בס"ד

פרשת במדבר

רעיונות על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א

הקב"ה מורה למשה רבינו את סדר חניית השבטים סביב המשכן בתקופת שהותם במדבר.

"אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל...סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד" (במד' ב',ב')

אומר הרב נבנצל שליט"א: סדר זה לא היה בגדר של "המלצה" או "עצה טובה" אלא שחל עליהם חיוב גמור לחנות על פי סדר זה. ליהודי משבט שמעון אסור לחנות בשטח המיועד לשבט בנימין וכן הלאה, כל אחד חייב לחנות במקומו. ברור, אומר הרב, שאם הקב"ה קבע סדר זה ולא אחר, יש בסדר זה עניין עמוק, וקביעת מקומם של כל שבט נעשה בדקדוק רב על פי שורש נשמתם.

כיוצא בדבר מצינו בישוב הארץ. אמנם ארץ ישראל שייכת לכל עם ישראל אבל כל שבט ושבט קיבל את חלקו שנקבע על פי מהות השבט. ישנם מצוות התלויות בכך שעם ישראל יישב בפועל בארץ. יתרה מזו: הגמרא אומרת: (ערכין לב "משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות שנאמר: "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה"(ויקרא כה) בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן. יכול היו עליה והן מעורבין שבט בנימין ביהודה ושבט יהודה בבנימין יהא יובל נוהג? תלמוד לומר "לכל יושביה" בזמן שיושביה כתיקונן ולא בזמן שהן מעורבין" יוצא מכאן שישנם מצוות שחיובן תלוי בכך שכל שבט ושבט יישב בחלקו המיועד לו.

גם בתוך השבט יש לכל אחד ואחד נחלה שקיבלו אבותיו בימי יהושע בין נון. נחלה זו היא הנקראת "שדה אחוזה" והיא מתאימה בדיוק לתכונות האישיות של בעליה, ובמקרה ש "יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ"(ויקרא כה',כה') למרות ששדה זו נמכרה יש לבעלים או לאחד מקרוביו את האפשרות לגאול אותה "וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו" (שם) . ואם אין מי שיגאל אותה - השדה חוזרת לבעליה בשנת היובל.

רואים מכאן שקיים קשר עמוק בין ישראל לחלקם בארץ.

הגמרא מספרת (פסחים ד.)על אדם אחד שעל כל סכסוך קטן היה פונה לבית דין שידון בין הצדדים. אמרו עליו שודאי הוא שייך לשבט דן שנאמר עליו: "דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית מט') תכונה זו של שבט דן עוברת בתורשה לצאצאיו. עוד מובא בגמרא (שם)

על איש אחד שכל הזמן היה משבח את חוף הים, כמה שטוב לגור בחוף הים. אמרו עליו שהוא משבט זבולון שנאמר עליו: "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן" (שם)

אולי בגלל זה, אומר הרב, כשברח יונה הנביא מלפני ה' כי לא רצה לבצע את שליחותו,הוא ברח לים ונכנס לספינה, משום שיונה היה משבט זבולון (לפי דעה אחת בחז"ל-ירו' סוכה פ"ה ה"א)

הרי לנו שיש תכונות המאפיינות את כל שבט ושבט בפני עצמו. הוא הדין בקבלת התורה; אמנם התורה ניתנה לכלל ישראל, כולם עמדו כנגד הר סיני ואמרו פה אחד "נעשה ונשמע". חובת קיום תרי"ג מצוות חלה על כל אחד מישראל ללא יוצא מן הכלל, ובכל זאת יש לכל

אחד חלק מיוחד בתורה ובמצוות.כל יהודי חייב לגלות לאיזה חלק מהתורה שייכת נשמתו.

הגמרא אומרת (הוריות יג.) שאם מלך ותלמיד חכם נפלו בשבי מקדימים לפדות את התלמיד חכם.ולמה? "חכם שמת אין לנו כיוצא בו, מלך ישראל שמת כל ישראל ראויים למלכות" (שם)

דהיינו: אפשר למצוא מחליף למלך – כל ישראל מלכים בני מלכים; אבל תלמיד חכם אין מי שימלא את חסרונו. השאלה היא האומנם זה כך? עינינו רואות שישנם הרבה תלמידי חכמים. לאורך כל הדורות היו תמיד תלמידי חכמים גדולים: תנאים, אמוראים, גאונים, ראשונים, וכו'. מדוע אם כן אומרת הגמרא שאין לנו כיוצא בו? התשובה היא: תלמיד חכם אחר ודאי תמצא, אבל שהוא יהיה בדיוק כמו זה שנשבה זה בלתי אפשרי. החידושים שתלמיד חכם אחד יכול לחדש הם לא אותם החידושים שתלמיד חכם אחר יחדש. את חידושי הריטב"א לא יכול לחדש המאירי, ואת חידושי המאירי לא יכול לחדש הריטב"א. מה שכתב הגר"א לא כתב הרמב"ם ומה שכתב הרמב"ם לא כתב הגר"א. וכל כך למה? משום שכל אחד השיג את השגותיו לפי שורש נשמתו, (ברור שגם לפי עמלו בתורה) ואין חלקו של זה כחלקו של זה.

רעיון זה נכון גם לגבי פשוטי העם. אומר הרב שאם אדם מכבד את אביו ואת אמו על פי כל הדקדוקים של השולחן ערוך עדיין לא יצא ידי חובת כיבוד אב ואם עד שלא יראה אותם בליבו כ"גדולי הדור". וכך מובא בספר חרדים (פ"ט אות לה) "שידמה בליבו שהם גדולים ונכבדי ארץ, שזהו עיקר כיבודם, ומתוך כך ודאי יכבדם בדיבור ובמעשה". נשאלת השאלה: איך אפשר לדרוש מכל אדם לכבד את הוריו כגדולי הדור? הרי רוב ההורים הם יהודים פשוטים! אומר הרב (בשם רבו הרה"ג חיים שמואלביץ זצ"ל) כל יהודי הוא גדול הדור בדבר מסוים. לכל יהודי יש נקודה מסוימת או תכונה או כישרון וכד' שבו הוא מצטיין מכולם. אומנם דבר זה לא מחייב יהודים אחרים לקום מפניו אבל הבן חייב לשים לב לנקודה זו ולהחזיק מאביו ואמו כגדולי הדור.

הגמרא (פסחים סח אומרת שרב יוסף שמח בחג השבועות שמחה גדולה במיוחד. אמר: "אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא" אם לא בגלל יום זה שניתנה בו תורה לא הייתי שונה משאר אנשים הנקראים "יוסף". עכשיו שניתנה תורה וזכיתי ללמוד בה אינני עוד "יוסף" סתם אלא יוסף מיוחד. נכון שאנחנו רחוקים מאוד ממדרגתו של רב יוסף, כשם שרחוקים מאוד ממדרגתם של כל האמוראים, ראשונים, אחרונים, וכו'. מכל מקום כל אחד מאיתנו צריך להרגיש על עצמו את ההרגשה הזאת: ב"ה שזכיתי ללמוד תורה! לולי התורה הקדושה, לולי חג השבועות "דקא גרים" מי יודע איפה הייתי! מה היה המצב הרוחני שלי!כמה צריכים לשמוח ולהכיר טובה לקב"ה על שזיכה אותנו במתן תורתו.

התורה לא שייכת רק לתלמידי חכמים, לכל אחד מאיתנו יש חלק בה ועל זה אנו מתפללים: "ותן חלקינו בתורתך". רק צריך להתאמץ בשביל לגלות לאיזה חלק הוא שייך, לפתח אותו ולעמול בו, ומי שיעשה כך מובטח לו שיתרומם ויתגדל כפי שאומר התנא: "מגדלתו ומרוממתו על כל המעשים" (אבות ו' א') למרות שלפעמים אנו לא מרגישים את זה אבל חז"ל אמרו: "איהו לא חזייא מזליה חזייא" האדם לא רואה אבל מזלו רואה ומרגיש. יש שינוי מהותי באדם לאחר כל דף גמרא שהוא לומד; יש התעלות הולכת וגוברת לאחר כל מילה ומילה של תורה. על זה ראוי להלל ולשבח את השי"ת "ששם חלקינו מיושבי בית המדרש ולא שם חלקינו מיושבי קרנות".

שבת שלום יצחק חלבה

לעילוי נשמת אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת מרדכי בן מרגריטה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת אמיליה בת שושנה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת טובה חיה בת אסתר ת.נ.צ.ב.ה.