לאלה שלא מכירים, "העין השביעית" הוא כתב-עת בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, העוסק
בתקשורת ובביקורת התקשורת. לא נדיר לקרוא בתכב עת זה הכאות על חטא של עיתונאים על
מעשים לא-אתיים, או חריגות ממה מכללים עיתונאיים מקובלים. ראוי לציין שההכאה על חטא נעשית
בכתב עת עם תפוצה של חמישים קוראים, כאשר אי-ההקפדה על האתיקה נעשתה בעיתון בתפוצה
של רבע מליון עותקים.
http://www.idi.org.il/hebrew/catalog.asp?did=10

-------------------------------------------------------------------------------------
הגיליון הזה לא חשוב בגלל היותו אחרון, אלא בגלל מה שהוא מלמד אותנו בשקט בשקט. לפני
שלושה חודשים העליתי פה לינקים לגיליון שלם של "העין השביעית" שהוקדש להתקפה שלוחת רסן
על "ישראל היום". כאמור, כתב העת הזה מוצא לאור בידי המכון הישראלי לדמוקרטיה (למרות שמו
היפה, זהו גוף מוטה פוליטית באופן מובהק), וכותביו, בראשות נחום ברנע, התחרו ביניהם מי ישפוך
יותר בוץ על ראשו של היומון החדש.
הגיליון האחרון כלל את טורו המודפס האחרון של נחום ברנע:
http://www.idi.org.il/hebrew/sevent...eye.asp?id=3495
רוב הטור מוקדש לסיכומים, וככזה אין בו חידוש מיוחד, אך שמונה הפיסקאות האחרונות, שמוקדשות
כולן ל"ישראל היום" ולבעליו, שלדון אדלסון, הן החדשות האמיתיות. ברנע, שבטורו לפני 3 חודשים
די זלזל ב"ישראל היום", כנראה הפנים שהעיתון הזה בהחלט נמצא כאן על מנת להישאר, לא
בוחל במלים במטרה להציג את העיתון ובעליו כסכנה לישראל (בין השאר, הוא משווה את אדלסון
לפצצה האיראנית, וקורא בעצם למנוע ממנו, כאזרח חוץ, להחזיק בבעלות על עיתון פה, למרות
שכיהודי, אדלסון יכול בתוך שנייה וחצי, לא להיות אזרח חוץ...). ברנע מציין שאדלסון הוא המו"ל
היחיד בישראל שיש לו אג'נדה פוליטית ולא רק כלכלית, ובכך הוא מדהים חלק גדול מהציבור,
שמשום-מה חשב עד כה שהתקשורת דווקא כן מוטה פוליטית...
והדבר האחרון: ברנע מציין שאדלסון הוא "ימני קיצוני", כאשר הכוונה היא לכך שאדלסון הוא תומך
בנתניהו (שלא מוזכר בשמו בטור זה, אבל בהחלט הוזכר בשמו בטורו הקודם של ברנע בנושא...).
זהו הקלף של ברנע ושל דומיו - אם אינך תומך בנסיגה טוטאלית - אתה ימין קיצוני. למעשה, ברנע
הצליח לחזור 60 שנה אחורה, ולהציג את "חרות" כימין הקיצוני.

אחרי כל זה, יש להתייחס לטור הזה דווקא בחיוב, דווקא בגלל מה שלא נאמר בו. בשלושת
החודשים שחלפו מאז טורו הקודם על "ישראל היום" (שהציג אותו כזהה לעיתוני החינם הדקיקים
שמחולקים בתחנות רכבת ואוטובוס), חל שינוי דרמטי בגישה של ברנע, ופתאום הוא לא רואה
ב"ישראל היום" נושא ללעג - אלא הוא רואה בו ס-כ-נ-ה. מובן ש"ישראל היום" מסוכן אך ורק למי
שחשב שמגיע לו מאללה מונופול על המידע, בעוד ששאר הציבור נהנה מעיתון בחינם, ברמה
טובה לא פחות (לדעתי יותר) לשני עיתוני הצהריים האחרים, שמגיע לרבבות פתחי דירות מדי
בוקר. השינוי בגישה של ברנע מלמד על נתונים שהוא יודע ואנחנו לא. סקר TGI למחצית השנייה
של 2007 אמור להתפרסם בימים הקרובים - ואולי נלמד ממנו דברים מעודדים לגבי תחרותיות
חדשה בשוק התקשורת הישראלי...