 |
19-10-2008, 12:45
|
|
|
|
חבר מתאריך: 23.06.06
הודעות: 790
|
|
תחילת האינתיפאדה של ערביי ישראל נמצאת כבר בשטח
הולכות ומתרבות ההוכחות בשטח, כי תחילתה של האינתיפאדה של ערביי ישראל נמצאת כבר בשטח. יש עדויות רבות, כולל צילומי ווידיאו, המראים בירור, כי הפורעים הערביים מעכו, ומכפרי הסביבה, שהופיעו בליל יום כיפורים 9.10, ברחובה הראשי של העיר, כשהם מצוידים בסכינים, אבנים, מקלות, וזרעו הרס בכל עצם יהודי שנקלע על דרכם, מחנויות, מכוניות, ועד איי תנועה, כשהם צווחים 'איטבח- אל-יהוד', היו מלווים בכוחות משטרת ישראל, ששמרו מרחק מהם ולא התערבו, אבל היו מתערבים אם מישהו היה מנסה למנוע את הפוגרום הזה. תושבים יהודיים מבוהלים שצלצלו למשטרה בטענה שהם חוששים לחייהם ולרכושם, נתקלו בתשובה, 'תתחבאו בבתיכם ותנעלו אותם טוב'. מאחר ובישראל עדיין לא הוקמה וועדת המעקב ליהודי ארץ ישראל, שזה למעשה תפקידם של ממשלת ומשטרת ישראל, כל העדויות האלה מתגלגלות בראש חוצות, מבלי שאיש ייעשה בהן דבר.
בשבת לפנות בוקר 18.10, התרחשה עליית מדרגה. שני אלמונים חדרו לבסיס צה''ל בצריפין, לאחר שחפרו תעלה מתחת לגדר הביטחון, הסתתרו מאחורי תלולית עפר שמצאו, וכאשר עבר שם חייל צה''ל שהיה בשמירה, התנפלו עליו, שברו את גלגלתו, פצעו אותו קשה, ושדדו את נשקו. עוד לפני שהובררו סיבות האירוע המשטרה הזדרזה להודיע כי המדובר 'באירוע פלילי'. ביום א' 19.10, ניסו גורמים במערכת הביטחון לשנות את הרושם של הודעות המשטרה ואמרו, כי שכפי הנראה מדובר בכנופיה גדולה של ערבים ישראלים הפועלת כבר כמה חודשים בדרום תל-אביב ובמרכז הארץ, ושמה לה למטרה לתקוף חיילי צה''ל הנקלעים למקומות מבודדים, ולשדוד את נשקם. מאחר ועד עכשיו לא אותר הנשק שנשדד, באירועי תקיפה קודמים, ההנחה היא שהוא הועבר לשטחים, או שהוא מוחבא ונאגר באיזה שהוא מקום בארץ.
כמה שעות לאחר מכן, ביום שבת בצהרים, נפרץ חדר הביטחון בקמפוס הר הצופים באוניברסיטה העברית בירושלים, ונגנבו ממנו 8 אקדחים ותחמושת. מלבד השאלה, כיצד אין שומרים על חדר הנשק באוניברסיטה העברית? וכיצד איש לא ראה ולא שמע את הפורצים, שפעלו בתוך הקמפוס בחופשיות? נשאלת השאלה הפשוטה מדוע המשטרה לא מפרסמת לאן הוליכו עקבות הפורצים? ומסתפקת בהודעה 'כי נבדקים כל כיווני החקירה'. כל זאת כאשר כל מי שמעורב בחקירה במשטרה או באוניברסיטה העברית יודע, כי המדובר בעקבות המוליכות לכפרי הערבים מזרחית לירושלים. גם הידיעה שפורסמה בשבוע שעבר, ובה נמסר כי נעצר חברו מג'באל מוכבר, של מבצע פיגוע הדריסה בחיילי צה''ל ב-22.9, לאחר שאמר לשכניו וחבריו, הוא רכש אקדח כדי להמשיך את הרג ביהודים ובחיילי צה''ל-הוצנעה וכמעט לא זכתה לפרסום. אם היו מפרסמים ידיעה זו, כפי הייתה צריכה להתפרסם, כי המשטרה והשב''כ הצליחו למנוע עוד פיגוע מג'באל מוכבר בירושלים, הדבר היה פוגע קשה בגרסה, שמזמן פשטה אל הרגל, של המשטרה, כי המדובר 'באירועים מקומיים של יחידים שאי אפשר להשתלט עליהם'. במקום טיפול של המשטרה במצב המחמיר, יש לנו כל לילה, ובייחוד בסופי שבוע, התנגשויות אלימות בין כנופיות של צעירים יהודים וערבים במרכז ירושלים, שם נשלפים סכינים, ואחד דוקר את השני. כל זה מתבצע לא באיזה שכונה מרוחקת, אלא במרכז העיר, במרחב המשולש שבין גן העצמאות, מדרחוב בן יהודה, ושלומציון. בשבת האחרונה נדקרו בהתנגשויות 'חשאיות מקומיות' כאלה, 6 פלסטינים.
מכל אזורי התפר, בהם חיים בשכנות יהודים וערביים, ולא רק מעכו ומירושלים, מגיע מידע המספר כי הדו-קיום עליו מדברים ראשי המדינה, ובייחוד ראשי המשטרה, איננו קיים. את מקומו תפס הפחד העמום בלב האוכלוסייה היהודית, המוזן על ידי אירועים יומיומיים בשטח, כי הם עומדים בפני גל של התפרצויות, או התקפות. קריאות של תושבים למשטרה לעזרה, בדרך כלל אינן נענות. כאשר המשטרה בטוחה, כי 'הגורם הערבי' לקריאת העזרה נעלם מהשטח, היא מופיעה. אירוע כזה התרחש לדוגמא, בשבוע שעבר באחת השכונות המקיפות את ראש העין. תושבים תפסו פלסטיני המסתובב בצורה חשודה בחצרות שלהם. מאחר ורוב התושבים הנמצאים בבתים בשעות הבוקר הן נשים וילדים, הופנתה קריאה בהולה למשטרת ראש העין להגיע. התשובה הייתה, 'תשמרי עליו עד שנגיע'. המשטרה הגיעה למקום לאחר שעה ו-20 רגע, כאשר הערבי כבר לא היה במקום.
מבאר שבע, דרך ראש העין, וואדי ערה, ועד הגליל, נשמעים יותר קולות יהודים האומרים, כי המדובר בשרשרת של אירועים דומים המקיפה את כל השטח, כלומר לכל אורכה של מדינת ישראל, אבל מוטב שלא לדבר על כך, משום שאין מי שיטפל בכך.
בהעמדת הפנים הזו של ראשי משטרת ישראל, ביניהם השר לביטחון הפנים אבי דיכטר, כאילו מאומה לא מתרחש, משתתפים גם כתבי החצר למיניהם, אשר כל הזמן מדגישים, במקרה הטוב, כי המדובר 'באירועים מקומיים' המלובים על ידי 'גורמים קיצוניים' גם יהודים וגם ערבים. בדרך כלל האירועים האלה לא מכוסים ולא מקבלים שום הד. זהו בדיוק הרקע והמתכון הבטוחים להתעצמותם של הצעדים הראשונים שאנו רואים לנגד עיננו, של האינתיפאדה של ערביי ישראל.
http://www.debka.co.il/article.php?aid=1613 |
|
ראשי
צ'אט
....
מצב כלאיים
