעשה פשיסטי, ובילתי מוסרי, ומעל לכל בלתי יהודי, אותנו המזועזעים למראה יהודים הנוטים לדקור את היווני-סורי למוות, ואשר במקום דיפלומטיה שקטה בוחרים בחרב, בחנית ובחץ (לו היו להם באותם ימים פצצות, מי יודע מה עוד היו עושים)
ואשר "הורידו את עצמם לרמה שלהם", ובך רמסו את הקונספציות המוסריות של ה"יהדות".
האם זה סוג חג שאנו מעונינים להפיץ?האם זה סוג האנשים שאנו רוצים שילדינו המוסריים וההומניסטים יכבדו? האם זה סוג היהדות שאנו מעונינים לשמר ולהוריש לילדינו?
היכן נמצא האיש בעל האומץ, אשר ישא את קולו בזעקה נגד חג החנוכה והיהדות שהחג הזה מייצג, היהדות של אבותינו ואבות אבותינו?
היכן הוא היכן אותו איש בעל כבוד ויושר שיתקיף את היהדות של ימי הבניים ואת הטפשות שמחוץ לזמנה, את היהדות של קנאות חשוכה המצַווה להכרית את אלה המסרבים לציית לה, את היהדות של אלימות המעודדת יהודים להשתמש באלימות ובכוח נגד האויב?
היכן נמצא את האומץ לאכול בגאוה את הצי'סז בורגר שלנו לחלל שבת ומועד, ולדחות את המקסימליזם הדתי את הלאומיות והבדלנות, שחג החנוכה מייצג בשפלות כזאת
חג זה אינו אלה חג מפגר המסמל את היהדות שהיתה מאז ומתמיד, את היהדות שנמסרה לידינו בסיני, את היהדות אשר הביאה את אבותינו לידי נכונות למסור את חייהם למען הקב"ה, את היהדות אשר אנשים צעירים חשים באינסטינקט שהיא אמיתית גדולה ומעשית.
יהדות כזאת מסוכנת לנו ולמנהיגים שלנו.
עלינו לעשות כל שביכולתינו להשכיח אותה.......

מאוחר מידי. כבר הספיקו לרוקן מתוכן את החג הזה.
החג כיום מסמל את הסופגנייה וכמה שזה נשמע מפגר, אם זה היה הפוך, עוד הייתי חי עם זה.
הקרנבל של בעלי ההון שהצליחו בשמונה ימים לדחוס למוחינו הריק מתוכן ומלא בקפיטליזם וחומריות, את דעתם על החג: מחזות זמר, סופגניות ושופינג.
אף ילד לא באמת יודע מה מי ולמה, ומה הקשר למכבי תל אביב.
מי היו מתיתיהו, ניקנור, אנטיוכוס אפיפנס ה4 , ומה ההבדל בינו לבין החמישי.

אבל זה לא חדש. להרבה אין כבר את ההקשר בין החגים למהות היהודית שלהם.

