 |
28-05-2008, 23:17
|
|
מנהל
|
|
חבר מתאריך: 31.07.06
הודעות: 14,967
|
|
|
מעניין לקרוא את דו"ח מבקר המדינה ביחס לאסון צאלים
הדו"ח מתייחס בין השאר לטענות ביחס להפקרת פצועים של אהוד ברק.
"ביוני 1997 פנה משרד מבקר המדינה לחיל האוויר, בבקשה כי ימציא לו את השעה בה המריא מסוקו של הרמטכ"ל לאחר האסון. ראש לשכת מפקד חיל האוויר מסר, כי למרות המאמץ שהושקע, אין בידי חיל האוויר נתון זה, מפאת הזמן הרב שחלף מאז. אולם בפברואר 1999 (בעקבות פנייה נוספת של משרד מבקר המדינה) היה בידי ראש לשכת מפקד חיל האוויר למסור, כי "מסוק האנפה אשר שימש לתובלת הרמטכ"ל, רב אלוף אהוד ברק, שהה בפרק הזמן שבו אירע האסון בבסיס חיל האוויר בחצרים ... לאחר הורדת הרמטכ"ל בשטח התרגיל, חזר המסוק להמתין [בבסיס חיל האוויר בחצרים]. המסוק חזר לאיסוף הרמטכ"ל בפרק זמן מאוחר יותר, לאחר הגעת מסוק כוננות ייעודי שהוזנק בעקבות האירוע".
למרות שאין בידי משרד מבקר המדינה המידע המדויק להמראת הרמטכ"ל מן השטח לאחר האסון, יש בידי מבקר המדינה להתייחס לטענה האמורה על פי הראיות שבפניו, שכנגדן אין ראיות סותרות.
על פי חומר הראיות המצוי במשרד מבקר המדינה ניתן להצביע על סדר האירועים הבא: פמליית הרמטכ"ל נחתה בשטח התרגיל ב- 05:20; מסוק הרמטכ"ל יצא מהשטח להמתנה בבסיס חיל האוויר בחצרים; האסון עצמו אירע ב- 06:15 לערך; ב- 06:47 נחת בשטח מסוק הפינוי הראשון מסוג "אנפה"; לאחר נחיתת מסוק הפינוי הראשון, שב מסוק הרמטכ"ל לשטח; מסוק פינוי נוסף מסוג "יסעור" נחת בשטח ב- 07:00 או ב- 07:05; מסוק הפינוי מסוג "אנפה", ובו פצוע אחד במצב קשה, המריא לבית החולים ב- 07:25, ומסוק הפינוי מסוג "יסעור", ובו יתר חמשת הפצועים במצב קל עד בינוני, המריא מהשטח לבית החולים ב- 07:30 או ב- 07:35.
עוד עולה מן העדויות, כי לאחר נחיתת מסוקי הפינוי היו במקום חמישה רופאים. מהם שניים שהגיעו עוד לפני נחיתתם של מסוקי הפינוי, רופא אחד הגיע במסוק הפינוי הראשון, ושני רופאים הגיעו במסוק הפינוי השני. כן טיפלו אותה עת בפצועים לפחות תשעה חובשים.
ראש ענף רפואה אווירית במפקדת חיל האוויר מסר בעדותו במצ"ח חוות דעת בנוגע לטיפול בפצועים ופינוים. הוא ציין, בין השאר, כי בעת שהוזנקו שני מסוקי הפינוי היה מידע כללי שמדובר ב- 10 נפגעים "ובעקבות מידע זה יש הצדקה להזניק שני מסוקים ... וכן לקחת ציודים לאירוע רב-נפגעים עפ"י התו"ל [תורת לחימה] ...". לדבריו, זמן השהייה של המסוקים על הקרקע היה סביר לאירוע רב-נפגעים.
אשר למועד עזיבתו של הרמטכ"ל את המקום, אמר שגיא, בין היתר:
"... אחרי פינוי הנפגעים וגופות החללים התפנינו להמשך סריקות, פינוי [השטח] וכינוס האנשים לתחקיר ראשוני באזור ... ביקשתי לכנס את כל הכוח, הספקתי להגיד לרמטכ"ל שעמד לעזוב שאני נשאר פה, ואכן כך נעשה ..." (ההדגשות לא במקור) (עדותו במצ"ח מ- 20.12.92, עמ' 16-15).
לוין אמר בעניין זה, בין השאר:
"... לאחר שהחל הטיפול הרפואי המסודר עם כל הצוותים הרפואיים עזב הרמטכ"ל וחלק מהמבקרים את השטח, וביקש מראמ"ן וממני לבצע תחקיר ראשוני
ואח"כ להתקשר עמו ולדווח" (ההדגשות לא במקור) (עדותו במצ"ח מ- 2.12.92, עמ' 20).
מכאן, ודאי הוא שהרמטכ"ל לא עזב את השטח לפני שנחתו שני מסוקי הפינוי. דהיינו, כי נשאר במקום 45 דקות, לפחות, לאחר האסון, כשבמקום חמישה רופאים ותשעה חובשים לפחות, שטיפלו בפצועים, וכן מספר מסוקי פינוי שענה לנדרש.
מעדויות הרופאים עולה, כי הטיפול בפצועים בשטח והכנתם לפינוי נמשכו עד אחרי שעה 07:00, וכי זמן המראתם של מסוקי הפינוי נקבע על ידיהם לאחר שסיימו את הטיפול בפצועים שבשטח, באופן המאפשר את פינוים. מהאמור לעיל על לוח הזמנים, יודעים אנו כי בעת נחיתתם של המסוקים טרם היו הפצועים ערוכים לפינוי. הא ראיה, כי מסוק "האנפה" שנחת בשעה 06:47 לא המריא אלא ב- 07:25, ואילו מסוק ה"יסעור" שנחת בשעה 07:00 (או 07:05) המריא בשעה 07:30 (או 07:35) .
משמע, כי בשעה שהתחיל הטיפול בפצועים, מסוק הרמטכ"ל לא היה כלל בשטח האסון, ולא חזר לשם אלא לאחר שחלפה מחצית השעה לפחות, כשמסוק הפינוי הראשון היה כבר בשטח. אשר להמראתו של הרמטכ"ל, גם אם עזב את המקום טרם שהמריאו שני מסוקי הפינוי, הרי שבעת עזיבתו לא ניתן היה כלל להיעזר במסוקו להעביר בו מי מהפצועים (כשאלה לא היו עדיין מוכנים לפינוי). צורך כזה גם לא נוצר אחרי שעזב, כששני מסוקי הפינוי ענו לצורכי הפינוי. מן העדויות שמסרו הרופאים במצ"ח עולה, כי מרגע שהגיע הרופא הראשון לפצוע האנוש, כבר לא ניתן היה, למרבה הצער, להצילו; זאת, למרות כל ניסיונות ההחייאה שנעשו. כשנחת מסוק הפינוי הראשון כבר הגיע מספר החללים לחמישה, ביניהם אותו חייל. ואילו לפינוי הפצועים, לא היה צורך בעוד מסוק, כשמסוק "האנפה" (שהמריא ראשון) שימש להעברת אחד הפצועים שמצבו היה קשה, ומסוק ה"יסעור" שימש להעברתם של יתר חמשת הפצועים, שמצבם היה קל עד בינוני.
בנסיבות שפורטו, לא ניתן לומר כי יש מקום לטענה האמורה שנטענה כנגד הרמטכ"ל.
לאור כל האמור, לא נזקק מבקר המדינה לשאלה אם ניתן היה מעשית לפנות פצוע במסוקו של הרמטכ"ל; זאת, הן מבחינת הזמן שהיה נדרש לשינוי תצורת תא המטען במסוק כזה, על ידי פינוי הכסאות שבו, כדי להתאימו להכנסת אלונקה לתוכו, בתוספת מרחב לצוות הרפואי שיתלווה לפצוע; והן מבחינת השאלה אם היה במקום ציוד רפואי מתאים (כזה המצוי במסוק ייעודי לפינוי פצועים), שהיה מאפשר פינוי פצוע במסוקו של הרמטכ"ל. זאת, בהתייחס לדברי עוזר ראש להק אוויר למסוקים במפקדת חיל האוויר, כי "למסוק המיועד להובלת אח"מים יידרש, במקרה של פינוי פצוע, הדורש טיפול והשגחה במהלך הטיסה, צוות רפואי וכן ציוד רפואי הכולל ציוד החייאה, הנשמה ומרחב עבודה סביבו".
הנה כי כן, אין מקום לומר, כי הרמטכ"ל עזב את מקום האסון בחיפזון; וגם אם עזב לאחר נחיתתם של מסוקי הפינוי ולפני פינוים של כל הפצועים, גם אז אין לומר כי בכך נמנעה הצלתו של אחד הפצועים."
http://www.mevaker.gov.il/serve/con...&sw=1024&hw=698
אני חושב שבזה מתסכם העניין, פחות או יותר-ההאשמות נגד ברק אין להן על מה להתבסס.
מעבר לזה, סיירת מטכ"ל היא בחלט כוח סדיר גם אם חייליה לפעמים שוכחים את זה...
לגבי הגדוד במלחמת יום הכיפורים: אני חושב שהביקורת נכונה כעיקרון אך לא ריאלית. בסופו של דבר מי שהצילו את עם ישראל באותה מלחמה היו במידה רבה כל אותם כוחות בלתי מוכנים ו/או מאולתרים שעמדו מול האויב מבלי שהיה סיפק בידם לתכנן, להשיג מודיעין הולם או אפילו להצטייד בציוד מתאים. דוגמא טובה הוא יוסי בן חנן שכמו ברק חזר מחו"ל, קיבל גדוד מאולתר, עלה לרמה והציל את חטיבה 7 בדיוק בזמן הקריטי. במקרה של ברק, התנאים היו קשים בהרבה ואני לא מאשים אותו בזה.
לגבי מבצע אנטבה, אני יודע שתפקידו היה יותר מהותי מאשר תידלוק...אני צריך לברר עם בת משפחה שבעלה ז"ל היה קצין המבצעים של המבצע.
לגבי סולטאן יעקב: הייתי שמח לשמוע מה המקור שלך. היו לי ספרים טובים בארץ והם לא איתי.
לגבי האנטישמים אצלנו-אל תשאל. יש החמרה רצינית.
ולגבי ביבי...אני לא שותף להערכתך אבל לא ניכנס לזה...
אני רק מקווה שדור המדבר יחלוף במהרה ונזכה לשדרת מנהיגות איכותית יותר-אולי כזו שמקורה במגזר העיסקי.
|
|
ראשי
צ'אט
). אני יודע שיאנוש
מצב כלאיים
