משהו מיוחד
ירמי קפלן
לחן: ירמי קפלן

<בית 1>
תן לי מטוס סילון
תן לי גלולה של הנאה
תן לי אחת שתיתן לי
עכשיו אני מסודר
עכשיו אני מסודר

<פזמון>
צריך דרך כשאתה נגמר
צריך אופק כשאתה נסגר
ואתה לבד נשאר
צריך משהו מיוחד אני אומר לעצמי כל יום שלא אשכח

<בית 2>
קרינה בכל שנייה
משדרת חוף אל חוף
שלא נפסיד את הפצצה
רק תן לראות ת'סוף
עכשיו אני מסודר

<בית 3>
עטוף בחליפת החרדה שלי, שט בחללית
כאן בקצה האלף, הכל כבר אפשרי
אני מכור למכשיר שדופק את התבונה
כבה את המסך כבר בחוץ יש יום נפלא
כל הכוכבים נשארו מאחור רק את נצמדת כשאני
נוסע במהירות האור עם מגלה רדארים חדשני
אני גובר על המשטרה חומק לרשויות
אם נועדנו להיות יחד אז יש סיבה לחיות
לחיות

----------

יש רמזים גלויים ועבים לכך שהדובר בשיר מכור לטלויזיה.
בבית 3:
אני מכור למכשיר שדופק את התבונה
כבה את המסך כבר בחוץ יש יום נפלא

ולפני כן:
קרינה בכל שנייה
משדרת חוף אל חוף
שלא נפסיד את הפצצה
רק תן לראות ת'סוף
עכשיו אני מסודר

אבל השאלה היא - מה בדיוק קורה בשאר השיר?
קודם כל, אני מפרש את הבית הראשון כמתייחס גם הוא לטלויזיה, בדרכים שונות:
תן לי מטוס סילון - דימוי/דוגמא לדברים מדהימים ומרשימים שאפשר לראות בטלויזיה.
תן לי גלולה של הנאה - הטלויזיה כסם.
תן לי אחת שתיתן לי - נשים יפות שהדובר רואה בטלויזיה ומפנטז עליהן, או לחילופין - הטלויזיה עצמה כמישהי שנותנת לו לעשות איתה מה שהוא רוצה.
עכשיו אני מסודר - מזכיר שימוש בסם - מישהו שצריך לקבל מנה כדי להיות מסודר.

עכשיו יש שלושה פירושים לשיר עליהם חשבתי:

1) הדובר הבריא: כל ההאדרה שהדובר עושה לטלויזיה והצורך שלו בה הם בעצם ביקורת: הוא לא מאמין בשורות האלה, אלא אומר אותן בציניות, כביקורת על החברה כולה שמכורה לטלויזיה.
השורות בהן הוא אומר את דעתו בגלוי הן:
אני מכור למכשיר שדופק את התבונה
כבה את המסך כבר בחוץ יש יום נפלא

והפזמון גם הוא נאמר ביושר ולא בציניות:
צריך דרך כשאתה נגמר
צריך אופק כשאתה נסגר
ואתה לבד נשאר - המצב שנוצר כשצופים ללא הפסקה בטלויזיה
צריך משהו מיוחד אני אומר לעצמי כל יום שלא אשכח - הדובר מזכיר לעצמו כל יום לא להיכנע לטלויזיה הבנאלית אלא לעשות דברים מיוחדים ומקוריים.
הבית השלישי הוא דוגמא להרפתקה אמיתית שהדובר עובר בחיים, עם חברתו האמיתית שאיתה יש טעם לחיות, בניגוד לטלויזיה הגורמת לבדידות.

כל הכוכבים נשארו מאחור - השחקנים והסלבריטאים מהטלויזיה.

2) הדובר הנגמל: הדובר נגמל מצפייה אינטנסיבית בטלויזיה. הביקורת של הדובר מופנית כלפי עצמו - הוא היה מכור לטלויזיה ו"כל יום שלא אשכח" הוא צריך להתגבר על הפיתוי לצפות בה שוב, כמו היגמלות מאלכוהוליזם. הבית השלישי גם כאן הוא הרפתקה אמיתית שהוא עובר בחיים.

משמעות נוספת אפשר למצוא כשרואים שכל ההרפתקה בבית השלישי היא בעצם נסיעה של הדובר עם חברה שלו, שמואדרת בהגזמה, כאילו מתוך סרט -
עטוף בחליפת החרדה שלי, שט בחללית - נוסע במכונית.
כאן בקצה האלף, הכל כבר אפשרי - הגזמה.
אני מכור למכשיר שדופק את התבונה
כבה את המסך כבר בחוץ יש יום נפלא
כל הכוכבים נשארו מאחור רק את נצמדת כשאני - נצמדת אליו. כמו סצינה מסרט.
נוסע במהירות האור עם מגלה רדארים חדשני - נוסע מעל המהירות המותרת, יש לו גלאי מכמונת באוטו.
אני גובר על המשטרה חומק לרשויות - וואו! גובר על המשטרה! מאוד הירואי.
אם נועדנו להיות יחד אז יש סיבה לחיות - מלודרמה.
לחיות

מדוע הדובר מגזים כל כך? משום שלמרות שנגמל מהצפייה בטלויזיה, הוא עדיין סופג את ההשפעות שלה עליו, ובעצם "חי בסרט". הוא תופס את סביבתו ואת מעשיו באופן מוגזם ודרמטי - נסיעה עם חברה שלו באוטו הופכת לסצינה מתוך סרט פעולה.

לדעתי בפירוש הזה לא ברור אם הדובר אכן נגמל מצפייה בטלויזיה כפי שהיה רוצה, או שהוא עדיין מכור וצופה בה.

3) הדובר המכור (הפירוש האפל) - בבית השלישי, מתוארת הרפתקה של הדובר לא עם מישהי אמיתית - אלא עם הטלויזיה, או לחילופין הדובר מפנטז שהוא שחקן בטלויזיה שנוסע עם מישהי במכונית.

השורות הבאות מקבלות פירוש אחר קצת:
אני מכור למכשיר שדופק את התבונה
כבה את המסך כבר בחוץ יש יום נפלא - הבלחה של מודעות עצמית של הדובר באמצע הבית השלישי.

כל הכוכבים נשארו מאחור רק את נצמדת כשאני - את = השחקנית/הטלויזיה.
נוסע במהירות האור עם מגלה רדארים חדשני
אני גובר על המשטרה חומק לרשויות
אם נועדנו להיות יחד אז יש סיבה לחיות - אני והשחקנית/אני והטלויזיה.
לחיות

הסיבה לכך שכל הבית השלישי מתואר בהגזמה היא משום שבאמת מדובר בפנטזיה, חלק מסרט, ולא בחוויה אמיתית.

וואו.
הרבה מחשבה...
נראלי שאפשר לקחת את זה לעוד מקומות במקום להתקבע על הטלוויזיה...
אבל זה בכולמקרה נורא יפה ומושקע.
גם מעניין!
מומלץ...(: