בכירה בפרקליטות הצבאית: הסיכול הממוקד חוקי

יום שלישי, 8 במרץ 2005, 11:02 מאת: יובל יועז, הארץ

ראש מחלקת דין בינלאומי בפרקליטות הצבאית, אל"מ פנינה שרביט-ברוך, מצפה מהקהילה הבינלאומית שתבין, כי המלחמה בטרור מחייבת פרשנות חדשה לכללי המשפט הבינלאומי

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/145164-18.jpg]

שרביט-ברוך. "מלחמה היא דבר רע, אבל לא בלתי חוקי" (צילום: אלון רון, הארץ)



התהליך המדיני בין ישראל לרשות הפלסטינית אולי חזר למסלול של התקדמות, ההתנתקות בדרך ליישום וישראל שוב אינה במצוקה מדינית מול העולם - אבל לקצינים בכירים בצה"ל לא מומלץ להפוך שאננים: החשש שמא יוחלט לשפוט אותם על ביצוע פשעי מלחמה עדיין קיים. כך מזהירה ראש מחלקת דין בינלאומי בפרקליטות הצבאית, אלוף משנה פנינה שרביט-ברוך. "לגבי אפשרות להעמדה לדין של ישראלים בבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC), כנראה שאין חשש כרגע", אומרת שרביט-ברוך, "מאחר שאין להם סמכות לשפוט אזרח ממדינה שלא אישררה את האמנה".

הסכנה, לפי הממונה על המשפט הבינלאומי בצה"ל, נשקפת דווקא מצד מדינות שהדין הפנימי בהן מעניק "סמכות אוניברסלית", כלומר מאפשר למדינה לשפוט מי שביצעו "פשעי מלחמה" או "פשעים נגד האנושות" גם בשטחה הריבוני של מדינה אחרת, וגם אם לאזרחי המדינה השופטת לא היתה כל נגיעה, כעבריין או כקורבן, למעשים. "במדינות שיש אצלן 'סמכות אוניברסלית' - החשש קיים", היא אומרת. "אמנם אותן מדינות פחות נלהבות היום לעסוק בזה - בלגיה, למשל, גילתה שלא כדאי וגם מדינות אחרות אינן ששות להפעיל את הסמכות האוניברסלית. אבל יש פה גם ענייני פוליטיקה והחשש עדיין קיים, והוא גדול יותר בנוגע למפקדים מאשר לחיילים".

הבעיה טמונה, לדעתה, בחוסר האמון בטענותיו של צה"ל. "למשל, בירי התותחים למחנה כנא ב'ענבי זעם' ב-1996", אומרת שרביט-ברוך, "באו"ם לא האמינו לנו שזו היתה תקלה. גם הירי של הטנק במבצע 'קשת בענן' ברצועה - השאלה אם זה חוקי או לא מותנית בשאלה אם אתה מאמין לצה"ל. אם אתה חושב שירו בכוונה פגז טנק לתוך קבוצת אנשים מתקרבים, כדי להרוג אותם - אז זה לא בסדר".


בעקבות ארועי 11/9 התהפכה הדעה העולמית

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/99303-18.jpg]

בית הדין הלאומי בהאג. כרגע אין חשש ממנו (צילום: ערוץ 10)


14 שנה משרתת שרביט-ברוך (38) במחלקת דין בינלאומי (דבל"א) בפרקליטות הצבאית, ומדצמבר 2003 היא עומדת בראשה. לאורך השנים היא שימשה במסגרת תפקידה בין השאר כיועצת משפטית לצוותי מו"מ ישראליים מול הפלסטינים, בתקופת הדיונים על הסכם "עזה ויריחו תחילה" ב-1993 ומאוחר יותר במסגרת המו"מ עם סוריה בוועידת שפרדסטאון בשנת 2000. מאז השתנה במשהו מרכז הכובד של עיסוקה. בשנות האינתיפאדה היא עוסקת בעיקר בדיני לוחמה, תפיסה לוחמתית וקו התפר העדין בין פעולות צה"ל בשטחים לבין המשפט הבינלאומי.

על הנושאים האלה בדיוק, שאותם היא מכנה "התמודדות המשפט עם סוגיית הטרור", תרצה שרביט-ברוך היום אחר הצהריים במסגרת כנס בינלאומי שעורכת מפקדת זרוע היבשה בצה"ל בגני התערוכה בתל-אביב, בנושא "עימות צבאי מוגבל". נציגים צבאיים מעשרות מדינות הגיעו לכנס, וכן מומחים לענייני ביטחון ולמשפט הבינלאומי.

הענף המשפטי הזה, אומרת שרביט-ברוך, מתפתח בהדרגה כתוצאה מהצורך לתת מענה למצבים חדשים. זו הסיבה שישראל מקווה שהפרשנות הישראלית לכללי המשפט הבינלאומי תתקבל, כשהקהילה הבינלאומית תבין את הנימוק המשפטי לצורך להתמודד עם הטרור - למשל באמצעות החיסולים, או באמצעות הגדר.

