ביום רביעי הורה בג"ץ לפרקליטות המדינה לנמק בתוך שלושה חודשים מדוע אוסר שירות בתי הסוהר (שב"ס) על ילדי האסירים המסווגים כאסירים ביטחוניים לבוא במגע פיזי עם הוריהם, למעט במקרים חריגים. השופטת בייניש אמרה כי מימוש זכות הילד לבוא במגע פיזי עם הוריו אמור להיות הכלל ולא החריג, ובית המשפט הורה לפרקליטות המדינה לפרט את הקריטריונים שלפיהם מאפשר שב"ס לילדי האסירים להתקרב להוריהם.

העתירה נגד שב"ס הוגשה באוגוסט 2004 באמצעות עו"ד עביר בכר מעדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, בשמם של עשרה ילדי אסירים "ביטחוניים" והאגודה למען האסיר, ובעקבות החלטת שב"ס במאי 2002 האוסרת על אסירים "ביטחוניים" לבוא במגע פיזי עם ילדיהם הקטינים. לטענת השב"ס, הסיבה להחלטה היא שאחד הילדים ניסה להבריח חפץ אסור לאביו האסיר.

ביקורי האסירים ה"ביטחוניים" מתקיימים כאשר קיר זכוכית חוצץ בינם ובין ילדיהם ושאר מבקריהם. עד לפני שנתיים התיר שב"ס לילדי אסירים שגילם פחות מעשר לעבור אל צדו של ההורה במהלך 15 הדקות האחרונות של הביקור ואיפשר מגע פיזי. כעת נאלצים הילדים להעביר את 30 הדקות המוקצות להם אחת לשבועיים לביקור הוריהם בכלא כאשר קיר זכוכית חוצץ ביניהם ומונע כל מגע או קירבה פיזית. יש לציין כי ביקוריהם של ילדי האסירים הפליליים מתנהלים באופן פתוח, ללא כל מחסום או מחיצה בין הילדים להוריהם.

http://mahsom.com/article.php?id=427