מלחמת הטהרה והטומאה:
המלחמה שקדשו החשמונאים נגד מלכות יון, לא היתה ככל התמרדות של משועבדים נגד משעבדיהם כדי להיות בני חורין, שכן אילו רצו, יכלו ישראל לזכות בחרות לאומית גדולה גם תחת יד שלטונם של היונים:
היונים לא התנכלו נגד חרות הגוף אלא רצו להשתעבד בהם שעבוד הרוח בלבד:
יתרה מזו: בשעבדם בישראל חשבו היונים, כי טובה הם עושים לישראל בהנחילם להם בעל כרחם את תרבותם היפה, לשון למודם, וכל חכמה ודעת אשר אתם, למען
לא ישעו ישראל בדברי 'בערות' ולא יהיו 'נחשלים' אחרי עמים אחרים:
אכן, עמים אחרים קבלו עליהם מרצונם את תורת היונים וראו אור גדול בתורתם. גם בישראל כבר נמצאו רבים שקסמיה של יון שבו את רוחם וילכו אחריהם בנפש חפצה. לא בקשו היונים אלא להאציל רוח של תרבות יונית על ישראל, שיאמינו כמוהם בממש אשר בכח האדם, וביפי טעמו, ובאמת שכלו. ושאר האמונות, כי ידבר האלקים את האדם ויצוֵּהו על חוקיו ומשפטיו ועבודותיו, חס ושלום יבטלו ויעקרו מלבם, כאילו לא היה בהן ממש:
ישראל טהורים שבאותו הדור והכהנים החשמונאים בראשם, ראו ב'תורה' זו של היונים, שֹׁרש הטומאה בעולם, והעבודה הזרה המתועבת ביותר:
כל עבודה זרה - תועבה, ואולם האדם כשהוא נעשה אליל, וכל יצריו כשהם נעשים שמשים לאליל - תועבת התועבות! העץ והאבן כשהם נעשים אלילים - לא ירעו ולא ישחיתו יותר ממה שעובדיהם מריעים ומשחיתים, כי רוח אין בם; ואילו האדם, אם מקבלים אותו כאלוה ועובדים אותו, ומאמינים בכחו העליון ובטוב טעמו ובאמת שכלו - הרי רוח בו להרע ולהשחית עד אין סוף:
ראו החשמונאים שרש זה של טומאה שהוא פושה בעם ופרה ורבה מיום ליום - אמרו:
מלחמת מצוה היא זו. שהרי עם ישראל, על הטהרה הפקד ועל קדושת כל העולם, כדבר שכתוב (שמות יט): וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ - כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ - איך נראה כבלע את הטהרה ונחריש? עמדו וקדשו מלחמה נגד היונים. מלחמת הטהרה כנגד הטומאה:
מלכות יון:
שבעה בנים היו לו ליפת בן נח, ויָוָן, הוא הרביעי ביניהם. אלף ושבע מאות שנה נתגלגלה משפחת יון בעולם עד שעלתה קרנה והיתה לראש ממלכות בימי אלכסנדר מוקדון:
צבאות הארץ כצבאות השמים. מה צבאות השמים כשבראם הקדוש ברוך הוא, קבע להם תחומים, לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה וכו', אף צבאות הארץ, כל לשונות הגויים, עמים וממלכות, הועיד להם בוראם תחומים ונתן לזה יופי, לזה גבורה, לזה עושר ולזה חכמה, שיכול כל אחד להתגדר בשלו ואינו צריך להכנס לתוך תחומו של חברו. רק לישראל בלבד הועיד להיות סגולה מכל העמים. שֶׁכָּל טוב ויופי הנמצא בכולם, יכול ישראל לסגל גם לו, ועוד הוא עולה על כולם בסגולה שלו - הדבקות בה' אלקיו:
ליפת ולבניו נתן ה' סגולת היופי והחכמה וגם נח אביהם ברכם: יַפְתְּ אֱלֹקִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם (בראשית ט) - 'יפיותו של יפת באהלי שם'. כלומר, כדאי הוא היופי של יפת שיבוא באהלי שם וימצא שם את תיקונו:
כשהעלה אלכסנדר מוקדון את מלכות יון למרום הפסגה, כבש עמים וארצות ועשה את בירתו מרכז לחכמה ומדעים, אז דרשו חכמי ישראל מקרא זה האמור למעלה וסמכו עליו לאחר שנים לתרגם את התורה ללשון יון, למען יוכלו מבקשי החכמה שביון לראות את שעריה החיצוניים של תורת שם, תורת ישראל. אף אלכסנדר מוקדון העריץ את חכמי ישראל וכפף קומתו לפני שמעון הצדיק שבימיו. מלכות יון של אלכסנדר, תפסה את מקומה של מלכות פרס קודמתה, ויהודה היתה משועבדת תחת יד יון, כשם שהיתה קודם משועבדת למלכות פרס. ואולם כל ימיו של אלכסנדר לא נגע לרעה ביהודה והראה לה פנים מסבירות:
משמת אלכסנדר, ויהודה נפלה תחת יד יורשיו, מלכי סוריה, עדיִן נשאר מרכז החכמה באתונה בירת יון, אבל מרכז הממשל עבר לבית הסיליקוסים, מלכי סוריא. ומאז נעשה השעבוד על ישראל קשה והוא הלך והכביד עד כי כבד מאד:
צר היה להם לראות בשכנותם ממלכה קטנה, ממלכת יהודה, שאף כי היא כבושה בידם, הרי היא שוכנת לה לבדד, ובכל תורת יון וחכמתה לא תתחשב, והיא בוזה בלבה לעטרת כבודם ואינה נותנת לרוח היונית שתחדור אליה:
