http://www.iaf.co.il/sip_storage/files/8/21798.ram

http://video.google.com/videoplay?docid=-2936679289087043329&q=iaf




בין 1978 ל-1981 המשיכו אש"ף והגופים הפלסטיניים הקיצוניים יותר להטריד את ישראל. רצועת החיץ הכפולה בדרום לבנון, שנוצרה ע"י צד"ל והאו"ם, הקשתה על אש"ף בהסתננויות, והוחל בהפגזות קטיושות ותותחי 130 מ"מ ארוכי-טווח. צה"ל הגיב בהתקפות-אוויר, אבל לא הצליח למנוע את סימני הבהלה שהחלו לפקוד את יישובי הצפון. על רקע מאזן-אימה זה הצליח השליח האמריקני, פיליפ חביב, להסדיר הפסקת אש בין ממשלת ישראל והנהגת אש"ף, שנכנסה לתוקף ב-24 ביולי 1981.

בינתיים, בעקבות מלחמת האזרחים בלבנון, התבסס אש"ף בלבנון ככוח שולט מרכזי ברצועת החוף מצור בדרום ועד ביירות המערבית.

מאפריל 1982 החל צה"ל להגיב בסלקטיביות על התגרויות פרובוקטיביות ברצועת הביטחון, בשטחי ישראל ובחוץ-לארץ. ב-3 ביוני ניסה ארגון הטרור הפורש מאש"ף, קבוצת אבו-נידאל (שמפקדתו פעלה אז מעיראק ולא מלבנון) לרצוח את שגריר ישראל בלונדון, שלמה ארגוב, שנפצע קשה. למחרת פעל חיל האוויר הישראלי נגד תשעה יעדי אש"ף בלבנון. אש"ף הגיב בהפגזה כבדה על יישובי הצפון, ובכך שוחררו המעצורים שבלמו את ישראל ממתקפה מקיפה ומתוכננת היטב על לבנון, שכונתה ע"י מנחם בגין "שלום הגליל". פתיחת המערכה נקבעה ליום א', 6 ביוני, בשעה 11:00.

המטרות האסטרטגיות של המתקפה המתוכננת היו:

• להשמיד כליל את כוחות אש"ף, לפחות בדרום ובמרכז לבנון.
• להתחבר עם בני הברית הקתוליים-פלאנגיסטיים של ישראל במרחב ביירות-ג'וניה, לסוכך על בחירת מנהיגם בשיר ג'ומייל לנשיא, ולחתום עמו על הסכם שלום.
• לבלום את ההשפעה והמעורבות הסורית בלבנון.
• להבטיח שקט ושלווה מוחלטים ליישובים הישראליים בצפון.

צה"ל תכנן להנחית צוות-קרב אוגדתי בנמל ג'ונייה ולהשתלט משם על רכסי ביירות המזרחית. בה בעת נועד צוות קרב חטיבתי מוגבר של חי"ר לטוס במסוקים ולהשתלט על כביש דמשק-ביירות העובר דרך הר הלבנון ברכס דהר אל-ביידאר. במקביל הוטל על האוגדות האחרות לפתוח במתקפה מצפון לגבול הגליל העליון.

ממשלת ישראל נעתרה, לכאורה, לדרישת ארה"ב, שלא לחדור לתחום הלבנון יותר מ-40 ק"מ, ואף ביטלה לאלתר את הנחתת האוגדה בג'וניה ואת הטסת החטיבה אל כביש ביירות דמשק, אבל הניחה לשר הביטחון, אריאל שרון, ולרמטכ"ל, רפאל איתן, לדחוף את המתקפה אל יעדיה האסטרטגיים המקוריים. לכן לא הועבר מסר 40 הקילומטרים אל מפקדי הגייסות בשטח. אלוף פיקוד הצפון שמע על מגבלה זו רק כשגייסותיו התקרבו אל פאתי ביירות בליל 10-11 ביוני. המתקפה הישראלית נעצרה ב-11 ביוני בשעה 12:00, בעקבות לחץ אמריקני נוסף. אח"כ נאלץ צה"ל להילחם עוד כשבועיים להשלמת כיתורה של ביירות המערבית ב26- ביוני, ויצר קשר-חבירה יבשתי עם בני הברית הנוצריים בביירות המזרחית ההררית ובהר-הלבנון.

