אני פשוט לא מאמין!! הם עברו כל גבול!! לקסאמים התרגלנו.... אבל לרצח בדם קר של בנאדם שלא קשור בכלל לסכסוך שלנו איתם אסור לעבור בשתיקה.
אותו ילד בא לישראל מתוך רצון לתרום למדינה הזו בלי שום תמורה בהתנדבות ולא להלחם, ואנחנו שולחים אותו חזרה הביתה בארון... איך אמא שלו תרגיש?
הוא היה כזה ילד..., הפעם האחרונה שראיתי אותו זה היה במסיבת 18 שלי... פשוט עצוב לחשוב על זה...
אני מרגיש שהמדינה שלי הפקירה אותנו פשוט, הומניות מוגזמת כלפי האוייב ושכחו את האזרחים...
האוייב מקבל הרגשה של הכל מות.... זכויות האוייב הפכו להיות מעל לזכויות האזרח, במדינה אחרת זה לא היה קורה...
צמרמורת נוראית כמו שמרגישים כשמסמר חורט על זכוכית, זאת המדינה שלי?
לאן הגענו אני שואל? איפה הדרישה שלנו לריבונות על שטחינו? בשום מקום אחר זה לא היה נסבל!!
די כבר להיות יפי נפש כלפי האוייב ושונאי האחר בישראל.
די לשנאה בין דתיים וחילוניים, די לשנאה בין האשכנזים לספרדים, תתאשתו כבר אנחנו על סירה אחת!
אנחנו מחזקים את מי שעומד מולינו ומחלישים את עצמינו, הקרע הזה בעם שלנו מיותר, ומה שקרה כאן אצלי בבית היום זה תוצאה של זה...פשוט עצוב וחבל...
ואף אחד לא יכול להגיד לי שאני מדבר בשם הימין, אני קיבוצניק, חניך בנוער העובד...
אבל היום אני מרגיש שטעיתי... אין עם מי לדבר...

את זה שאין עם מי לדבר המדינה הבינה כבר לפני עשורים.
אבל המדינה שותקת. אזרחים נפגעים.

אסור לנו ללכת כל אחד לעצמו. כולנו צריכים להשתתף ולהיות מודעים לצרותיהם של כל יהודי במדינה, ופגיעה בכל יהודי וידיד של עם ישראל צריכה להיחשב כפגיעה בנו אישית.

אם יורים על שדרות והקיבוצים יעמדו מהצד כאילו לא ירו עליהם, ואם יורים על הקיבוצים ואנשי תל-אביב יעמדו מהצד, ואם יש פיגועי התאבדות בתל-אביב וזה לא נוגע לשאר המדינה, ואם יורים על יהודים בחברון ושאר המדינה תעמוד מהצד, ואם פוגעים במשתפי פעולה הפלשטינים שמשתפים פעולה איתנו והם בעלי ברית שלנו לנשק, וכל המדינה שותקת ולא אכפת להם, או-אז אין טעם למדינת ישראל כמדינה יהודית.

אם יורים או פוגעים באחד מאיתנו זה מחייב אותנו כאילו פגעו בכולנו.

וצריכים לזכור את זה לא רק מתי שקורה צרה לנו, לקבוצה שלנו, אלא גם אם זה קורה לקבוצה יהודית השונה בהשקפותיה לגמרי מהקבוצה שאליה אנו משתייכים. כולנו עם אחד.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

נראה לי שתצטרכו לנקוט משנה זהירות בפלחה בימים הקרובים..

חברי קיבוץ עין השלושה סיפרו כי המתנדב שנרצח בעת שעבד בשדות, קרלוס אנדרס מוסקרה צ'אבס, אהב את ישראל ואף רצה להתגייס לצה"ל. החקלאי שהיה עמו סיפר: "ניסינו להימלט מהירי ולאחר שראיתי שהוא מדמם משכתי אותו לרכב ודהרתי למרפאה". למרות הירי - שנמשך בשדות גם בשעות הצהריים וסיכן את נהגי הכלים החקלאיים - אנשי הקיבוץ לא שוקלים להפסיק לעבד את האדמה: "אין ברירה, זאת הפרנסה"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3494432,00.html

looopy

את כל מה שציינת בהודעתך גילית היום, אחרי רצח המתנדב?

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

לא ממש... זה דברים שרצים לי בראש כבר מזמן...
אבל האדיולוגיה שלך היא לתת יד לשלום ואתה מנסה להבין ולחזור לזה...
לאט לאט התחלתי לתפוס את הפלשתינאים כאוייב ולא כעם נכבש... והתמונה התחילה להתהפך... היום זה הקש ששבר את גב הגמל....

