שיבוץ בגפים בקורס טיס

טוב אז שלום לכולם.
קודם כל אני רוצה להקדיש את המאמר לאנשים שחושבים שהכושר שלהם הוא לא טוב או ממש לא טוב ומפחדים מהיום הזה - כמו שאני הייתי. כדאי לכם להמשיך לקרוא.

אני לא נוהג לכתוב פה בפורום הרבה אבל אני קורא לא מעט מהדברים שיש פה, כבר הרבה לפני שקיבלתי את הזימון שלי ליום סיירות התחלתי לקרוא את המאמרים פה והם מאוד מאוד עזרו לי מהבחינה שידעתי כבר הרבה לפני היום עצמו מה עושים, טיפים וכו' ובגלל זה גם אני כותב את המאמר שלי. יצא לי דיי ארוך, מקווה שלא ארוך מדיי חח.

טוב, אז אני אחלק את המאמר שלי לארבעה חלקים לפי הדברים שיש ביום הזה. כמו שזה הרגיש לי שזה מתחלק ביום עצמו.

1. הכנה של לפני היום עצמו:
יומיים לפני התחלתי לשתות הרבה הרבה מים, במהלך היום סיירות אחד הדברים שגורמים לאנשים לפרוש זה הרצון למים ומנוחה. אם תשתו טוב ביומיים שלפני זה יעזור לכם ביום עצמו. זה גורם לזה שכל שנייה צריך ללכת להשתין אבל זה שווה את זה אחר כך. גם ביום עצמו קחו אתכם בקבוק ותשתו בדרך ועד שאתם מתחילים. רק אל תשתו יותר מדיי שזה לא יגרום לכם להקיא. יום לפני בערב אכלתי ארוחת פחמימות טובה עם הרבה פסטה. לא הקאתי את זה ביום עצמו וזה התברר כמשהו טוב.

2. הגעה ובר-אור:
טוב, לגבי הגעה למקום ידעתי מראש שכדאי להגיע כמה שיותר מוקדם כדי לעשות את הבראור מוקדם ואז יש זמן לנוח לפני הדיונות. אני גר דיי רחוק בצפון והאוטובוס הראשון שמגיע לשם הוא רק לקראת 8 אז התארגנתי להגיע עם חבר (טיפ: במידה ואתם גרים רחוק, תעשו מאמצים כדי להגיע עם מישהו באוטו, זה חוסך כאב ראש לפני היום המפרך הזה, זה נותן לכם עוד זמן שינה במכונית מה שסביר להניח שלא היה קורה באוטובוס וגורם לכם להתחיל על רגל ימין). בקיצור הגענו בסביבות חמישה ל7 ובמקום להתחיל את התהליך של הקבלה לשם הכניסו את כולם לתוך אוהל. ידענו שבאותו יום יש עוד יום סיירות של אלה שדחו להם אז הנחנו שמקבלים אותם קודם כי הם לא צריכים לעשות בראור. בסופו של דבר התברר לנו שלא היה טעם להגיע מוקדם בכלל כי היינו צריכים לחכות עד שכל אלה שהיו ב1.1 והגיעו שוב יסיימו עם הקבלה. בינתיים הלכתי להשתין ואכלתי חטיף אנרגיה. מומלץ לכולם. הרבה חושבים שלאכול באותו יום זה אסון וזה גורם להקאה אבל אני אכלתי וגם כיבדתי לשני חברים ואף אחד מאיתנו לא הקיא את זה. בסביבות רבע ל8 הוציאו את כולם העמידו בעשיריות ואז התחלנו כולם ביחד את הקבלה לשם, קיבלנו מספרים ועברנו אצל החובשים. חימום קצר עם מד"ס והסברים לגבי הבראור. התחלנו עם מרפקים - אני ידעתי מראש שזאת נקודת תורפה אצלי, לפני משהו כמו ארבעה חודשים לא הייתי מצליח לעשות 15 ואחרי שהתאמנתי על זה לא מעט הצלחתי להגיע למצב שאני מגרד את ה40. באתי ומשום מה אחד המד"סים שבודקים שם החליט לחפש אותי וביטל לי בערך 20 מרפקים שעשיתי ונשבע לכם שהם היו טובים, הוא טען שלא נגעתי מספיק באגרוף. בסופו של דבר יצאתי עם 13 (!) מרפקים בלבד, ביקשתי לעשות שוב ולא הסכימו לי. מאוכזב המשכתי לבטן, פה הייתי קצת יותר טוב ועשיתי 47. בריצת 2000 הגעתי מקום 40 מתוך 60 ומשהו בלי מאמץ מיוחד (בריצות כאלה מונוטוניות של סיבולת אני דיי טוב אבל רציתי לשמור כח). אחרי זה היינו צריכים לחכות עד שכולם יסיימו את הבראור, ואז היינו שוב צריכים לחכות עד שהחבר'ה שהיו על הדיונות מ1.1 יסיימו. רק בסביבות 11 וחצי אחרי שחיכינו המון זמן ואחרי שחילקו לקבוצות יצאנו לדיונות. בזמן הזה נותנים לחם מגעיל עם שוקולד. מומלץ לא לגעת בזה. אני אכלתי בננה ממש אחרי הבראור הרבה לפני שיצאנו לדיונות וזה היה סבבה.