מתקפת צה"ל החלה ביום א' ה-6 ביוני ע"י שלושה צוותי קרב אוגדתיים בנויים על בסיס שילוב שריון, חיל רגלים, סיור, הנדסה ותותחים. הראשון, בפיקוד תא"ל יצחק מרדכי, תקף בגזרת מישור החוף, כדי לכבוש את צור וצידון. השני, בפיקוד אביגדור קהלני, תקף מאצבע הגליל העליון, צפון-מערבה - דרך רמת נבטיה, אל צידון. השלישי – כוח מונחת, בפיקוד תא"ל עמוס ירון, יצא מנמל חיפה כדי לנחות מן הים מצפון לצידון ולשפך נהר האוואלי, לנתק את צידון מביירות ולהתקדם צפונה כדי לחבור עם בני הברית הנוצריים במזרח ביירות. שלוש האוגדות נועדו לכתר את ביירות המערבית-המוסלמית ולכובשה. על-אף קשיי לוחמה בשטח ההררי ובטיהור השטחים הבנויים של תושבי-הקבע והפליטים הפלסטיניים לאורך החוף, הצליחו כוחות שריון וחי"ר משלוש האוגדות לחבור מצפון לצידון, ליצור מגע התקפי לוחץ עם הכוחות הסוריים, הפלסטיניים והלבנוניים שהגנו על ביירות מדרום, ולהתחיל במהלך אוגף רגלי ע"י חטיבת צנחנים, כדי לכתר את ביירות דרך השטח ההררי שממזרחה ולהתחבר אל הפלאנגות הנוצריות.

צוות-קרב אוגדתי רביעי, המורכב משריון, חי"ר, סיור וארטילריה, בפיקוד תא"ל מנחם עינן, החל להתקדם צפונה ב-7 ביוני, דרך המרכז ההררי של דרום לבנון, במגמה להגיע לרכס דהר אל-ביידאר ולחסום את כביש ביירות-דמשק. אף שביממה הראשונה התקדם כ-40 ק"מ, הצליחו כוחות סוריים לעצור אותו בשטח ההררי שמצפון לעין-זחלתה.

כוח-משימה נוסף, בפיקוד אלוף ינוש בן-גל, המורכב משלושה צוותי-קרב אוגדתיים, הופעל מאצבע הגליל צפונה אל בקעת הלבנון כדי להתמודד עם כוחות השריון הסוריים, במגמה לרתקם, להתישם, לנסות לפרוץ דרכם אל כביש ביירות-דמשק ולחוסמו. ההתקפה החלה ב-8 ביוני, ולא הצליחה להגיע אל כביש ביירות-דמשק, אף-על-פי שחיל האוויר הישראלי הצליח ב-9 ביוני להשמיד 14 סוללות טילי נ"מ סוריות, להפיל מספר רב של מטוסי קרב סוריים להשיג חופש פעולה אווירי מוחלט מעל זירת לבנון.

חרף ההפוגה הכפויה, השלימו כוחות צה"ל את כיתור ביירות המערבית המוסלמית עד ה-26 יוני. נוסף על האוכלוסייה האזרחית, נלכדו בכיתור: כוחות אש"ף, כולל מיפקדת אש"ף ויאסר ערפאת, וכוח סורי בעוצמה של חטיבה מוגברת ובו מתנדבים פלסטיניים של צבא השחרור הפלסטיני (צש"פ). הכיתור כלל את חיל הים הישראלי - ממערב, כוחות היבשה הישראליים מדרום וממזרח, והפלאנגות הנוצריות של בשיר ג'ומייל מצפון מזרח. במשך כמעט חודשיים התהדק המצור והוכבד ע"י יריות, הפגזות, פיצוצי בתים ומניעת הספקת מזון, מים וחשמל. בינתיים גברה אי-הנחת בציבור הישראלי מהמלחמה, ובלטה פרשת התפטרותו (בעצם פיטוריו הפומביים) של מפקד החטיבה המשוריינת המצטיין אל"מ אלי גבע.

