סטודנטים ערבים דורשים לאפשר להם לציין את "האסון הפלשתיני הלאומי" באוניברסיטאות ובמכללות

איתמר ענברי
9/4/2008 21:50

בלוח השנה האקדמי מצוינים לא מעט ימי חג ומועד, אך יום ה"נכבה" הפלשתיני אינו נכלל בהם. על הרקע הזה, דורשת התאחדות הסטודנטים הערבים ממוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל להכיר ביום ה"נכבה" כיום חופש ולאפשר לסטודנטים שמבקשים לציין יום זה לקיים פעילות פוליטית בקמפוסים.

"ה'נכבה', שהתרחשה ב-1948, נחשבת בעיני ערביי ישראל לאירוע שהשפיע על ההיסטוריה החדשה של העם הפלשתיני באופן המכריע ביותר", כתב יו"ר התאחדות הסטודנטים הערבים, ממדוח אגבארייה, לאוניברסיטאות ולמכללות. "ציון יום ה'נכבה' הוא ביטוי לזהות הקולקטיבית שלנו ולזכות ההגדרה העצמית כחלק מהעם הפלשתיני".

במכתב מסביר אגבארייה כי "הדרישה שלנו היא בעצם דרישה לחופש ביטוי בתוך הקמפוס, חופש ביטוי שמאפשר לאדם להתבטא כרצונו, להיחשף לדעותיהם של אחרים, לקבל מידע, לבקר את השלטון ולממש את עצמו ואת תפיסות עולמו".

לידיעה המלאה

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

לקראת הנקבה השניה, נשתדל לארגן לכם יום שנה פנוי יותר: משהו כמו תחילת יולי, אולי: אין שם חגים בכלל.

.

בשם חופש הבטוי והפולחן האקדמי - נשיב למר אגבארייה: למרות שנדמה לך כי היהודים היושבים סביבך הינם עוורים ושוטים - כוונותיך ברורות. אין כל קשר בינן לבין אקדמיה או לבין סממן מערבי אחר.

אם נאלץ להגן על ארצנו ועמנו - יעשה הדבר בנחישות גדולה אף יותר מזו שבמלחמת השחרור שכן למדנו כי עם שכמוך אין תקווה לשלום.

צר לי על אותם תמימים מבני עמך שיגררו אחרי שכמותך ויחשבו כי בידם לעשות בזכות הדמוקרטיה היהודית את שנכשלו סבותיכם לעשות בעזרת הרובה הערבי.

אם חפץ שלום אתה במדינת ישראל - כבד את חגה הלאומי וקשט את ביתך בדגל הכחול ולבן. אם כל ההשכלה והטוב שהשפיעה עליך התרבות היהודית גרמו לך לחשוב כי מהנצחת הנקבה והשתלטות על יחודה היהודי של המדינה תיוושע - סופך כי תוותר כמו אבותיך עם דגל לבן.

לו נתאר את המתרחש בינינו לבין ערביי ישראל בשני העשורים האחרונים כמשחק סכום אפס על שטחה של ארץ ישראל, מעמדה העולמי, תדמיתה, הזכויות לתושביה וכו וכו'...מי מוביל במשחק?

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אבל אני כן יודע שהערבים הגרים בתחומי ישראל של עד 1967 חיים מן ההפקר שהוא תופעת לוואי של שלטון דמוקרטי (מבחינת זכויות הפרט, או יותר נכון היכולת של פרט לנצל כל פרצה ותחום אפור לטובתו, בעוד שאיפה שלא נוח לו הוא נתלה חזק חזק בחוק). במצב כזה אין לי ספק ש"אנחנו" נמצאים בנסיגה. זו הסיבה שמאז קיץ 1992 אני מטיף באדיקות להפרדות, ברמה הפוליטית, מהערבים כמטרה אסטרטגית. זה, כמובן, קשור לא מעט להשקפות שלי - שהן יותר "אוניברסליות" ופחות עסוקות רק בישראל הקטנה - לפיהן הערביות והאיסלאם הם כוחות חושך שאסור להסכים לקיומם בחצר הבית שלך.

אני מעריך, ואולי אני חי בהזיה, שלו היו עוד אלפי אנשים עם גישה כמו שלי באקדמיה ושאר צמתים, לא היינו מגיעים למצב שבו היישוב הערבי נגרר (בחלקו בחוסר ברירה) אחרי המטורפים שמובילים אותו כעת.

.

הם דברי רהב שלצערי אינם מתאימים למציאות.

לאיים על ערביי ישראל בנכבה שנייה כשאנחנו יודעים שלפי מצב העניינים בישראל של היום, אנחנו "נזכה" לחוות נכבה הרבה לפני ערביי ישראל..

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

במקרה האישי שלי אני יודע איפה עובר הגבול בין "מצוי" ו"רצוי". לפעמים ה"רצוי" הוא סתם משאלת לב, כמו משיח בן דוד או "איש תחת גפנו ותחת תאנתו", ולפעמים פשוט לא אפשרי בנסיבות הקיימות.

הנחת עבודה שלי היא כי "הערבים" יגררו אותנו לבסוף למאבק פראי בסגנון 1947. בתסריט מסויים אנחנו יוצאים ממאבק זה עם ידינו על העליונה והתגלגלות הנסיבות מביאה לכך שהערבים הנ"ל לא יאכלסו עוד את השטחים בהם הם גרים היום.

