זה הסיפור - אני התגייסתי לפני כחודש וחצי למודיעין, לתפקיד מאוד מעניין שהעבודה בו צוותית ומגובשת. בנוסף, עברתי ביום סיירות למטכ"ל, אך אם הייתי רוצה להמשיך לגיבוש (שהתחיל אתמול), היה עלי לוותר על מודיעין. משמע, אם אני לא עובר את הגיבוש, אין דרך חזור למודיעין.
ההחלטה בין אם להמשיך לגיבוש מטכ"ל (ולוותר על מודיעין) או ללכת למודיעין הייתה מאוד קשה. לא רציתי לקחת את הסיכון, ולקחתי את הטוב שכבר יש לי ביד אחת. עכשיו כשאני נמצא בתפקיד עורפי, אני מרגיש דיי מבואס שלא המשכתי לקרבי. חסר לי הרעל, הרבק והסבל (בשביל להינות צריך לסבול, לא?).
קיצר, אני מבולבל. אני לא שלם אם ההחלטה שלי, מאחר ואני מרגיש כאילו אני מפספס משהו בכך שאני לא בקרבי (חוויה לכל החיים, שאולי לא ארוויח במודיעין?). השאלה היא - אם הייתי בקרבי, הייתי מרגיש הפוך?
מקווה שתעשו לי קצת סדר בראש. תודה (:

אדם תמיד רוצה את מה שאין לו. אני מאמין שכמו כל אדם אחר גם אתה הייתה נשחק בסופו של דבר אם הייתה משרת בתור לוחם. השאלה היא כמה מהר זה היה קורה. יש כאלה שנשחקים תוך כמה חודשים ויש כאלה שמחזיקים מעמד גם לתוך קבע.

בנוסף נשאלת השאלה כמה השירות הסדיר במטכ"ל הוא שוחק. על זה אין לי תשובה לתת לך.

אין לך מה להרגיש רע עם עצמך ועם ההחלטה שלך.. לדעתי היא הייתה ההחלטה הנכונה בהתאם לנסיבות..
ואף אחד לא מבטיח לך שהשירות הקרבי שלך יהיה אך ורק רבק רעל ופעילות מאתגרת ורוויית אדרנלין...
שירות בתור לוחם הוא לרוב שירות די שוחק ומעייף.
יש גם הרבה לוחמים שהיו שמחים להתחלף איתך... תהיה שלם עם הבחירה שלך.

purearts.deviantart.com

תיהיה שלם עם החחלטה שלך .. במיוחד שאתה מדבר איתי על אנדרלין וכל הקטע הזה שעם כל הכבוד למטכ'ל אין שמה יותר מידי מיזה..

זה אמור להיות בדיוק ההפך במטכ"ל, מאחר ושם כל אחד מורעל.