http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3546495,00.html

עמוס גיתאי, שסרטיו הינם מקור לא אכזב של מניפולציות פוליטיות שתכליתן היא פתיחת הדלתות באירופה. אכן, גיתאי הוא הדוגמא המובהקת ליוצר שזוכה לשלל כיבודים בחו"ל (עיטורים, פרסים, רטרוספקטיבות) ולהתעלמות כמעט מוחלטת פה.

************************************************** *******************************************
הכתבה עצמה לא ממש מעניינת - למען האמת אני די בטוח (אין לי כוח לבדוק) שהיא כוללת מחזור של ביקורת שכבר נכתבה על "עץ הלימון" כאשר יצא לאקרנים (גם ב YNET אאל"ט). לפעמים שווה לשים חמש דקות ולקרוא כמה טוקבקים: לפעמים גם הטוקבקיסט הוא החכם...


מה שכן חשוב להציק בתיקון קטן: נכון מאוד שהישראלים לא קונים את הסרטים הללו: גם משום הרמה הנמוכה מבחינת משחק וזרימת עלילה, וגם משום שהם מסמך תעמולתי המייבב על נושא המוכר לנו טוב מכדי להצטרף ליבבות. בכל זאת, יש להזכיר, כי גם בחו"ל הם לא ממש מצליחים. האירופי או האמריקאי לא הולך לראות אותם: אלה צופי פסטיבלים מוטים שהולכים לראות אותם. אדם רגיל, וגם אם הוא קורא את הגרדיאן, לא ישחית זמנו על 90 דקות של משחק עלוב ובימוי עלוב עוד יותר.



חיים טופול ואפריים קישון: עכשיו זו הצלחה בינלאומית... בעצם... לא , הם לא. תשכחו שאמרתי.

.