אני מכיר את מציאות 1947 באופן המקורב ביותר עבור מישהו שכלל לא היה אז, וברור לי שגם אז איש לא האמין שסוף הסיפור יהיה כפי שהיה.

אי אפשר לחולל נקבה שניה ללא מלחמה פראית שתתחולל מצד הערבים קודם לכן. מי שחושב שזה אפשרי, או שהוא הוזה או שהוא שואף לקיים כאן יישות פוליטית שבה יותר מדי ישראלים לא ימצאו את מקומם ממילא. עד שהערבים "יחליטו" לחולל מלחמה כזאת, ראוי להרחיק את השפעתם הפוליטית כמעשה דחוף ממדרגה ראשונה. בפעם האחרונה שבדקתי היו בין היורדים מן הארץ (מסיבות חומרניות או כל סיבה אחרת) גם לא מעט חרדים, דתיים או "עאמחה ישראל", כך שמי שחושב שאקטיביזם בצורת טרנספר יזום יביא רק להסתלקות "שמאלנים תל אביביים אתאיסטים חולי נפש" יש לו טעות. הוא ישאר קירח מכאן ומכאן.

בכל מקרה, ושוב אני חוזר, ההשקפה שלי היא כי הערבי והמוסלמי (במקום בו הם מאוגדים ועם כוח על בסיס לאומי/דתי) הם אוייב ואיום ועם אוייב, כמו עם אוייב, הולכים בעקבות קו אופורטוניסטי. הגישה ההיסטרית של "או מלכות ישראל השלישית או כלום, לא מקובלת עלי. אני כאן כדי לקיים מדינת ישראל יהודית וחופשית ככל שאפשר. אם ברור לי שישנה פשרה מסריחה שהנה הרע במיעוטו (ואני לא מתכוון לתעמולה של פוליטיקקי), אני אאמץ אותה בפועל. גם במחיר שיאשימו אותי שאני "שמאלני במסווה של ימני".

.

בכל אופן אחדל מהגדרות ואשוב לעיקר..

ההבדל בין 1947, לבין מצבנו היום הוא שאז היינו אומה קטנה ומלוכדת שהאמינה בצדקת דרכה. גם אז הייתה אפשרות שנכשל, כי לערבים הייתה עדיפות בכוח. ככל שעבר הזמן, קיבלנו יותר כוח ויכולנו לעשות יותר ויותר.. מצב זה נמשך עד 1967 משם הייתה תקופה של דשדוש שנמשכה עד 82 ומאז אנחנו במגמת ירידה

היום המצב בדיוק הפוך . הכוח נמצא בידינו, אך האמונה בצדקת הדרך מצויה בצד הערבים. ככל שהזמן עובר הערבים צוברים יותר כוח על חשבוננו ואנחנו מוותרים יותר ויותר..
מאז 1947 וע 1967 היו ברשותנו פחות אדמות, אך המגמה הייתה שצברנו יותר ויותר נכסי דלא ניידי - הכיוון היה טוב

היום יש ברשותנו קצת יותר אדמות , אך המגמה היא לוותר , לוותר ושוב לוותר. אנחנו מאבדים שליטה על הארץ הזאת.

לכן התיאור שלך ושל ישראלה היפיפיה על הערבים שצריכים כבר להתחיל לארוז ,נראה לי מופרך. הלוואי והיה נכון..

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

(מבחינת ניסוח). נתחי בזה שיש לי ידע על מה שהיה כאן ב 1947 ואיך ראו את זה אנשים, ויש לך טעות אם אתה חושב שילידי הארץ הסתכלו על המצב כמו שאתה חושב. האמת היא שיש הרבה דמיון בין המצב אז למצב היום: רק אולי שהבריטים של אז, את מקומם תפסו כמה ישראלים. הנקבה של 1948 לא התפתחה על כר של חברה ישראלית מגוייסת או בטוחה בעצמה: נהפוך הוא! היא הייתה כדור שלג קטן שקיבל מימדים עצומים בלי ששום צד הבין את זה, עד שהיה מאוחר מדי, וכל זה על כר של חברה ישראלית אדישה הרבה יותר מאשר שמחה למראה ההתרחשויות.

אתה לא יכול לחזות את "מזג האוויר העולמי" בעוד עשור, אבל יש רגליים לסברה שהוא יכול להקצין לשני הכוונים. אי אפשר לחולל נקבה ללא מזג אוויר עולמי נוח. אני עוד זוכר שאמרו שצה"ל לא יוכל להכנס לערי הגדה ולנקות אותן (כשצ"ל תפש בית בודד בשטח A מעל כביש המנהרות, הקדישו לזה יום שידורים שלם כמעט). היה לי הכבוד לגחך כבר אז... אי ידיעת העתיד היא מקור לחרדה למי שחייב להרגיש שהוא מבין את המאורעות לרוחב ולאורך בכל רגע. אני אישית מונחה רק ע"י קווי יסוד כלליים, אבל נוקשים, ואחד מהם הו אש"הרע במיעוטו" אינו ביטוי גס ובוודאי שלא מקור לבושה. לערבים יהיו הצלחות רבות - זהו טבעו של מאבק מורכב - אבל בסופו של דבר הם יהיו טיפשים מספיק בכדי להעלות את ההימור לגובה שבו יש מפסיד אחד ומנח אחד, ואין תיקו. כאן תבוא הנקבה.

