בכנס המטפלים הדתיים "נפש", שהתקיים בשבוע שעבר בירושלים, במושב שיוחד להומוסקסואליות במגזר הדתי, קם לפתע בחור שישב בקהל ולהפתעת הנוכחים הצהיר: "אני מייצג את הנושא שלכם, אני הומוסקסואל דתי". הוא תיאר דילמה המטרידה אותו: האם הוא יכול להימנות לצורך מניין או לרקוד בחתונות דתיות, האם אינו מטעה את הציבור.

בשיחה אתו, דומה שש', קרימינולוג במקצועו שעדיין לא יצא מהארון באופן רשמי, לא חש שיש משהו מקומם בעצם הדיון בשאלה. הוא מקבל את החריגות שלו בחברה הדתית, שבה הומוסקסואליות היא איסור שדינו מוות, כמובן מאליו; אך הוא אינו מוכן לסבול את הדחייה המתלווה לכך ומבקש התייחסות חברתית והלכתית למצבו.

http://news.walla.co.il/?w=//683390

כמו שהזכרתם יש התייחסות הלכתית למצבו הדבר אסור ודינו מוות (בימינו אין דין מוות כך שזה לא משנה אך העיקר הוא שהדבר אסור לחלוטין)

ונכון .. שליצמן התחיל לאהוב את אריק שרון....
ו.. נכוון שלפעמים הם מציעים לך "לעשות אצלם את השבת "
ו...נכון... שהם אומרים שהדת היא חוויה מרוממת ...

אבל חשבת שבגלל כל אלה יודה יאמר על כל החרדים שהם יוצאים מהארון? השתגעת?זו כותרת של וואלה

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

ההצגה מבוססת על ספרו של בשביס זינגר המתאר את סיפורם הטרגי של שני תלמידי ישיבה, המתאהבים זה בזה, אך אינם יכולים לממש את אהבתם.
ההצגה משליכה "אור" (לדעתי חושך) על עולם החרדים והישיבות.

ההצגה מבויימת בטוב טעם, המשחק מעולה והשחקנים עושים את מלאכתם באמונה.