29-01-2008, 14:49
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 23.06.06
הודעות: 195
|
|
|
המשך השירות...
חזרתי לגדוד אך הפעם לפלוגה כ' (כמו שכבר כתבתי)...
הגדוד היה בסופו של אימון, שבוע טיפולים/אל"ל לקראת "קו כחול" (הגבול עם לבנון)... ביצעתי את האל"ל עם הצוות שלי ועלינו לקו.
בקו כחול יש טנק אחד בכל מוצב, ויצא ככה שאני ועוד מט"ק חדש היינו עם המפל"ג באותו מוצב... מה שאומר שהיינו קרובים להכל (מכולת רס"פ, זיווד בלאי וכו'...).
שבוע ראשון הצוות שלי מטפל בטנק בעוד המט"ק השני עולה לעמדות (ככה זה היה שבוע-שבוע), יום חמישי מגיע והצוות שלי צריך לעלות... עלינו עם הסמ"פ בתור טען לסיור עמדות ראשוני ואז עלינו לעמדה שלנו שהייתה רחוקה כ200 מ' מהמוצב. כל הדרך ירד עלינו ברד (בגושים גדולים) וגם לא הפסיק... (מי שלא יודע זה לא הדבר הכי כיפי בעולם... הידיים קופאות וחוטפות מכות ושריטות ו... לא נעים).
כל השבוע עולים לאותה עמדה כי זה מה שהמ"פ של 299 רוצה... למרות שאני מנסה כל פעם לשנות ומציע לעלות לעמדות אחרות - הוא לא מסכים.
מגיע יום ב' 19.3.07 אנחנו עולים לעמדה ומשתתפים בתרגיל פלוגתי שסמג"ד 299 מבצע לפלוגה שאנחנו ת"פ שלה. מסתיים התרגיל שבמהלכו הורדנו איזה 4 בניינים ולא ספרתי כמה מלוכלכים ( ), והצוות (כמיטב המסורת השיריונאית) פותח שקית של ביסלי בצל (גדולה, כמובן), תו"כ שהתותחן מעביר את השקית לטען אני מכניס את ראשי לתוך הטנק כדי לקחת קצת, הטען והתותחן שלי משחקים איתי קצת ומרחיקים את השקית אז אני נכנס עוד יותר עמוק... התותחן חוזר למקומו ומתחיל להנמיך את התותח כדי לחזור לסריקה שלו אבל לא שם לב שאני עדיין עם הראש בפנים והראש שלי נמעך בין השק תרמילים למסך מענ"ק, למזלי חבשתי ג'נטקס ולא נפצעתי בצורה קשה מדי אלא רק נפלה לי שן אחת ועוד שן אחת נדחסה לתוך הלסת.
ירדנו לעמדה אחורית, עלינו בקשר מול הפלוגה דיווחנו שנפצעתי וחזרנו למוצב, שם טיפל בי חובש של 299 והרס"פ שלהם פינה אותי לזרעית שם ישנה מרפאה אזורית...
נבדקתי ע"י רופא שהחליט לפנות אותי לבי"ח רמב"ם בחיפה כי שם יש מחלקת פה ולסת... רופא אחר בחטיבה (300) החליט לפנות אותי לנהריה (שם אין מחלקת פה ולסת), האמבלונס הגיע ולקח אותי לנהריה... הגענו לנהריה והחובשים שהיו איתי הכניסו אותי למיון, עלו חזרה לאמבולנס ונסעו.
בינתיים, כמובן שאני דיברתי עם ההורים שלי והודעתי להם שנפצעתי אך נגמרה לי הסוללה בפלפון.
ההורים שלי איכשהו דרך רם2 גילו שמפנים אותי לנהריה והגיעו לשם לפגוש אותי (רק להזכיר - אני גר בדרום (ליד הרצועה)), כשהם הגיעו בדיוק רצו לפנות אותי לרמב"ם במונית... פתאום הגיע אמבולנס לפנות אותי.
לרמב"ם הגעתי בסביבות השעה 23:30 (כ-6 שעות משעת הפציעה) שם נבדקתי ע"י רופאת פה ולסת שאמרה שבלי צילום פנורמי אין מה לעשות ושחררה אותי הביתה עם הפנייה לבוא בבוקר לבצע צילום פנורמי, מכיוון שאני גר בדרום ביקשנו מרם2 ברמב"ם הפנייה לסורוקה ונסענו הביתה.
לאחר בדיקות רבות וטיפולים שונים אני חוזר לפלוגה אחרי כחודש וחצי סיפוח לרם2 ועם פרופיל רפואי זמני של 64.
עם חזרתי לפלוגה אני ממונה למשה"ד ומובטח לי לעבור לימ"מ (מחלקת המבצעים-מודיעין של הגדוד). בזמן הסיפוח שלי הגדוד סיים את התעסוקה בקו כחול וחזר לגמלא לאימון.
עובר עוד כחודש עד שאני עובר סופית לימ"מ ושם אני מתחיל לתפקד כע. קמב"ץ. במשך כל הזמן הזה אני מנסה לעבור להדרכה בצורה יותר משמעותית - יותר שיחות עם הקמב"ץ ועם המג"ד ואפילו קצת פרוטקציה. בינתיים הגדוד מסיים את האימון ועובר לקו באיו"ש. עובר תאריך היעד ליציאה להדרכה ולמרות שהגדוד הוציא 4 מט"קים להדרכה אני נשאר במקומי.
למרות זאת המג"ד הבטיח לי שאני אצא להדרכה במחזור הבא (אם עדיין ארצה בכך).
הגדוד מסיים את הקו (שבו אני בעצם מתפקד על תקן קמב"ץ כי לא היה) ועולה חזרה לגמלא לעוד אימון. האימון נמשך כחודש וחצי ובסיומו אנחנו יורדים לקו נוסף באיו"ש. עם סוף האימון אני ממונה לקה"ד (סוג של קידום).
כל הזמן הזה אני ממשיך "להציק" לגבי ירידה להדרכה. ואכן לאחר שאני חוזר מתגלית ושבוע בצאלים באימון עם גבעתי יש שיחת מג"ד שבה הוא אומר לי "הבטחתי ולכן אקיים אתה יורד להדרכה למחזור מרץ 08"(ציטוט חופשי - לא מדוייק במאה אחוז).
עכשיו אני בבית בשלושה שבועות גימלים בגלל ניתוח להוצאת ציפורניים חודרניות בשתי הרגליים לאחר מכן נחזור לגדוד ו"אללה יודע"....
_____________________________________
"הכומתה השחורה - היא צנועה וענווה כדרך חייו של השריונר..." (תא"ל חלוצי רודוי, לשעבר קשנ"ר)
|
ראשי
צ'אט
)
)... בסופו של דבר זה היה מסלול מאוד פשוט ורגוע והגנן שלי מתלהב מההצלחה. מאז ההייתי ראשון כמעט בכל המסלולים.
מצב כלאיים