.

איני רואה כל שמחה בדברים שתארתי וחזיתי ומבחינתי כמבחינתך היה עדיף שהמיעוט הערבי היה ממשיך לחיות לצידנו בשלום במדינת היהודים.
מובן כי אין עומדת על הפרק הגליית אזרחים ישראלים במצב הנוכחי וממש לא מסרתי לבחור העוין מחיפה את זמני האוטובוסים מעכו לעין אל חילווה.

בהחלט דיברתי על מצב עתידי אפשרי הנראה יותר סביר משנראה בסיבוב הקודם ערב 1947.
אני סבור כי מנהיגי הצבור הערבי מוליכים בהתמדה למלחמת הכל בהכל ואני סבור שהצבור הערבי ילך כמו תמיד שולל אחר מנהיגיו ובעקבות 'המשכילים' שבקרבו.

מנקודת ראותי, כמו ב1948 - בארוע קטסטרופלי שכזה, אין משמעות רבה לארועים המקדימים. באם חלילה נגיע למצב של מלחמת אזרחים - לא תהיה משמעות לפסקי הדין שהוגשו כמטעמים לעדאללה.
הצבור היהודי כאז גם היום יפעל מתוך יצר הקיום ואם וכאשר יפעל סביר כי יתגלה שוב יתרון הטכנולוגיה הכח והארגון של מדינה מתקדמת כשהוא משולב בתחושת גב לקיר.

או שנצליח לשמור על מצב של "הרע במיעוטו" או שהמאבק עם הערבים יגיע לאיזו נקודת רתיחה שתוביל לכאוס שבסופו , כשיתפזר העשן, אנחנו נצא מנצחים והערבים יצאו נקודה.

אני טוען שהערבים אינם טפשים, שלא משתלם להם להגיע לאותה נקודת אל חזור והם יכריעו אותנו בעזרת הדמוגרפיה והפוליטיקה. כיום הם מהווים למעלה מחמישית מהאוכלוסייה ועשירית מהמנדטים בכנסת. כשהם יהיו רבע או שליש, הם יבינו את כדאיות ההצבעה ההמונית למפלגות ערביות יחברו לגורמים יהודיים רדיקלים וינהיגו איתם ממשלה דו-לאומית , שתהיה הצעד הראשון בדרך למדינה דו-לאומית.

לכן, כל הדיבורים על מלחמת אזרחים שבסופה מלחמה גדולה שתוכרע באמצעים טכנולוגיים לטובת העם היהודי, נראים לי הרבה פחות סבירים מאשר המשך המלחמות היומיומיות הקטנות עם ערביי ישראל, שבחוכמה רבה, מותחים את החבל עד היכן שניתן - אבל לא מ"מ אחד יותר מדי.. אנחנו נקבל כאן "מהפכת קטיפה" עדינה יחסית שבסיומה אנחנו עלולים למצוא את עצמנו תחת ראש הממשלה הגולה בשארה ..

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אתה מתייחס לערביי ישראל כגורם נפרד במשחק אך למעשה הם חלק מהעולם הערבי מוסלמי. לכשיצאו לוחמיו של סלאח העדין אחמניג'אד יחד עם אסאד, נסי או כל רודן פרימיטיבי תורן למלחמת הקודש בצלבנים יצטרפו אליהם סטודנטים חובבי טרור רעלה ושפם. בני דודיהם יעלו לגגות ויחסמו צירים והקוזינים הממש רחוקים אף יוציאו נשק ממחבואו ויפנטזו אל איטבאח על יהוד.

למה? כי זה מה שהם עושים כבר 120 שנים בכל פעם שנדמה להם שזה שמולם ממצמץ [אפילו אם הוא רק עוצם עין בלתי מכוונת]. כמובן שאי אילו פונקציונרים בעדאללה מבינים כי ג'יהאד הקטיפה עדיף ממהפכה אלימה אך האיסלאם חזק גם מעדאללה והרחוב הערבי עפ"י יצוג נבחריו אינו מצפה רק לפסקי הדין הנאורים של בג"ץ.

נכון שיש לי קשרים ב'תיק דרבוקה' אך זו רק הערכה הנשענת על העבר וההווה כפי שאני רואה אותו ללא הסתמכות על המקורות המודיעיניים.

יתכן כמובן כי אני טועה אך באותה מידה יתכן והשלום עומד בפתח...

הערבים בעלי האזרחות הישראלית הפנימו היטב את חולשתה של היישות הציונית הנפשעת, והם יודעים
היטב לשחק על הקו הדק שבין תמיכה גלוייה בטרור והתנהלות שכוללת זלזול מוחלט בחוק, לבין פעילות
אלימה גורפת נגד המדינה.
ערביי הביטוח הלאומי ידעו לשבת היטב על ישבנתם בכל מלחמות ישראל, שכן הם ידעו מה שאנחנו
יודעים - במלחמה הכללים שונים, ואפילו סיירת בג"ץ לא יכולה להושיע אותם במצב כזה.
אני נוטה להסכים עם ההערכות הפסימיות יותר בכל הנוגע להתמודדות מדינת ישראל עם האתגר של
מיעוט עויין שלא מכיר בה.