ב-18 באוגוסט השיג השגריר האמריקני, פיליפ חביב, הפסקת אש, והחל הפינוי המסודר של הצבא הסורי ושל הלוחמים הפלסטיניים מהכיתור: הסורים - לבקעת לבנון, והפלסטינים - לטריפולי בצפון לבנון ולמקומות שונים בעולם הערבי. מאוחר יותר סילקו הסורים את ערפאת גם מטריפולי, והוא העביר את מפקדתו לטוניס. בישראל שררה ההרגשה, כי על אף הספקות, הסתיימה מלחמת לבנון בניצחון, מה גם שידיד ישראל, בשיר ג'ומייל, נבחר ב-23 באוגוסט לנשיא לבנון. באוגוסט 1982 התפאר מנחם בגין בהישגיה של מלחמת לבנון והציגה כ"מלחמת ברירה", משמע: מלחמה יזומה ייחודית שנעשתה לא מתוך כורח ביטחוני או מדיני, אלא מתוך בחירה חופשית.

אך כעבור שלושה שבועות החל הניצחון להתמסמס. ב-14 בספטמבר נרצחו בשיר ג'ומייל וחלק מעוזריו, בידי קבוצת-טרור שפעלה למען האינטרס הסורי. ממשלת ישראל הורתה לצה"ל להשתלט בתוך יממה על כל ביירות המערבית. בהסכמת הפיקוד העליון הישראלי הוכנסו כוחות נוצריים פלנגיסטיים לרבעים הדרומיים של ביירות - סברה ושתילה, וביצעו שם במשך יומיים, 18-16 בספטמבר, מעשי רצח של קרוב לאלף פליטים פלסטיניים, שהצמיחו גלי מחאה רבים ברחבי העולם. אמנם מבצעי הטבח היו מקרב אנשי הפלאנגות הנוצריים, אבל האחריות המדינית-מוסרית הוטלה על ישראל כשליט הכובש. ברחבי ישראל פרצו הפגנות מחאה זועמות, והממשלה הקימה ועדת חקירה ממלכתית (ועדת השופט העליון כהן), שמסקנותיה הביאו להחלפת שר הביטחון, אריאל שרון, במשה ארנס. כן ננזף הרמטכ"ל, רפאל איתן, שמינויו עמד להסתיים ממילא.

ב-21 בספטמבר 1982 נבחר אמין ג'ומייל (אחיו של בשיר) לנשיא, וזה גילה נטיות פרו-סוריות מובהקות. מעמד ישראל בדרום לבנון החל להתערער. צצו ניצני התנגדות אלימה לנוכחות צה"ל, בעידוד סוריה. בתיווך הממשל האמריקני הגיעה ישראל ב-17 במאי 1983, להסכם שלום פורמלי עם לבנון, שלא התממש לעולם, אך הביא את ישראל לפנות את ביירות ואת הרי השוף הדרוזיים בספטמבר 1983, ולהסיג את צה"ל אל מדרום לנהר האוואלי. מנחם בגין התפטר מראשות הממשלה בהצהירו: "איני יכול יותר!", והוחלף ביצחק שמיר. פעולות הטרור נגד צה"ל נמשכו, עד שממשלת האחדות הלאומית, בראשות שמעון פרס/יצחק שמיר, החליטה להשלים ב-1985 את פינוי צה"ל מלבנון ולחזור אל שיטת רצועת הביטחון של צד"ל ואל פריסת כוח משקיפי האו"ם מצפון לה.