3. היום עצמו - הדיונות:
סוף סוף הגיע הרגע, אוספים את הציוד והולכים לדיונות. בשלב הזה תתחילו להיות מרוכזים אך ורק בעצמכם. תעזבו את כל הדברים שיכולים להיות נורא מעניינים באותו רגע כמו איפה החברים נמצאים איזה דיונה הקבוצות האחרות קיבלו וכו'. המפקד אומר כמה מילים נותן הזדמנות אחרונה לפרוש על רפואי ומתחילים. אין ספק כמו שהרבה אנשים מעידים כאן שהספרינטים הוא הדבר הכי שובר ביום הזה. המפקד עומד שם באדישות וכל פעם שולח אותנו לעוד ועוד ספרינט בלי הפסקה בכלל וזה נראה כאילו זה לא נגמר. אני בכלליות ידעתי לפני היום הזה שהכושר שלי הוא בסדר אבל לא בשמיים והבטחתי לעצמי שאני לא הולך לפרוש בשום שלב ולא מעניין בכלל מה קורה. אחרי המון ספרינטים זה נהיה ממש קשה ובכל הזמן הזה המפקדים לא רושמים כלום, אני רצתי יחסית בסוף והגעתי כל פעם 4-5 לפני הסוף אבל לא רשמו כלום - הייתי בטוח שכשיתחילו סדרי הגעה אני אגיע כל הזמן. באיזה שהוא שלב הגיעו סדרי ההגעה. כבר ממש לא נשאר לי כח ובקושי הצלחתי לגרום לעצמי לרוץ למעלה ולרדת והגעתי ממש בסוף כל פעם לא הצלחתי להכנס שירשמו אותי. בקטע הזה עלתה המחשבה לפרוש אבל ממש מהר הדחקתי אותה ואמרתי לעצמי שמצידי אני אזחל על 4 את הדיונה אבל העיקר לא לפרוש. המשכתי ככה לעשות את הספרינטים באותו קצב יחסית איטי ולאט לאט פרשו אנשים וחלק התעייפו ופתאום הופ, אני רץ באותו קצב ואני רואה שאני נכנס ואני נרשם. הצלחתי להרשם יחסית מעט פעמים רק 3-4 ולא הצלחתי להכנס אף פעם ל4-5 הראשונים. התרגיל הזה באמת שלא נגמר אבל כל הזמן היה לי בראש מה שהבטחתי לעצמי. בסוף המדריך קם, נתן לנו זמן לשתות והוראות למילוי שקים פתיחת אלונקה וכו' לקראת התרגיל הבא.