הדרישה להכיר בנכבה כיום אבל רשמי לציבור הערבי, אינה מקרית. היא עוד טסט קייס עבור
השלומיסטים. הפעילות הפוליטית של ערביי הביטוח הלאומי, היא מחושבת להפליא, כולל ההתבטאויות
המסיתות והספק-תמיכה-ישירה שלהם בפיגועים. הם רכל פעם מותחים עוד קצת את הגבול, וכאן יש מי
שאומר "נו, טוב, הם בכ"ז מיעוט מקופח", וכך, בשיטת הסלמי, מצליח מיעוט פרימיטיבי של 20 אחוז,
שרוב בנותיו הן עדיין שפחות נרצעות של אביהן/אחיהן/בעליהן, לפורר אט-אט מדינה מדינה מודרנית
למדי.

60 שנה אחרי הקמת המדינה - ועתידה לוט בערפל יותר מאי-פעם.

הדרך היחידה לשינוי המצב טמונה ברפורמה שלטונית טוטאלית. החל במערכת המשפט שמורכבת
משלומיסטים פוסט-ציוניים (יש ב"הארץ" ראיון מרתק עם אהרן ברק, שעדיין משלה עצמו שהוא ציוני),
דרך ביטול פורמלי של מסקנות וועדות אור, והגדלה מסיבית של נוכחות שלטונית ביישובים הערביים,
וכלה בשינוי חוקי ההתאזרחות פה, כך שלא כל צאצא של ראאד צאלח יהיה באופן אוטומטי אזרח
ישראלי, אלא רק אלה מהם שמוכנים להישבע אמונים למדינת העם היהודי, ולקבל את מעמדם
כאזרחים - שאין למיעוט שלהם שום מעמד פורמלי כמיעוט.
זה לא יקרה, כיוון שהמחוקק הבג"צי יטרפד זאת, כיוון שממשלת אט"ד תלוייה במגזר (הן העבודה
והן אט"ד הפכו עצמן, באמצעות מפקדי ארגזים מבישים, למפלגות של"מגזר" יש בהן נוכחות של רבע
עד שליש מכלל החברים), וכיוון שהתקשורת, שמורכבת ברובה משלומיסטים שלא רואים מעבר
לקתה חוטמם - לא יתנו לזה לקרות.
אחת מיצירות המופת שלך כאן הייתה מאמר מבריק על עזמי שבא לשדוד אותך ואת שרוליק בסיום
עונת הפלפלים. אני סבור שהמאמר הזה הוא התיאור החד והמדוייק ביותר של התנהלות השלטון
(לא רק השרוליקים) כלפי ה"מגזר" - והתנהלות כזו יכולה להוביל אך ורק לחיסול המדינה בטווח של
דור-שניים לכל היותר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי .ישראלה היפהפיה אתה מתייחס לערביי ישראל כגורם נפרד במשחק אך למעשה הם חלק מהעולם הערבי מוסלמי. לכשיצאו לוחמיו של סלאח העדין אחמניג'אד יחד עם אסאד, נסי או כל רודן פרימיטיבי תורן למלחמת הקודש בצלבנים יצטרפו אליהם סטודנטים חובבי טרור רעלה ושפם. בני דודיהם יעלו לגגות ויחסמו צירים והקוזינים הממש רחוקים אף יוציאו נשק ממחבואו ויפנטזו אל איטבאח על יהוד. למה? כי זה מה שהם עושים כבר 120 שנים בכל פעם שנדמה להם שזה שמולם ממצמץ [אפילו אם הוא רק עוצם עין בלתי מכוונת]. כמובן שאי אילו פונקציונרים בעדאללה מבינים כי ג'יהאד הקטיפה עדיף ממהפכה אלימה אך האיסלאם חזק גם מעדאללה והרחוב הערבי עפ"י יצוג נבחריו אינו מצפה רק לפסקי הדין הנאורים של בג"ץ. נכון שיש לי קשרים ב'תיק דרבוקה' אך זו רק הערכה הנשענת על העבר וההווה כפי שאני רואה אותו ללא הסתמכות על המקורות המודיעיניים. יתכן כמובן כי אני טועה אך באותה מידה יתכן והשלום עומד בפתח...

האם הערבים פספסו הזדמנות להרתיע את המשטרה במאורעות אוקטובר ? האם הם פספסו הזדמנות להשפיע על המפה הפוליטית בישראל ולדחוק לעבר "פתרונות נסיגה" "מתוך כוח"? האם הם מפספסים הזדמנות כשקיבלו פיצוי מקרקעות הקיבוצים? ואיזה הזדמנות הם פספסו כשהשתלטו על אזור באר שבע והפכו אותו לממלכת פרוטקשן הדרומית? ואולי הם פספו הזדמנות דמוגרפית? או פספסו את מניעת יהוד הגליל? ומה לגבי העיר לוד? גם שם הם פספסו? ואיחודי משפחות עם נשים וגברים מהגדה ומהרצועה באישור בג"ץ? השב"ח לאללה, הם מתקדמים לא רע בכלל...

לצערי, כל הסימנים בשטח מראים ההפך ממה שאתה טוען, אנחנו מתנהגים בצורה טפשית והערבים בצורה חכמה, אנחנו נסוגים והם מתקדמים, הם משיגים להם מאחזים באדמות ובשלטון ואנחנו מפנים אט אט את הבמה, לא רק באופן פיזי, אלא גם מבחינת הנרטיב השולט במערכות החינוך והתרבות שלנו - ואם הקווים של מה שכתבתי כאן אינם ברורים - שרת החינוך תתנדב לצייר אותם בירוק לצלילי שירי מחמוד דרוויש..