במישור הצבאי היבשתי, גילתה ישראל סימנים של גמלוניות מגושמת. הצבא הסורי סיים את המלחמה בהרגשה, שכוחות היבשה שלו ביצעו את משימותיהם כהלכה חרף תבוסת חיל האוויר. כוחות אש"ף הוכו, וחלומותיהם לכינון צבא עצמאי סדיר בדרום לבנון נגוזו בינתיים. עם זאת, כוחות הגרילה הפלסטיניים לחמו היטב, בעיקר בשטח הבנוי. סילוק רוב כוחות אש"ף ומפקדותיו מלבנון חייב את ערפאת להשקיע מספר שנים של התארגנות והערכת מצב מחודשת, שהביאה את הנהגת אש"פ לפיתוח גישה הרבה יותר פרגמטית כלפי מדינת ישראל. אולם ראוי להדגיש, כי בעקבות הפינוי הישראלי המאולץ, קם בלבנון כוח גרילה חדש מתוך העדה השיעית: החיזבאללה. כוח זה, המתבסס על אמונה מוסלמית קנאית אנטי-יהודית ואנטי-ציונית, וכן על תמיכה איראנית וסורית, החל מפגין יעילות לחימה. ניתן לסכם, כי מלחמת לבנון לא הביאה לישראל שום תועלת. הזוכה העיקרית הייתה סוריה, שחיזקה את מעמדה ואת מעורבותה בארץ הארזים.

אבדות

• לצה"ל נהרגו כ-670 חיילים במהלך מלחמת לבנון וסה"כ כ-1,216 חיילים בין השנים 1982-2000.
• כ-17,825 ערבים נהרגו במהלך מלחמת לבנון. לפחות כ-10,000 מהם היו חיילים סורים וחמושים פלסטינים.

שבויים ונעדרים

• בעסקת חילופי שבויים בין ישראל לאש"ף שנערכה ב-23 בנובמבר1983 שוחררו 4,700 פלסטינים שנלכדו בלבנון במהלך המלחמה, כנגד שישה חיילי נח"ל שנפלו בשבי.
• ב28 ביוני1984, שוחררו שישה שבויים (שלושה חיילים ושלושה אזרחים) שנותרו בידי סוריה, וכן הוחזרו גופותיהם של חמישה חיילים שהוחזקו בידי הסורים. לסוריה הוחזרו 291 חיילים, 13 אזרחים ו-74 גופות חיילים סוריים.
• במאי 1985 נערכה עסקה נוספת, "עסקת ג'יבריל", שבמסגרתה שוחררו 1,150 מחבלים שהיו כלואים בישראל כנגד שלושה שבויים שהיו בידי ארגונו של אחמד ג'יבריל.

ארבעה מחיילי צה"ל נעדרים עד היום : שלושת נעדרי קרב סולטן יעקוב: זכריה באומל, יהודה כץ וצבי פלדמן והנווט רון ארד.

עיטורים:
http://www.aka.idf.il/iturim/asp/displayAllSoldiers.asp?catId=25675


תמונות:


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://147.237.72.31/topsrch/datafile/wwwm8250.gif]




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://147.237.72.31/topsrch/datafile/wwwm8252.gif]




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://147.237.72.31/topsrch/datafile/wwwm8255.gif]




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://147.237.72.31/topsrch/datafile/wwwm8258.gif]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://147.237.72.31/topsrch/datafile/wwwm8259.gif]


מקורות:

http://www.mof.gov.il/gpo/

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%A9%D7%9C%D7%95% D7%9D_%D7%94%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%9C

http://www.iaf.org.il/Templates/Homepage/Homepage.aspx

http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=1518&str1=%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D+%D7%94%D7%92%D7%9C%D 7%99%D7%9C&str3=&find=1&ex=0&docs=1&pic=1&sites=1&title=&all=1&x=0&y=0

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.mfa.gov.il/NR/rdonlyres/8E759D2A-74CD-4AAD-91A8-6163DB410435/0/shlomo_argov.jpg]

(14 בדצמבר1929 - 22 בפברואר2003), שגריר ישראל בבריטניה.
ניסיון התנקשות בחייו בידי אנשי אבו נידאל, שבו נפצע קשה מאוד, היה העילה למבצע שלום הגליל, לאחר תקופה ארוכה של ירי קטיושות לעבר יישובי הצפון.
למחרת ההתנקשות, ב-3 ביוני1982, התכנסה ממשלת ישראל והחליטה על הפצצת ביירות. ביום שאחרי הגיבו באש"ף בהפגזת יישובי הגליל. צה"ל נכנס ללבנון זמן קצר לאחר מכן.



