01-04-2008, 22:53
|
|
|
|
חבר מתאריך: 26.05.07
הודעות: 914
|
|
לאו דווקא,
כל אחד והדרך שלו לאהוב, או יותר נכון לאהוד,
לא כל מי ששופך דם ודמעות על הקבוצה הוא דווקא אוהב אולטימטיבי,
אני יודעת שאני פעם הייתי באטרף מטורף,
הייתי עושה הכל למען הקבוצה שלי,
במשחק אליפות לפני שלוש שנים התעלפתי בפנדל מרוב מתח,
הגעתי לרמות נפשיות שרק האוהדים שהיו לצידי הבינו כשהיו לידי באותו רגע, עכשיו אני כבר הרבה פחות באקסטזה לגבי הקבוצה, נכון אני אוהבת ורואה והולכת אבל לא נסחפת כמו שהייתי פעם..
זה אומר שאני אוהדת פחות?
זה אומר שהתחלתי לקחת הכל בפרופרציות אבל האהבה שלי ממש ממש לא ירדה!
ויובל, לגבי מה שאמרת לאלון, שכדאי לחשוב קודם מה זה לאהוב קבוצה לפני שמגיבים?
תכלס אני אגיד לך,
אני לא יכולה להסביר מה זה לאהוד קבוצהף וכשאני מנסה להגיד לעצמי מה זה, אני עדיין לא מצליחה,
פעם הייתה פרסומת של פלאפון על :'לך תסביר לה למה הילד חזר רטוב'(ומראים תילד ואת האבא באטרף במגרש וזה..
וכל מיני כאלו.
ממש פרסומת מרגשת.. אני כמעט בכיתי בפרסומת הזאת, כי יש דברים שא=י אפשר להסביר בסתם מילים!
גם לא לעצמי!
אךך כמה טוב לשוב הביתה
_____________________________________
"...אני עבד לחכמה שלך- ואין בך כלום שפוי..."
|