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

ואין סיבה שב-30 שנה הם לא יעברו מהפכות אחרות.

אני לא טוען לשתי אפשרויות, אלא ליותר משתיים. אחת סבירה מאוד הנה שהערבים יביאו על עצמם אסון שלישי (אחרי האסונות של 1939 ו 1948). אתה מתעקש לייחס לערבים תבונה עילאית ויכולת מופאה למרכז מאמץ. אני לא רואה את זה ככה. למעשה החברה הערבית חולה מתמיד: פשוט גם הישראלית חולה, וכישראלים אנחנו כמובן מסתכלים קודם על עצמינו.

הערבים לא טיפשים ולכן ימנעו מאסון? איזה קבלות יש לערבים שהם אינם טיפשים? לאמריקאים יש גם יש קבלות לכך שהם אינם טיפשים: בסך הכל הם אומה עשירה, חזקה ויציבה. ובכל זאת אחרי האסון (התודעתי) של ויאטנם, הם הכניסו את עצמם לבוץ כמעט זהה לחלוטין, בעיראק...

אני לא אוהב להתחבט בשאלות היפוטתיות. ההנחה שהערבים יוכלו להתמיד לאורך זמן במאמץ מלוכד ושהיהודים לאורך אותו זמן יתנהגו כמו חבורת טמבלים, היא הנחה היפותטית לחלוטין למיטב שיפוטי. עם כל הכבוד לסגידה שלנו למרה שחורה. הערבים מעולם לא הצליחו לשמור על פאסון עד להגעה לשיא. כדת ותרבות קיצונית במהותה, הם מצליחים לגרום ליהודי לחשוב ששנאתם למה שהוא מייצג הנה מיצג של אחדות. אני לא רואה חברה ערבית מאוחדת ממולי.

.

ישראל מפוררת עצמה בצורה מופלאה גם בלי הערבים. השחיתות החולנית שכבשה את השלטון באופן
חסר תקדים (מעולם לא קמה מפלגה שכל-כולה רקבון ריחני, וזכתה בבחירות תוך ניהול קמפיין של
מערכת רקובה שכולה התגייסה להביא לבחירתה) מסייעת להחלשת המדינה לא פחות מהערבים.
דת השלום, ששלטת במסדרונות האמונים על אכיפת החוק, לצד התפיסה המטומטמת שאם נחתוך לעצמנו את הידיים והרגליים, נהיה פופולריים בעולם - גם הם לא עוזרים לנו.
הערבים פשוט מנצלים את החולשה הקיימת. אין לערבים תוחלת במאבק ישיר עם המדינה, ואין להם
סיבה לעשות כןץ רוב ערביי הביטוח הלאומי שואפים שהמדינה תיחרב - תוך השארת מוסד הביטוח
הלאומי, על תקציביו השמנים. למרבה הצער, הם עוד לא עלו על הפטנט שיאפשר אוטופיה זו, והם נאלצים
לחתור תחת קיום המדינה בתקווה שהיא תתפורר באופן שבדרך נס ישאיר את המוסדותיה לתועלתם
העתידית (אגב, זה לא יקרה - מאה שנים אחרי חורבן ישראל, אם יקרה, הארץ תיראה בדיוק כמו בעת
ביקורו של מרק טוויין...).
לא צריך להתפעל מהאינטליגנציה הערבית בכדי להודות שלפחות ההנהגה שלהם מורכבת מאנשים
חכמים יותר מאלה מאלה שמנהיגים את ישראל כרגע. אני לא מדבר על טמבלים מוכחים כמו חלק
משליטי מדינות ערב, אלא על ההנהגה הפוליטית שלהם בישראל. הנהגה זו מורכבת מאנשים שמדדו
בסרגל כמה רחוק אפשר ללכת, ובכל פעם מותחים את החבל בעוד כמה מילימטרים, בידיעה ברורה
בלא ישברו איתם את הכלים על זה. הערבים השלימו השתלטות עויינת על שתי המפלגות החשובות
במדינה, נכון לכתיבת דברים אלה (ואללה ירחם עלינו שאלו שתי המפלגות המובילות), ואין טעם
לזלזל בהם. אני מסכים שלו התנהגנו נכון, כל תרגיליהם לא היו מקדמים אותם במ"מ לשום מקום
מלבד מחנה הפליטים עין אל חילווה, אבל הם יודעים עם מי יש להם עסק - ואני לא רואה מישהו אצלנו
שמסוגל לעשות את הרפורמה הענקית שתחזיר אותנו לשפיות (ושוב, זה לא עד כדי כך מסובך,
במידה והנבחר הוא נקי כפיים ולא סחיט).