חייו עד ההתנקשות

ארגוב נולד ב-1929, דור שביעי למשפחתו בירושלים. כנער הצטרף לפלמ"ח והחל לשרת בצה"ל עם הקמתו ב-1948. הוא נפצע במבצע יפתח בקרב על צפת במלחמת העצמאות אך המשיך בשרותו.

ב-1950 הוא עבר לוושינגטון על מנת ללמוד לתואר ראשון ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג'ורג'טאון וקיבל את התואר ב-1952. ב-1955 סיים תואר שני ביחסים בינלאומיים בבית הספר לכלכלה של לונדון.

הוא החל את הקריירה הדיפלומטית שלו ב-1959, ושרת במגוון מישרות הן ובארץ והן בחו"ל, בגאנה, ניגריה, וושינגטון (בכפיפות לשגריר דאז יצחק רבין ) וניו יורק.

מישרותיו הדיפלומטית הבכירות

• שגריר ישראל במקסיקו, בין השנים 1971 עד 1974.
• סמנכ"ל משרד החוץ, בין השנים 1974 עד 1977.
• שגריר ישראל בהולנד, בין השנים 1977 עד 1979.
• שגריר ישראל בבריטניה, משנת 1979 עד נסיון ההתנקשות ב-1982.

ההתנקשות

ב-3 ביוני, 1982 קרבו אל ארגוב שלושה אנשים כשעמד להיכנס למכוניתו ברח' פארק ליין בלונדון. אחד מהם ירה בו מטווח קצר. הוא נותר בתרדמת שלושה חודשים, והפך משותק לצמיתות.

מצבו הקשה של ארגוב החמיר, כאשר שותק מצווארו ומטה. מצבו היה קשה במיוחד בהינתן פעילותו לפני הפציעה והיותו דיפלומט פעיל ואדם בעל יכולות פיזיות ואינטלקטואליות מופלגות.

מאז ניסיון ההתנקשות ועד מותו היה ארגוב מאושפז במחלקת השיקום בהדסה הר הצופים בירושלים. אשתו חוה סעדה אותו כל השנים, עד מותה במאי2002. לבני הזוג ארגוב שלושה ילדים.

ארגוב נפטר ב-22 בפברואר2003 בגיל 74, 21 שנים לאחר ניסיון ההתנקשות בחייו.

המרכז על שם שלמה ארגוב לחקר העם היהודי ומדינת ישראל: http://www.biu.ac.il/SOC/po/Argov/index.html

מקור:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9...2%D7%95% D7%91

תוכניות "אורנים" במתכונותיהן הרבות הוכנו זמן רב לפני , רוב האוגדות שהשתתפו התאמנו לפיהן - גם כן לפני ההתנקשות, ריכוז הכוחות למבצע היה לפני ההתנקשות .

מה שכן , זה נראה יפה לעין כעילה להתחלת מבצע בסדר גודל כזה... מדיניות שיווקית ?

מבצע "שלום הגליל" יצא לדרך בעקבות ההתנקשות בארגוב, בדיוק כמו שמבצע "חומת מגן" יצא לדרך בעקבות הפיגוע במלון פארק.

מדובר בתכניות מסודרות ששכבו במגירה וחיכו לטריגר שיביא להוצאתם לאור.

בשל"ג לעומת זאת - לפני תחילת המבצע היו כוחות בשטחי הערכות בצפון , לא היה צורך בגיוסי חירום בסדר גודל גדול . של"ג לא הייתה תוכנית מגירה כתשובה לאיום , אלא כתוכנית שאמורה להתבצע בשלב זה או אחר , תוכנית יזומה .

ההערכות בצפון החלה עם משבר הטילים ועוד....(הסורים קידמו סוללות נ"מ).
כך יצא לי להכיר את מורדי הגטאות בצורה יותר יסודית ;-).