קודם כל שתיתי ולקחתי איתי שתי כוסות בשביל למלא גם לזה שמזג. אחרי זה התחלנו את התרגיל של האלונקה סוציומטרית. את התרגיל הזה כבר הכרתי ועשיתי לפני וידעתי שאני יכול להצליח בו אבל עדיין התוצאות בשטח לא היו מרצות, בקושי הצלחתי להגיע, גם כשלא הגעתי לכלום את הסיבוב השני עשיתי בהליכה ולא בריצה כמו שהרב עשו. הגעתי בערך פעמיים לאלונקה במאמץ עילאי ועוד פעמיים לג'ריקן. זה הכל. בשלב כלשהו שינו את התרגיל שצריך לעשות את המסלול שעשינו פעמיים ורק אז להגיע לאלונקה ובשלב הזה כבר ממש הייתי גמור ואת הסיבוב השני לא רק שלא הצלחתי להגיע לאלונקה התחלתי ללכת באמצע אבל לא ויתרתי. אחרי זה שינו שוב את התרגיל ואמרו שעושים שני סיבובים כדי להגיע לאלונקה ועוד שני סיבובים עם האלונקה וידעתי שאפילו אם אני אגיע אליה אני לא אצליח לסיים איתה שני סיבובים מה שהתברר כטעות כי בסופו של דבר מי שהגיע רק רשמו את המספר שלו והם לא היו צריכים לסחוב. אחרי זה נגמרה האלונקה סוציומטרית. בשלב הזה ידעתי שאת היום אני כבר הולך לסיים ושנגמר מה שבאמת הפחיד אותי. הקלה לא נורמלית. שותים ומתארגנים עם אתי חפירה לקראת החפירת בור.

ההוראות לחפירת בור היו לעשות בור בעומק של האת, ברוחב של האת ואורך אינסופי. ההוראות האלה משתנות ממדריך למדריך וחשוב שלמרות העייפות והכל תקשיבו טוב להוראות כי כנראה שזה מה שהתרגיל הזה בוחן. עבדתי כמו חמור שם עשיתי בור מצויין ומדוייק, בעומק וברוחב בדיוק בגודל של את ובאורך אני חושב שהצלחתי לעשות אותו הכי ארוך - בערך אורך של 5-6 אתים. בשלב כלשהו בתרגיל אנשים התחילו להתעייף ונחו (כן תאמינו לי שבשלב הזה של היום גם לחפור חצי שעה נהיה קשה) ולא הרשיתי לעצמי לנוח גם. היו גם חברה שהתחילו לדבר אחד עם השני אבל לא דיברתי והתרכזתי בבור. למפקדים לא היה ממש מה להעיר על הבור שלי, אחד מהם בא חייך ורשם במחברת, ואחד ששאל את כולם אם הם חושבים שעמדו במשימה ומה הייתה האסטרטגיה שלהם וכו' רק בא חייך ושאל איך היה ועניתי שבסדר גמור. בדקו אותי יחסית בין הראשונים ואמרו שאפשר לכסות והנחתי שאם אני אכסה מהר אני אוכל ללכת לשתות ולנוח איזה דקה יותר מכולם. כיסיתי אותו כמו חורני עזבתי את האת, פשוט עם הידיים הכנסתי את כל החול שהוצאתי וסיימתי לכסות בין הראשונים ובאמת היה לי קצת יותר זמן - כל דקת מנוחה ביום הזה שווה משהו. שוב קיבלנו זמן לשתות ולהכין לכל אחד שק מלא עד 10 ס"מ לפני הסוף וקשור.

ההוראות היו פשוט לעשות הקפות של הדיונה שהיינו בה מקודם ועוד את אותו מרחק על הישורת שליד, כלומר הכפילו את המסלול אבל הרוב היה על ישורת. אומרים שאפשר לעצור מתי שרוצים, לנוח לשתות וכו' וכל פעם שאתם עוברים ליד המדריכים אתם אומרים את המספר שלכם וכמה הקפות. אני ושק זה הולך דיי טוב וידעתי שמבחינת סיבולת אני יחסית חזק אז האסטרטגיה שלי הייתה ללכת כל הזמן בקצב אחיד. ידעתי שלעצור רק יעשה לי יותר קשה אז בדקתי 300 פעם שהקשר שלי מספיק חזק ושהשק יושב טוב לפני שהתחלתי. היו חבר'ה שהתחילו ישר בריצה ונגמרו מהר. אני בהתחלה הייתי בין האחרונים אבל עם הקצב הקבוע לאט לאט עקפתי אנשים ובסוף סיימתי עם 10 הקפות, הכי טוב אצלנו עשה 11. הייתי דיי מרוצה. חשוב שתהיו מרוכזים כשאתם עושים את זה, אתם לא רוצים בטעות להגיד למפקד סיבוב אחד יותר או פחות ממה שעשיתם באמת כשאתם עוברים לידו.