ההבדל העיקרי ביננו הוא באומדן מידת הריקבון הפנימי של החברה הישראלית (לא הפוליטיקה). אני אישית עדיין מזהה גרעין אזרחי איתן למדי שיהווה משענת שתמנע התפוררות מוחלטת בסגנון דרום אפריקה (מצב שבו ישנה הגירה מואצת של רבים, הסתגרות בגטאות של רבים אחרים (לא מעשי בגאוגרפיה של ישראל ממילא) ושקיעה של כל מוסדות השלטון). השלומיזם, כמו הפוליטיקלי קורקט בארה"ב, הוא אחת התופעות המרתקות בהיסטוריה: מעולם לא הייתה אשליה משכנעת כל כך בגודלה וחוסנה הוירטואליים. כמי שתרתי משמע מחרים שמאלנים קיצוניים (או יותר נכון את אלה שלא שמים גבול בין מה שמדברים בסלון שלהם, או ששמים בקלפי ובין מי שהם בחברה), ולא מאתמול, אני חייב לציין שהשלומיסטים לא עושים עלי רושם עז כ"כ. אני יודע שאני נשמע הזוי, אבל המצב שאני מכיר הוא בעיקר קיום של הדת הזאת כמשהו שהוא בערבון מוגבל אצל רוב האנשים.

בכל מקרה: גם החברה הערבית מורכבת, ואסור להתעלם מתהליכים בלתי צפויים שיכולים לפקוד גם אותה.

.

הרבה מאוד אנשים מתפרנסים מהשלומיזם - וגם אם אינם מאמינים בו בפועל, הם משכנעים עצמם
שהתהליך הזה לא יוביל לחורבן המדינה, גם אם אינו טוב לה (עבורם הוא מצויין - מי ששואל עצמו איך
לעזאזל ישנם מעברים פתוחים לרצועת עזה - שישאל עצמו מי הישראלים בעלי אינטרס כלכלי בהשארת
המעברים הללו פתוחים, ומהם קשריהם במסדרונות השלטון...).

יוסי גינוסר היה תופעה קיצונית של אדם שאין לחשוד בו בנאיביות דתית ביחס לפלסטינים, שבדם קר
נטל חלק פעיל בארגון חשבונות בנק נסתרים עבור עראפת ומקורביו, ועפ"י שותפו-דאז, עזרד לב (שכתב
על כך ספר מצמרר), הוא היה אדיש למדי לכל מה שמעבר לריפוד קינו הפרטי, והיה קשור באותם
כספים...

השלומיזם הוא דת - אבל הוא גם ביזנס, וככזה הוא מושך אליו אנשים רבים שטובתם האישית מחייבת
קיום של עלק תהליך שלום. אין לי מושג, למשל, כמה מבכירי האקדמיה הם באמת אולטרה שמאלנים,
אבל אני יודע שאלה מהם שמציגים עצמם ככאלה, מרוויחים נפלא מכנסים ופרסומים בחו"ל, ולחלוטין
לא ניזוקים מכך כאן בארץ. גם אהרן ברק, כשלומיסט בכיר, הדגים את הנטייה להסתכלות החוצה של
החבורה הזו, בכך שמייד אחרי שניסה לבטל את אחד מסימני השפיות אחרונים של ישראל (תיקון לחוק
האזרחות שנועד למנוע איחוד משפחות של ערבים מכאן עם פלסטינים משם), מיהר לשלוח מייל מלא
צער וחרטה לחבר שלו מאוניברסיטת ייל - זו בעייה חמורה עם בכירי השלומיזם - המילייה שלהם אינו בארץ,
ומבחינתם אם העסק כאן יקרוס - הם פשוט יעברו הלאה...

מקורו הוא בעיקר במחלת רדיפה שהינה "שוורצע-חייה-פוביה": כמובן שהמחלה עברה מוטציות רציניות במשך השנים, אבל הלוציפר של השלומיסטים נמצא שם, לבושו ושפתו בהתאם לזמן והמקום. השלומיסט הזה קל לזיהוי, וככל שהוא רהוט, כך משנתו עומדת על כרעי התרנגולת.

ישנם כמובן "פסאודו שלומיסטים" המונעים יותר מרגשנות מתוסבכת כלפי הערבים, או סתם הזדהות אתם (כמו טלי פחימה אותה אני מעריך הרבה יותר מאשר את השמאלני הממוצע), אבל הם גם מיעוט וגם המקור להפרעה של לא מעטים מהם היא אותה הפוביה.

בעולם של אפס מחסומי מידע (למעשה הצפה של מידע מולידה את אחד ממחסומי חופש המידע הגרועים ביותר, אבל עניין לדיון אחר) שלומיסט ימצא לעצמו גם אליבי קליל לפיו הוא "בעל ערכים אוניברסאליים", אבל זהו כיסוי דק בלבד.

אילן פפה - איש שהוא נכס לכל ישראלי שפוי, משום שמתנהג כמו קריקטורה - סיפר בראיון מפיל מצחוק לפני כמה זמן שבאוטו שלו יש לו דיסקים של מוסיקה פלסטינית... נו טופ... כמי שפעם כמעט חטף שבץ כשנאלץ להקשיב כמה שבועות לתוצרי זרם ג'אז מודרני כל שהו, בגלל בחורה שאהבה אותו, אני יכול להבין שהווז-ווז הזה מוכן להתפשר בעניין בכדי להשמע cool. העניין הוא שבכלל בטח אין לו כזה דיסק שבאמת הוא שומע: זה הכל בשביל הפוזה. תמצית הדת הזאת.