האם לקרוא לכל תכנית אותה מתרגלים ועליה מתאמנים (לפעמים שנים )למקרה ש... "תכנית מגרה " ?
התשובה היא כן ! וביננו , כדאי שיהיו כאלה למקרה שאולי יתחשק לאיזשהו רודן שהשתבש לתקוף או ..
אבל בין זה לבין לומר שתכניות אלו מחכות לטריגרים??
הייתי רוצה לחשוב שלמרות שאנחנו במזרח התיכון (ובעלי תכונת התלהטות מהירה)
עדיין אנחנו רוצים שקט ושלווה בפינה שלנו מבלי להגרר למלחמות מיותרות.
ואולי , אני סתם נאיבי??

רבותי הנכבדים,

התגובה הקודמת שלי היתה בתשובה לשאלתו של שחר "האם ההתנקשות בארגוב היתה הגורם ליציאה למלחמה ?".

אנחנו מתכוננים תמיד למלחמה, ויש תכניות מגירה לכל אירוע. גם במלחמת המפרץ הראשונה היינו מוכנים עם תכנית לביצוע, כולל אימון כוחות בסדר גודל אוגדתי. לא היה טריגר חזק דיו (כגון, לדוג', טילים עם רש"ק כימיים) ולכן בסופו של דבר לא זזנו - ואנא בואו לא נפתח את הדיון לסיבות שבעטיין לא זזנו.

אגב, גם עלייתו של שרון על הר הבית בשנת 2000 לא היתה הגורם לאינטיפדה השניה ? הרי האויב הכין את כוחותיו, והיו לו תכניות, הוא פשוט חיכה לטריגר.

כשיש בכוונתך לתקוף, אבל אינך רוצה להראות מחרחר מלחמה, אתה מכין את תכניות ואת הכוחות ומחכה לטריגר הנכון.

אני זוכר היטב איך גוייסנו לחומת מגן, נכון היו צווי 8 אבל התכניות היו קיימות, הימ"חים היו מוכנים (או לפחות כך סברו מקבלי ההחלטות) .... והמתנו לטריגר.

ובתשובה לחבר one, כפי שאמר סאן טסו "אין להמתין לעימות כדי להתחיל בהכנות" , אנחנו לא ששים עלי קרב ולא מחפשים קרבות, אבל לעיתים יש צורך לצאת לקרב על מנת להשיג מטרות מדיניות, ובמקרה כזה תכין את כוחותיך היטב והמתן לשעת כושר מתאימה. כך היה תמיד, בכל המלחמות בעולם.

כבר סיפרתי פה כמה פעמים על כך שבפסח 82 (חודש אפריל), שהיתי כילד בבסיס שיזפון. את הבסיס עזבנו ב12 או ה13.4 בגלל שהקורסים שבבסיס (קמ"ט וקק"ש) הוקפצו ל"מבצע גדול, כמעט מלחמה בצפון". המלחמה פרצה רק חודש וחצי אחר-כך.
ההתנקשות בארגוב לא הייתה אפילו טריגר או סיבה לשליפת תוכנית מגירה. ההתנקשות סיפקה לישראל איצטלה כדי להצדיק את היציאה למלחמה.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

לפחות חיל האויר היה בכוננות למבצע כלשהוא עוד מאמצע 1981 (מה שנגמר בסוף בתקיפת הכור בעיראק ויציאה לכיוון הפוך למה שהיה מתוכנן בהתחלה)

לא בדקתי את התאריכים המדוייקים אבל אני חושב שזה התחיל עם הכנסת הטילים הסוריים לבקעה.

הגלגל הענק של ביירות מופיע גם בפרק של הסדרה "תקומה" שעסק במלחמת לבנון, שנמצא מזה מספר חודשים ב YOUTUBE... בכל מקרה, חיפשתי בפורום אחרי האשכול הייעודי של לוחמת טנקים במלחמת לבנון הראשונה או איך שלא קראו לו אבל לא מצאתי...