סוף סוף המפקדים אומרים לסדר קצת את האזור לרוקן שקים ולערום את הציוד והבנו שנגמר. הגיע המשפט המיוחל נגמר החלק הפיזי של היום. אחד מהחבר'ה העביר שחרור והגיע עוד מפקד אחד שלא היה קודם ועשינו שיחה שכל אחד אומר מאיפה הוא, איך הוא התאמן, לאן הוא רוצה להגיע וגם איזה מספר הוא הגיע בריצת 2000 בבר-אור. אחרי זה יורדים מהדיונות, סביבות השעה 15:00, נורא מאוחר אבל התחלנו גם מאוד מאוחר.

4. שאלון סוציומטרי, א. צהריים ותשובות:
בתחילת היום אחד המפקדים אמר לכולם שהיום הזה לא נגמר עד שאנחנו לא על האוטובוס בדרך הביתה ולכן עד שאנחנו לא מסיימים המשמעת נשארת אותה משמעת, אסור לדבר בפלאפונים ומי שלא מתאים לו שיילך. איך שירדנו מהדיונות חילקו את הציוד האישי שהיה איתנו והיה טבעי מאוד שאחרי הירידת מתח אנשים יתקשרו לאנשים יגידו שנגמר והכל. אחד תפסו מדבר וכמעט העיפו אותו משם על זה. תעשו לעצמכם טובה ותעזבו את הפלאפון וכל הדברים האלה לאוטובוס בחזרה. ישבנו ומילינו את השאלון הסוציומטרי, אני דירגתי לפי מה שאני זוכר למרות שהיה קשה מאוד באמת לדרג עד הסוף בצורה אובייקטיבית. ישבנו שם עוד קצת והרצנו צחוקים, היה נחמד. אחרי זה לקחו אותנו הושיבו בעשיריות טרטרו אותנו קצת לעבודות רס"ר כאלה ונתנו משהו כמו רבע שעה להתארגן על עצמנו לאכול ולעמוד שוב בעשיריות עם תיקים. זה ממש מעט זמן וכולם התנפלו על המעט אוכל שהיה שם. המלצה שלי, אתם תהיו רעבים אחרי היום הזה אז תביאו אוכל מהבית ולא תצטרכו את כל הבלגן שהולך שם. אחרי זה חזרנו לעשיריות עוד קצת עבודות רס"ר, שיגעו אותנו מליון פעם איך להסתדר בהתחלה אמרו כל צוות בח' משלו ואז כל הצוותים באותה ח' ואז אמרו שכל צוות עומד בטור. חיכינו לא מעט זמן ובסוף באו המפקדים של היום, אמרו כמה מילים על זה שלא כולם מקבלים מה שהם רוצים ושכל הכבוד לנו אם סיימנו את היום הזה ושאנחנו דור העתיד של הצבא והוא מצפה מכולנו שנהיה הקצינים הבאים בצה"ל ובלה בלה בלה, כולם רואים את הדפים ביד שלו ומחכים כבר לתשובות. מתחילים במטכ"ל, זה מה שאני רציתי לקבל ביום הזה והוא מקריא את כולם והוא לא מקריא אותי. נורא התאכזבתי ואחרי כמה שניות של אכזבה אני פתאום שומע 302 את המספר שלי לא הבנתי מה הולך שאלתי חבר מהצוות והוא אמר שזה לשייטת וכל הכבוד. רצתי לחבר'ה של השייטת עם רגשות מעורבים, אומנם דירגתי את זה שני אבל לפי התוצאות שלי ביום הזה הרגשתי שזה באמת משהו טוב.

לגבי סטטיסטיקות. קצת קשה לי להעריך אבל אני חושב שהתחלנו בסביבות ה400, סיימו 300 להערכתי, שייטת קיבלו 20 וכמה, מטכ"ל אני חושב שבסביבות ה50-60 ועוד 70-80 חובלים, ממש לא סגור על זה.