בשנה-שנתיים האחרונות פה ושם אפשר לראות בת"א בחורות מסתובבות עם כאפיה "פלצטינית" (=לא זאת שקונים בפטרה) סביב הצוואר. אני רגיל לזה מאירופה, אבל בארץ זה די חדש (בסיבוב הנוכחי). אחי, שגר שם, סיפר לי שבכל פעם שבחורה כזאת והוא מתחילים לגלגל שיחה, הוא מתי שהוא מכניס, בתמימות מוחלטת, הערה כמו "ואללה הצעיף הזה נחמד: קצת מזכיר כאפיה של ערבים". ההלם והמבוכה בצד השני ניכרים מיד. כל המעטה הדק של הפוזה השלומיסטית נסדק באחת. בדרכים אחרות (בכל זאת אני לא רווק ולא מתחיל עם בחורות בשדרה) אני עושה את אותם הדברים פה ושם. פעם אחרי פעם אני מגלה עד כמה שהשלומיזם הוא סתם דת של כלום.

.

הם לא שונים מכל קנאי דת שחוזר בדבקות על מנטרות דתיות, כאשר אין לו דרך לענות לוגית.
הם בכלל לא הסוגייה. בכירי הדת הם הסוגייה, וחלקם הם מאמינים אמיתיים ב"על-לאומיות" מוזרה,
וקבוצת ההתייחסות שלהם כלל לא חיה בארץ. עיתון "הארץ" מייצג רבים מהם, כשהבולט ביניהם הוא
אדם שנראה כמו קריקטורה של שלומיסט בשם בני ציפר. ציפר מתפרנס היטב מכתיבת הגיגים דביליים
להחריד על כמה אנחנו רעים וכמה עלינו להשתלב במרחב...
השלומיזם היא אמונה דתית רווחית מאוד, וכמו כהני דת של דתות, ההנהגה נהנית מאוד מבורות
המאמינים הזוטרים...

אגב, אילן פפה בהחלט עלול לאהוב מוזיקה פלסטינית. האיש שעבד עצמו כלפיהם, עד שאפילו האוניברסיטה שבחר בבריטניה, היא ערבית במהותה (אקסטר...).

ציטוט:

לו נתאר את המתרחש בינינו לבין ערביי ישראל בשני העשורים האחרונים כמשחק סכום אפס על שטחה של ארץ ישראל, מעמדה העולמי, תדמיתה, הזכויות לתושביה וכו וכו'...מי מוביל במשחק?

המצב ב-1948 היה פי כמה וכמה חמור מהמצב היום, מבחינה דמוגרפית, כלכלית ובטחונית. המשבר בישראל היום הוא משבר אידאולוגי. מכל שאר הבחינות אנחנו הרבה יותר חזקים מול הערבים בהשוואה לדור תש"ח.

אבל ספק אם כל ההתעשרות וההתקדמות הטכנולוגית של ישראל יוכלו לפצות על אובדן האמונה בצדקת דרכיה של הציונות.

The release of convicted terrorists before they have served their full sentences seems like an easy and tempting way of defusing blackmailed situations in which innocent people may lose their lives, but its utility is momentary at best. Prisoner releases only embolden terrorists by giving them the feeling that even if they are caught, their punishment will be brief. Worse, by leading terrorists to think such demands are likely to be met, they encourage precisely the terrorist blackmail they are supposed to defuse.

1995 ,Binyamin Netanyahu, Fighting Terrorism

ומכיוון שזה נכון - עצם קיומנו כאן נמצא בסכנה ולא קיומם של הערבים. לו הייתי ערבי כלל לא הייתי חושש מנכבה שניה

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

ציטוט:

במקור נכתב על ידי looklook לו הייתי ערבי כלל לא הייתי חושש מנכבה שניה

אבל הם כן חוששים. ובמזרח התיכון פחד הוא נשק רב עוצמה - ךשני הצדדים.

.

הם כל כולן פוזה של התקרבנות שהם משדרים לשלומיסטים... שופוני- מסכן אני, רדוף אני, מבוזה אני, מופלה לרעה אני- תנו לי כסף , תנו לי תקציבים, תנו לי קרקע..

ניסית לדבר פעם עם אחד מהם ולשאול אותו ישירות אם הוא מפחד מגרוש? נסה. הם יספרו לך שהאבא שלהם והאבא של האבא שלהם מפה וגם הבנים של הבנים שלהם ישארו פה. והם בכלל לא עושים את זה מפחד. זו אמונה בסיסית בצדקת הדרך המעוותת. בניגוד אליהם - אנחנו אפילו לא יכולים להאמין בדרך הסבירה לחלוטין של העם היהודי לעצמאות..

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

הערבים כן מפחדים משיגעון שיתקוף את היהודים (ושבפועל יגרום להם לנסיגה 80 שנה אחורה - נקבה או הפרדות). הקטע של הערבי שיחיה רק על שמן זית וחובז יבש עבש, הוא פוזה של השלומיסטים שרוצים לשכנע אותך שגם אם השאיפה שלך להביס את הלאום הערבי יש לה בסיס הגיוני כלשהו, הרי שהיא חסרת סיכוי.

החברה הערבית, מחברה פשוטה יחסית ובעלת מבנה ראשוני, הפכה למורכבת ותלוייה שלא מעט "עירויי נוזלים" שהיא לא יכולה לספק לעצמה, ואפילו לא יודעת להחליף לבד.

אתה מסתכל עליהם, וחושב אותם למין גירסא של יהודי בגלות: אתה אומר לעצמך "לא יכול להיות שהכל "בלאף" של פוקר... הרי היהודי, ובכלל המהגר, אין לו את מלוא הבטחון למשחקים כאלה: אלה משחקים רק של מי שתמיד ניצח". ואני אומר לך שבעניין היחס בין הפנטזיה למצוי הערבי הוא בדיוק הנגטיב של היהודי. היהודי רואה צל הרים כהרים והערבי רואה הרים כצל הרים.