להדגמת הטיעון הזה אוהבת שרביט-ברוך לספר את הסיפור הבא: לפני ארבע שנים היא יצאה לחופשה מהפרקליטות הצבאית, כדי לכתוב עבודת דוקטורט בנושא תקיפת מטרות צבאיות בשטחה של מדינה אחרת. הדעה הכללית אז היתה שמדובר במעשה אסור, אלא אם מוכחת זיקה בין המדינה המארחת לבין ארגון הטרור. שרביט-ברוך חשבה שזה מותר. כמה שבועות מאוחר יותר תקף "אל קאעדה" את מגדלי התאומים. מאז, היא אומרת, כבר אין טעם שתמשיך לכתוב את העבודה, כי הדעה הכללית התהפכה, ובעמדתה שוב אין כל חידוש.


"אי אפשר לומר שהריסות בתים אינן אפקטיביות"

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/133899-18.jpg]

בית הרוס של מחבל בחברון (צילום: רויטרס)


- האם ישראל לא צריכה להיזהר, שמא הפרשנות שלנו לכללי המשפט הבינלאומי תתרחק יותר מדי מהפרשנות המקובלת?

שרביט-ברוך: "בוודאי שצריך להיזהר, ואני חושבת שאנחנו נזהרים. כשמשווים את האופן שבו הלכנו עקב בצד אגודל על הכללים הקיימים, מה מותר ומה אסור, לעומת האמריקאים, אנחנו היינו מאוד זהירים. אצלנו מעולם לא היה משהו כמו גואנטנמו, מקום שבו לאסירים אין שום זכויות".

- לפני כמה שבועות גילה צה"ל שהריסות הבתים אינן אפקטיביות במסגרת המאבק בטרור, והחליט להפסיקן. האם ההיתר המשפטי שניתן להריסות היה שגוי?

"אי אפשר לומר שהריסות בתים אינן אפקטיביות, כי יש עדויות שהן הרתיעו, אבל בפני הוועדה הובא גם הצד השני, שההריסות גוררות שנאה קשה, שמביאה לחיזוק מרכיבים לאומיים ולהכנסת גורמים נוספים למעגל הטרור. יש גם שיקולים כמו השפעה על הצבא פנימה, והשיקול ההסברתי של ההשפעה על תדמיתה של ישראל בארץ ובעולם".

- המשפט הבינלאומי מאשר הריסות בתים של משפחות טרוריסטים?

"מבחינת השיקול המשפטי, יש כאן בעייתיות מסוימת. זה צעד שמבחינת המשפט הבינלאומי יש עליו ביקורת רבה, ואי אפשר לומר שהיא חסרת בסיס. נטען נגדנו שזו ענישה קיבוצית שפוגעת בחפים מפשע, כי המשפחה לא חלק מהעניין. אלה טענות שאי אפשר לנפנף אותן. אבל אנחנו מעולם לא הגדרנו את הצעד הזה בלתי חוקי. ההחלטה כרגע היא שלא נוקטים את הצעד הזה. הצבא בוחן את עצמו מחדש, והבחינה המחודשת הזאת היא גם על רקע השינויים שחלים במשפט הבינלאומי".


" לא צריך להסתתר מאחורי מלים"

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/50166-18.jpg]

בית סלאח שחאדה לאחר ההפצצה. טעות מודיעינית (צילומים: רויטרס)


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/29247-18.jpg]

רכב פלסטיני עולה באש לאחר ניסיון חיסול של צה"ל


לפני שבועיים קיים בג"ץ דיון בעתירת הוועד נגד עינויים, שדרש לאסור את "החיסולים הממוקדים" בטענה כי הם אינם חוקיים. בדיון התרחש מחזה מוזר: נציג המדינה, עו"ד שי ניצן, הפגין אופטימיות בלתי שגרתית כשאמר כי בשל העובדה ש"הבנות שארם" בין ראש הממשלה, אריאל שרון, לראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, כוללות הסכמה על הפסקת ההתנקשויות, הרי שהעתירה התייתרה ויש למחוק אותה. דווקא נציג העותרים, עו"ד אביגדור פלדמן, נשמע סקפטי. לדבריו, אף שפעמוני השלום כבר מצלצלים, עדיין מוקדם לסלק את הדיון בחיסולים מבית המשפט. "התחלפתם בתפקידים", העירה השופטת דורית בייניש, לפני ששלושת השופטים החליטו לדחות את המשך הדיון למועד בלתי ידוע - והצדדים מבינים שהכוונה היא לחידושו רק אם יתבצע חיסול נוסף.

שרביט-ברוך, שהיתה שותפה לגיבוש תשובת המדינה לעתירה, ישבה באולם. "אף אחד מאתנו לא נאיבי, במובן זה שאנחנו בטוחים שהכל נגמר", הוא אומרת. "אסור לאבד איזושהי אופטימיות ולאבד כל תקווה, אבל צריך להיות מפוכחים וזהירים, ברור לנו שהכל שברירי מאוד".

כשישראל החלה את "מדיניות החיסולים" התקיימו על כך דיונים גם בפרקליטות הצבאית. שרביט-ברוך אישרה את חוקיות הפעולות, אבל דווקא מהמונח שקבע צה"ל, "סיכול ממוקד", היא הסתייגה. "לא התנגדתי לשימוש במונח 'סיכול ממוקד'", היא אומרת, "אבל אמרתי שאפשר לקרוא לזה 'הריגה ממוקדת'. לא צריך להסתתר מאחורי מלים. מלחמה היא דבר רע, אבל לא בלתי חוקי. להרוג אויב זה דבר רע, אבל זה מה שאנחנו עושים במלחמות. אני לא רואה הבדל בין הריגה של אדם שמפקד על ארגוני טרור לבין הריגה של קצין בכיר בצבא אויב. צריך לקרוא לזה הריגה ממוקדת, כי צריך להבין שאנחנו מבינים לגמרי את המשמעות של הפעולה הזאת".

- העותרים צירפו חוות דעת של הפרופ' אנטוניו קססה, אחד המומחים המוערכים בעולם למשפט בינלאומי, והוא מבדיל בין הריגה במהלך קרב לבין חיסול שאינו במהלך פעולה צבאית.

"זה חלק מהוויכוח שיש לנו עם העולם, וחלק מההתמודדות עם תופעת 'הדלת המסתובבת'. קססה אומר בחוות הדעת שלו, שרק אם המחבל בא בגלוי ומראה שיש לו מטען נפץ מותר להרוג אותו. הדוגמה הזאת ממחישה את האבסורד של העמדה שלו. ובכל שאר המקרים הוא חסין? זאת תוצאה בלתי אפשרית. אבל הניתוח המשפטי לא פשוט, אני לא טוענת שהדברים ברורים. פגשתי את קססה, שוחחתי אתו, הוא איש חביב אבל אני חושבת שחוות הדעת שלו לא כל כך מבוססת, וקצת מנותקת מהמציאות".

- המדינה קיבלה זמן להביא חוות דעת של מומחה מטעמה, אבל בסופו של דבר הסתפקה בסיכומי הפרקליטות. מדוע לא הבאתם מומחה שיתמודד עם קססה?

"יש לנו מומחים. הפרופ' יורם דינשטיין, שהוא מומחה בקנה מידה עצום, תומך בעמדה שלנו והוא כתב את זה במפורש בספרו. יכולנו להביא מלומד, היתה לנו התלבטות אם נכון שהמדינה תצרף חוות דעת של מומחים, ובסוף החלטנו שלא, גם משיקולי תקציב. אבל התזה שלנו מבוססת ויש לנו המון אסמכתאות".

- היו טעויות באישור ובביצוע של חיסולים?

"הסיפור של סלאח שחאדה הוא חריג, שם היתה טעות מודיעינית. היו מבנים שהעריכו שהם ריקים, ובסופו של דבר הם לא היו ריקים. אם היו יודעים מראש שיהיו כל כך הרבה נפגעים לא היו מאשרים את הפעולה הזאת. בדרך כלל המודיעין הוא טוב, שם היתה תקלה. אבל אנחנו חשים שאנחנו על קרקע מאוד מוצקה של המשפט הבינלאומי. אני אישית מצטערת שהעתירה הוקפאה ושאין פה פסק דין, כי חשבתי שיהיה אפשר להשתמש בו לצורכי הסברה בעולם".


ישראל כוח כובש? כבר לא

במשרד המשפטים ובפרקליטות הצבאית עוסקים בחודשים האחרונים בליווי משפטי של תוכנית ההתנתקות. בין היתר מתקיים דיון בהשלכות המשפטיות של ההתנתקות על הגדרתה של ישראל כ"כוח כובש" מבחינת המשפט הבינלאומי, אחרי הנסיגה מרצועת עזה.

לדעת שרביט-ברוך, ישראל איננה "כוח כובש" במובן הרגיל כבר מאז העברת השליטה לרשות הפלסטינית ב-1994, עם יישום הסכם אוסלו. "שאלת המעמד של עזה אינה פשוטה, כי אנחנו לא מסתובבים בתוך העיר עזה, ולא מתעסקים במערכת החינוך, הבריאות, הרווחה.

"לגישתנו, כבר ממועד העברת הסמכויות לרשות זה כבר לא היה שטח כבוש במובן המקובל של המלה. עם זאת, עם כל הסמכויות ששמרנו לעצמנו, המסגרת המשפטית היא של התפישה הלוחמתית. לפי התפישה שלנו, אם אנחנו מתנתקים ויוצאים מהשטח שבשליטתנו ומפחיתים עוד יותר את המעורבות שלנו ברצועת עזה, האחריות שלנו הולכת ופוחתת. לומר שנהיה עדיין אחראים באחריות של כובש גם אם אין לנו שליטה על השטח - זה לא מקובל עלינו".

http://news.walla.co.il/?w=/1/682027