לא התחרות של כח היתה שם, שכן היתה יהודה למס עובד לכובשיה. אלא התחרות של רוח. בהתחרות של כח היתה יד יון על העליונה, ובהתחרות של רוח - ידה של יהודה היתה על העליונה, למורת רוחם של שליטי העמים:
תורת ישראל שלאחר שתורגמה ליונית, היו מושליה הראשונים של מלכות יון משתעשעים בה, עד כי סלחו למחזיקיה על היותם מנושאים בעיני עצמם בגללה - עתה היתה לצנינים בעיני מושלי יון החדשים, ותקצר נפשם בה, ויאמרו לעקרה מקרב לב מאמיניה לבל יגבה לבם בדרכיה, ולמען ישתעבדו למושליהם שעבוד הגוף עם שעבוד הרוח. כך היתה תורת ישראל מטרה לחצי האויב, וכך נתגלע הריב בין מלכות יון האדירה הרוצצת עמים, למלכות יהודה החלשה רצוצת העמים:
אימתי היופי הופך לכיעור:
כצבאות השמים כך צבאות הארץ ליעוד, אבל לא לבחירה. צבאות השמים אין להם בחירה ואינם יכולים לשנות תפקידם לעולם, צבאות הארץ יש להם בחירה ויכולים לשנות תפקידם לרע להם ולרע לעולם. יפיותו של יפת כשהוא נתון באהל שם ומשרת אותו - יופי הוא ודאי. ברם, שפחה כי תבוא לירש גבירתה, יפיותו של יפת כשהיא אומרת לשעבד לה אהלי שם שישרתוה - אין לך כיעור גדול מזה:
הגבורה הופכת לעריצות אכזרית, החכמה הופכת למזימה, והאמת הופכת לסילוף, למה? שאלמלא העריצות והמזימה והסילוף, במה תכנע הגבירה לשרת את שפחתה - היכן הוא היופי?:
עולם בלא בורא, שנה בלי קדושה, גוף בלי רסן - יש לך כיעור גדול מזה?:
מראות של יופי חיצוני במקום מראות אלקים, הילולא וחינגא במקום רוממות וקדושה, תבערת יצרים במקום קידוש בשרים - חיים כאלה למה? והלא מוטב לפרוח באויר ולצלול תהומות ולא לראות זועה זו!:
מתיונים:
תחילה חשבו היונים למשוך את לב העם לתורותיהם על ידי טכסיסים בלבד ובלי מלחמה. מה עשו? קנו את לבם של קלי הדעת אשר בעם ונתנו להם שלטון במדינה וגם במקדש, ומִנום מושלים ושרים, כהנים גדולים ואמרכלים, זקנים שופטים ושוטרים. הללו נתאחדו כולם בכת אחת שקראו לה: 'מתיונים'. כלומר, לא מיוּוָנים בכח גזרת המלכות, אלא מתיוְנים מרצונם. והם יצאו ופשטו בעם והרביצו בהם מתורת יון, הסיתו את העם ופתוהו לזנוח תורת ה' ולסגל לעצמו את אורח החיים היוני כמוהם. ערכו לו נשפי חשק וריקודי עם ויקימו במות לאלילי יון ויביאו להם תקרובות, ועשו כל ימיהם הילולא וחינגא, והקסימום בתפאורותיהם, ולהטום בתענוגותיהם:
ואולם מרבית העם לא שעה אחריהם ויחזיקו בתורת אבותיהם ויפנו עורף למסיתים וישנאום בלבם ויבכו לאלקיהם על אחיהם הסוררים ועל כל עם ה' הנתון ביד צוררים מבחוץ וסוררים מבפנים:
ראה אנטיוכוס המלך הרשע, כי אין מלאכת המתיונים שלמה בידם, וידם אינה תקיפה די הצורך והרי הם כמנודים בעיני רוב העם, אז שלח את צבאותיו ביד מפקדיו האכזרים להכריע את העם לטבח או לכניעה:
ובבואם, רצחו, טבחו, שדדו ויעשו שמות בעם ועִנום בכל מיני עינויים ויהרגו מהם רבבות אנשים ונשים עוללים וטף שמסרו את נפשם על שמירת התורה וכל חוקיה ומצוותיה. מקצת מן העם נכנעו לפניהם וישתחוו לאליליהם ויבואו לתעלוליהם; מקצת מן העם ברחו למדבריות או התחבאו במערות. וגם יד אחיהם המתיונים היתה במעל להסגיר את המתחבאים ביד רודפיהם, ולהתעלל בנשארים ולהביאם למקומות התעלולים בעל כרחם ולפתותם לכל דבר עבֵרה. וגם את בנות ישראל הסגירו לעריצי האויב לטומאה:
אז באו לחצר העזרה שבמקדש ויפרצו בו שלש עשרה פרצות, ויבטלו את התמיד, ויטמאו את השמנים ויבוזו את המנורה הטהורה, ויבנו במה ויעלו עליה את החזיר ויביאו את דמו אל הקֹּדש - וישמע העם ויחרד חרדה גדולה. וירא כל העם כי אין מנוס מפני המלחמה הגלויה בחרב ובחנית נגד הצר הצורר והאח הסורר:
ספר התודעה פרק י"א

אפשרויות משלוח הודעות

אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים

אתה לא יכול להגיב לאשכולות

אתה לא יכול לצרף קבצים

אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל

סמיילים פעיל

קוד [IMG] פעיל

קוד HTML כבוי

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.07 שניות עם 12 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה