מיד אחרי שקיבלתי תגובה מדניאל על השיר שלי החלטתי שאני ישאר פה :]
אני מקווה לפחות... לא יוצא לי לכתוב הרבה...

בכל מקרה הנה שיר חדש שכתבתי.. אני בטוח שתבינו כבר לבד מה הנושא...
(היה לי בראש משפט שפשוט הייתי חייב להכניס אותו לשיר...)

(לא יודע למה אבל כבר 3 שירים רצופים אני לא כתבתי משהו אופטימי XD אני ינסה בפעם הבאה משהו שמח יותר....)

תעודת זהות ארורה

47, 56, 67, 69, 73, 82, 06,
ממש כמו תעודת זהות,
רק כך אפשר לזהותה.

ילדה קטנה בתוך מלחמה גדולה,
אמא אין לה,
רק את אבא יש לה,
ששומר אליה מלמעלה,
ואותנו כמובן.

היא רק ילדה,
בקושי שישים מלאו לה,
אך אף אחד לא יפצה אותה על ילדותה שנהרסה,
היא תמיד תישא את הצלקות על פניה.

כבר מן היום הראשון נכתבה הספרה הראשונה,
ושם זה לא הפסיק,
אולי לא היינו חוזרים על כך אילו ידענו מה צופן לה העתיד,
אך זה היה שווה את זה,
אנו לא מתחרטים.

לא, לעולם היא לא תשקוט,
ואיתה גם אנחנו,
אנו נמשיך להגן עליה,
גם כשיהיה קשה ולא נראה ולו קמצוץ של תקווה באופק,
לא ננוח.

אולי שלום אם אויביינו?,
לא... כבר מאוחר מידי,
אולי אחרי הספרה הבאה,
אולי אחרי שהשקט ירד וספירת הגופות תחל.

אך גם אז אנו נשאר מאוחדים,
כמו תמיד,
ונצא מנצחים,
כמו תמיד,
ושוב נזכור מחדש את מה שכבר ידענו,

ההיסטוריה אומנם ניצחה בקרב,
אך העתיד הוא שינצח במלחמה.

יש עוד תקווה,
והיא תנצח.


אם יש לכם הצעות לשיפור אני ישמח לשמוע...
(במיוחד לחיבור חלק יותר בין ה4 מלמטה ל3 מלמטה..)