הערבים מוליכים אותנו שולל ב"בלאפ" גדול: עד כאן אנמנו מסכימים. הנקודה בה אנחנו נפרדים היא זו שבה אתה אומר שה"בלאפ" הוא קונספירציה, ואני אומר שזו פשוט דרך חיים של הערבי: הונאה של כולם, כולל של עצמו.

החברה הערבית חברה חומרנית ביותר. ההגדרה הזאת תביא להלם אצל המערבי-ישראלי המצוי, ודי בצדק: בעיני האחרון "חומרניות" היא רק המרדף אחרי הכסף, ההנאה והמיצוי הטהור והאנוכי. אני מרחיב את מושג ה"חומרניות" ואומר שהיא כוללת כל התמכרות לא נשלטת לצורך שיש לספק אותו. הערבים, לכן, חומרניים משום שיש להם צרכי ענק: פרנסה לחמולות לא יצרניות, שמירת כבוד הנשים שלהם, הדאגה להמוני בני משפחה ובראש ובראשונה: הצורך האובססיבי לקיים מראית עין של הבנה ש"יהיה בסדר". נסיון 1939 ו 1948 הוכיח כי החברה הערבית התרסקה לרסיסים ברגע שבו היא איבדה יכולת לקיים מראית עין של הבנת האירועים.

.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי g.l.s.h הערבים כן מפחדים משיגעון שיתקוף את היהודים (ושבפועל יגרום להם לנסיגה 80 שנה אחורה - נקבה או הפרדות). הקטע של הערבי שיחיה רק על שמן זית וחובז יבש עבש, הוא פוזה של השלומיסטים שרוצים לשכנע אותך שגם אם השאיפה שלך להביס את הלאום הערבי יש לה בסיס הגיוני כלשהו, הרי שהיא חסרת סיכוי. החברה הערבית, מחברה פשוטה יחסית ובעלת מבנה ראשוני, הפכה למורכבת ותלוייה שלא מעט "עירויי נוזלים" שהיא לא יכולה לספק לעצמה, ואפילו לא יודעת להחליף לבד. אתה מסתכל עליהם, וחושב אותם למין גירסא של יהודי בגלות: אתה אומר לעצמך "לא יכול להיות שהכל "בלאף" של פוקר... הרי היהודי, ובכלל המהגר, אין לו את מלוא הבטחון למשחקים כאלה: אלה משחקים רק של מי שתמיד ניצח". ואני אומר לך שבעניין היחס בין הפנטזיה למצוי הערבי הוא בדיוק הנגטיב של היהודי. היהודי רואה צל הרים כהרים והערבי רואה הרים כצל הרים. הערבים מוליכים אותנו שולל ב"בלאפ" גדול: עד כאן אנמנו מסכימים. הנקודה בה אנחנו נפרדים היא זו שבה אתה אומר שה"בלאפ" הוא קונספירציה, ואני אומר שזו פשוט דרך חיים של הערבי: הונאה של כולם, כולל של עצמו. .

ההבדל בין מי שמבלף את עצמו לבין מי שמבלף אחרים, נעוץ בתוצאות של מעשיו. אם מעשיו יובילו אותו לכשלון - הרי הוא מבלף את עצמו, אם מעשיו יובילו אותו לנצחון - הרי הוא מבלף את אויביו.

נכון, החולשה של הערבים היא שכרון הכוח שלהם, אבל כמו שאתה יכול להיות גם פרנואיד וגם נרדף, אתה יכול להיות שרוי במצב של שכרון כוח וגם לנצח.. הכל תלוי בתגובה שבצד שכנגד.

והיות והצד שכנגד, כלומר העם היהודי, מפגין רפיסות שכזו ומאפשר בחצי-אדישות מהולה במחאות רפות לערבים להשתלט כאן על כל חלקה אפשרית - עולה הסיכוי ששכרון הכוח שלהם יוביל אותם בסופו של דבר לנצחון, שהפנטזיה שלהם תתאמת.

אני מסכים איתך עם הניתוח של החברה הערבית, ועם זה שגם שם יש סוג מסוים של חומרניות שנובע מתרבות הבטלה של הלבנט (לא לחינם שבת המסחר בשבת במצרים ) והצורך במפרנס אמין. אבל כמו שאמרתי, הם לוקים בשכרון כוח ולמרבה הצער, את העובדה שהם לא יסתדרו בלי הביטוח הלאומי הם יגלו רק אחרי שהיהודים כבר לא יהיו פה...
.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

לסלק את הסטודנטים הערביים ממוסדות החינוך שלנו?
אם הם רוצים השכלה גבוהה, שיהיו נאמנים למדינה.ֿ
אם אינם נאמנים למדינה, המדינה לא חייבת להם דבר. שיילכו ללמוד בחו"ל - ושישארו שם.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

את הנכבה שיחגגו באוניברסיטת קהיר או במדרסות החשוכות שבארצות ערב, שאליהן נשמח לספק להם כרטיס חד-כיווני. לא טוב להם במדינת העם היהודי? הם מוזמנים ללכת, זה אפילו רצוי.

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3471164,00.html
שלוחה של ביר-זית כבר אמרנו לא?