כמה דברים שחשוב לי להדגיש:
* אני חושב שאני הוכחה דיי טובה שגם עם 13 ידיים, 47 בטן, מקום 40 ב2000 וכושר שהוא יחסית טוב בחלק מהדברים ויחסית רע בחלק מהדברים אפשר לקבל דברים טובים. אני יודע שאני יצאתי דיי גאה בעצמי, למדתי על עצמי ועל היכולות שלי והוכחתי לעצמי שאני יכול לעמוד בדברים כאלה ואפילו בהצלחה.

* לפי ההתרשמות שלי, הרבה מאוד מההחלטה של המפקדים היא גם התרשמות כללית ולא רק תוצאות. אני השתדלתי מאוד לכל אורך היום להראות חזק, גם אחרי כל הספרינטים שסוף סוף יש מנוחה של כמה שניות עד למקצה הבא עמדתי ישר הקשבתי למפקדים והסתכלתי להם בעיניים בניגוד לחברה שהתקפלו קדימה במקרה הטוב או נפלו על הברכיים והתיישבו במקרה הרע. תראו שאתם מסוגלים. אני לא אומר שלא תתנשפו ושתראו כאילו שזה קטן עליכם אבל לפחות תראו שאתם עומדים בזה. אני אפילו חושב שפעם אחת המפקד ראה שאני עומד ככה כשכולם לא ולמרות שלא הגעתי לראשונים כדי שירשמו אותי הוא הסתכל על המספר שלי ורשם משהו.

* תהיו מקצועיים. תקשיבו טוב למה שהמפקדים שלכם אומרים לכם ולמשימות שהם נותנים לכם. אל תקחו בחשבון שאם יודעים כבר מה הולכים לעשות כי לפעמים הם משנים גם דברים. זה מאוד קשה להיות מרוכזים ומקצועיים בעייפות כזאת אבל אני חושב שזה שווה את זה.

* לגבי איך התאמנתי לקראת היום הזה. שיחקתי עד כיתה י' כדורסל, בכיתה י"א לא עשיתי כלום עם עצמי והשנה בתחילת י"ב הצטרפתי לקבוצה של עמית לכושר. אני חושב שבלי הקבוצה לא הייתי מצליח. אני מכיר גם איך זה להתאמן לבד וגם ועם הקבוצה ואני חושב שבסופו של דבר יותר טוב בקבוצה, כשזה מאוד תלוי כמובן איזה קבוצה. במקביל לעמית לכושר התאמנתי לבד גם על דברים שידעתי שאני צריך לשפר כמו לעשות ידיים ומתח. הייתי גם ביום סימולציה של עמית לכושר שמדמה בערך מה עושים (זה היה ממש באותו מקום שבו עושים את היום סיירות, המסלול של ה2000 היה אותו מסלול בדיוק) וזה גם עזר לי מאוד להבין מה בערך הולך להיות למרות שהם לא ממש היו באותה דרגת קושי. אני ממליץ לכולם ללכת להתאמן בכושר קרבי ולא ממש משנה איזה.

* הכי הכי חשוב. במידה ואתם רוצים לקבל משהו ביום הזה אתם חייבים לבוא מוכנים. תקבעו טוב טוב טוב עוד הרבה לפני היום בראש שלכם שלא משנה מה קורה אתם מסיימים, ואתם תסיימו ואפילו תקבלו דברים טובים. אני יצרתי לעצמי חסם כזה שפשוט לא נתן לי לפרוש ועכשיו בהסתכלות לאחור אני מאוד מרוצה מזה. תהיו חזקים, תדעו שלכולם קשה בדיוק כמו שלכם קשה, שעוד כמה פעמים וזהו, ותחשבו תמיד שאפילו אם אתם עושים משהו לא הכי טוב אבל מתמידים זה גם שווה משהו. עדיף לעשות כמה סיבובים בהליכה מהירה ולא ריצה כמו כולם מאשר לפרוש.

"אין הטיפה חוצבת בסלע בכוח עוצמתה, אלא בכוח התמדתה".

שיהיה לכולם בהצלחה וכל הכבוד שקראתם את המאמר הארוך הזה. =)

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.06 שניות עם 12 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה