10-09-2008, 08:16
|
|
|
|
חבר מתאריך: 13.08.07
הודעות: 5,056
|
|
|
את דגלנו נרים, ועליו: הגנה וכיבוש - ספרים על יצחק שמיר וגאולה כהן
ציטוט:
התפרסמו עתה שני ספרים שקשורים לשני חברי הלח"י, ששיחקו תפקיד מרכזי בעולם הפוליטי. הראשון הוא יצחק שמיר והשנייה היא גאולה כהן. מבחינת אופיים קשה למצוא דמויות כה שונות: שמיר הוא עצור, מסוגר ומופנם ואילו כהן היא סוערת, רגשנית ואמוציונלית. אך יש קו אופי מרכזי משותף, שבגללו מתגעגעים אליהם - מה שהניע אותם תמיד הוא האמת הפנימית שלהם ולא רייטינג, ספין או איזה צורך פוליטי, מיידי וחולף. מושגים כמו "שבשבת" או "זיגזג" לא קיימים בעולמם הפוליטי והנפשי
שמיר מצטייר על ידי משתתפים רבים בספר כאנטיתזה לדמותו ולהתנהלותו של ראש הממשלה הנוכחי, בלי לציין את שמו, כמובן. הם מציינים שהוא צנוע, סגפן וישר כסרגל ומי ששומר על הקופה הציבורית מכל משמר. שבתי שביט מתאר אותו כ"איש הניחן בצניעות מופלגת"; רובי ריבלין מצייר אותו כ"נקי כפיים" שמילא את תפקידיו בהגינות מלאה. העיתונאי שלמה נקדימון מתאר כיצד שמיר ניהל את שלוחת המוסד בפאריס. הוא ערך נסיעות ברחבי העיר כדי לקיים מגעים עם אנשיו ובהן "הוא נהג בחסכנות מרובה ונסע רק במטרו ובאוטובוסים". כך הוא נהג גם בשימוש באמצעי לחימה. אחד מאנשיו סיפר כי הוא "ביקש שאנהל רשימה מדויקת של כמות הכדורים שנורים באימונים. כלל זה הוא שמור עימו מימי לח"י, לא לבזבז, לא לירות ללא צורך. היו שלגלגו עליו בגין התנהגות זו". פה אפשר לשאול שאלה עגומה: איך זה שהתנהגותו הנזירית של יצחק שמיר הומרה למעטפות השדרוג של אהוד אולמרט.
|
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1019178.html
_____________________________________
מוות למחבלים!
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