עם כל ההשתתפות בצערכם על מותו של המתנדב (והיא אמיתית, שלא תטעה), אני חייב לשוב ולשאול - איך זה שרק היום הבנת, שרק היום נפל לך האסימון?
נכון, כשדברים שכאלה מכים קרוב לבית זה נראה הרבה-הרבה יותר אמיתי, אבל לא חייבים לחכות שזה יגיע כ"כ קרוב.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

בסך הכל הערכים של הנוער העובד מחנכים לתיקון החברה שבה אנחנו חיים ושואפים ליצור חברה טובה יותר...
תמיד האמנתי בדיאלוג בין אנשים בכל תחום... אבל תמיד הייתי גם הגבול הימני בין חברים שלי בתנועה...
אבל אף פעם לא באמת הייתי "ימין"... גם היום אני מאמין בפתרון של שתי מדינות לשני עמים... הבעיה שהיום אני יודע שהצד השני לא באמת רוצה את זה... עולה השאלה עכשיו "מה יהיה", כי אם אין שלום, אז המאבק ימשך....
לפעמים אני מתחיל להרגיש שאיבדתו את הלב הציוני, והתחלנו להתייחס למדינה שלנו כאל מובן מאליו וזה עצוב...
אולי אני באמת הציוני האחרון שנשאר? הכוונה לציוני אמיתי ולא רק כזה שאומר שהוא ציוני ומצדיק את האוייב...
יצרנו לנו הרבה קהילות יריבות במקום להיות מאוחדים, מתעסקים בעדות וגזענות במקום לצור עם אחד וחזק, שיחייה במדינה שכל כך רצה להקים, העם שבא מכל מקום בעולם כדי לבנות גן עדן במדבר ושילם על כך בחייהם של רבים. אני אולי ממש לא דתי, אבל הזכות שלי על הארץ הזו נובעת מההסטויה כלומר התנ"ך ומהאמונה שלי בעם היהודי, אני לא מדבר על אמונה בה' אלא על דבר הרבה יותר בסיסי האמונה באדם הזה שקורא לעצמו יהודי...
אין לנו ארץ אחרת בסך הכל... אין לי לאן ללכת אם אני לא אהיה פה...
עד כמה שהכל פה רע, אין לנו משהו טוב יותר מזה...
אנחנו חייבים לשאוף לשלום ולהמשיך להלחם על הבית בכל הכח, היום הזה אולי באמת לקח אותי קצת ימינה
ואני באמת אחשוב איזה פתק לשלשל בתיבה של הקלפי...
אז לשאלתך הבנתי את זה לא רק היום, היום פשוט הודתי שטעיתי, אני כבר לא מרכז -שמאל מתון היום אני מרגיש יותר ימין, הבנתי שנכון להיום אין לנו עם מי ועל מה לדבר, אז נשאר לנו רק להלחם, ואם כבר להלחם אז להלחם חזק, כדי שיהיה לנו כמה שפחות הרוגים...

טוב שעלית על מסלול ההתפכחות, ואני מאחל לך שלא תדע עוד מקרים כגון אלה.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

האיסלם הקיצוני רוצה לכבוש את ישראל, את כל ישראל.

ערפאת נחשב כמנהיג "חילוני" בקרב הפלסטינים, ועדין מטרתו היתה השמדת ישראל.

חברי כנסת ישרים

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

ואפילו לא ידע שאיש הימין הקיצוני, יגאל עמיר, עומד לירות בו.

הרבה דברים הוא לא ידע, אה?

חברי כנסת ישרים

כאילו להגן על ראש הממשלה, מתחת לאף שלו, בתוך הארגון שלו היה יגאל עמיר.

אכן הנהגה עוורת.

אבל, מה עושים עם עז עוורת?
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=384053

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

מה הוא חשב, שעראפת הוא פעיל שלום?

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

אבל הוא כן קיווה שערפאת הינו "מנהיג" אשר קיבל החלטה אסטרטגית לסיים את הסיכסוך בין ישראל לפלסטינים ולהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל.

לצערנו הוא נרצח, מה שהפך את תהליך השלום למעין דבר בדרגת קדושה, למטרה שחייבים לקיים בכל מחיר, ואת התוצאות אנחנו רואים בשטח.

מבחינתי השלום הוא לא מטרה, אלא אמצעי, כלי.
המטרה היא מדינת ישראל (יהודית ודמוקרטית) חזקה, ויש להשתמש בכלים העומדים בפנינו (מלחמה ושלום) על מנת להשיג אותה.

חברי כנסת ישרים

הרי שלא היה ראוי להיות ראש ממשלה.
לא מסכנים עתידה של מדינה שלמה בשביל "תקווה".

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

לפני קום המדינה היה לאלו שעלו ארצה בעיקר תקווה, לאף אחד מהם לא היתה מכונת זמן דרכה הם יכלו לראות את העתיד ולדעת שמדינת ישראל תקום.

חברי כנסת ישרים

נפסיק להשלות את עצמנו. רבין ופרס ידעו בדיוק מיהו עראפת ומהן כוונותיו, ובכל זאת בחרו להכניס אותו ואת צבא המחבלים שלו ללב הארץ.
למען "תקווה" ( =אשליות) לא מסכנים את עתידה של מדינה שלמה.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

ושמעון פרס גם העשיר מזה. אבל את עם ישראל הוא דפק.

וגם עכשיו, אולמרט יודע, והשרים יודעים, וכמעט כל השמאל גם הוא יודע.

אבל כולם מפחדים מהשמאל הקיצוני.

למה?

הנה ההסבר:
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=384246

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)