לכל בעיה יש פיתרון ברור, פשוט ושגוי...
טוב, אני לא חייב להסכים עם הקלישאה
ספק רב עם קידוחים יורידו את מחירי הנפט אבל אפילו עם כן זה לא הולך לקרות בשנים הקרובות. קידוחי חוף מחייבים תשתית יקרה ומסובכת מאד. כמו כן יש לאמריקאים בעית מחסור בבתי זיקוק. בתי הזיקוק המקומיים עובדים כמעט בתפוקה מלאה. באם אין באפשרותך לזקק את הנפט שלך אז אפילו עם אתה מפיק נפט תיאלץ למכור אותו ולקנות נפט מזוקק שזה בדיוק המצב באירן.
האמריקאים מסוגלים להקים תשתית ומסוגלים להקים עוד בתי זיקוק , בדיוק כפי שהקימו את הקודמים
כמה מספרים כדי שנבין את חומרת המצב האמריקאי:
האמריקאים צורכים 20.8 מיליון חביות ליום אך מפיקים רק 7.46 מילויון חביות, או. במילים אחרות האמריקאים נאלצים לייבא כ60% מתצרוכתם. נכון אמנם שחלק גדול מהיבוא מגיע ממקורות קרובים, יציבים ואמינים כמו קנדה או קרובים וקצת פחות יציבים ואמינים כמו מקסיקו. עדיין באוגוסט השנה ייבאה ארה"ב 1.53 מילון חביות מערב הסעודית, 1.15 מיליון מוונזואלה, יותר ממליון חביות מניגריה ויותר מ1.8 מיליון חביות מעירק, כווית, אנגולה, אלג'ריה וצ'אד במשוטף.
כנגד כמויות כאלה הdrill baby drill הוא באמת לא יותר מקריאה פופוליסטית חסרת כיסוי ואחת הסיבות לכך שמקיין, אותו דווקה הערכתי מאוד (ויעיד על כך אורי מדיון שקיימנו בפורום החדשות הבינ"ל לפני כמה חודשים) איכזב אותי כמועמד.
אם תצרוכת הנפט האמריקאית תלויה מדי במדינות עוינות, להפחית את התלות זה רעיון מצוין. כל חבית שלא מגיעה מהמפרץ - היא ברכה.
איכות הסביבה וכמה ישלם מחר האמריקאי הממוצע (וכמוהו גם האמריקאי הלא ממוצע) הם שני דברים שונים. מאוד צריך להיות אכפת לך כמה משלם האמריקאי כי זה ישפיע ישירות על כמה אתה משלם. אפילו אם אינך נוהג (או מישתמש בתחבורה ציבורית) זה ישפיע על עלויות החשמל שלך, מחירי מזון, ביגוד וכל דבר אחר.
אנחנו חיים בחברה תלויית נפט ונפט הוא המשאב יקר הערך ביותר בדורנו. כבר שנים שאנחנו ("אנחנו" במשמעות המין האנושי, לא ישראל) נלחמים על נפט.
כנראה שלא הובנתי - מאוד אכפת לי כמה משלם האמריקאי הממוצע על נפט.. לאובמה זה לא כל כך אכפת - ולא בגלל שזה יקר לבנות בתי זיקוק חדשים, אלא כי הליברלים לא יאהבו לשמוע אותו תומך בקידוחי נפט..
זה גם חבל מאוד שאתה לא עושה "פוזות" של מי שדואג לאיכות הסביבה. כולנו, ימנים ושמאלנים, יהודים, ערבים וכל השאר, חיים וחולקים את אותה הפלנטה ובאמת שזו הפלנטה היחידה שיש לנו. יש כיום מספיק מדע מוצק על מנת לגרום לכל הפחות דאגה כנה לכל אדם חושב.
אני לא שולל שום מידע. אבל נושא איכות הסביבה נחטף בידי אנשים הדואגים לפוזה שלהם בתור מחבקי עצים ולכן הדיונים הנערכים בנושא מלאים חצאי אמיתות, פברוקים והפחדות היסטריות. למשל בנושא גז החממה, אני כלל לא משוכנע שהתחממות כדה"א נובעת אך ורק מהפריאון שאני (כבר לא) מפריח בשרותים. יש לי תחושה שלמחזרויות הטבעית של התקררות והתחממות כדה"א יש תרומה לדבר, עם כל הכבוד לנודים של כבשים אוסטרליות.
הנחה הגיונית מצידך, נשמע גם לי סביר בהחלט. אבל מה הפריע לנשיא בוש להראות קצת יותר רצון טוב ואנרגיה בחיפוש אחר מקורות אנרגיה חלופיים? למה לא עודדו האמריקאים למשל שימוש בגז טיבעי דחוס, מקור אנרגיה נקי לאין שיעור מנפט וטכנולוגיה זמינה לפחות מראשית שנות השבעים שהמעבר עליה היה פשוט יחסית (ניתן להסב מנוע של מכונית סטנדטית לגז טיבעי בציוד של סדנה ביתית, אנשים בארה"ב עושים את זה. שחיקת המנוע קטנה בהרבה וכך ניתן להשתמש ברכב לאורך זמן ועם פחות טיפולים)? (רק דוגמה אחת מני רבות)
בוש מקורב מדי לאנשים עם אינטרסים בשוק הנפט. אני די מאוכזב מכך שאת חוזרת על דברים שאובמה אמר מבלי להתייחס לתזכורת הקטנה של מקיין שאובמה לא מתמודד מול בוש במערכת הבחירות הנוכחית..
המועמדים יכולים לעשות מעט מאוד חוץ מלהבטיח הבטחות ולהצביע על הרקורד שלהם. על הבוחר להחליט איזה הבטחות מוצאות חן בעיניו יותר (החזון), מי מהמועמדים אמין יותר ולמי יכולות ביצועיות גבוהות יותר.
לא נכון, המועמדים יכולים לשרטט תוכניות כלכליות. לומר איך הם מתכוונים לפתור משברים מדיניים וכו'. "לדבר עם כולם" למשל , זו ססמה ולא תוכנית מדינית משום שהיא לא מתייחסת לאנשים שלדבר איתם זה חסר תועלת.
נכון שלאובמה מעט מאוד נסיון ביצועי ושלפחות חלק מההבטחות שלו מעט אוטופיות (לצמצם ב80% את פליטת גזי החממה עד 2050, לא כל כך אמין בעיני אבל הלוואי) אבל בל נישכח שגם מקיין, נסיונו המפורסם הוא כמחוקק ולא כראש ראשות או מדינה.
אבל ההבטחות שלו לא אוטופיות
מי שדווקה יצאה יותר טוב משניהם היתה הילארי קלינטון!!!! שווה היה להשוות בינה לבין אובמה. זה כבר לא רלוונטי כמובן אבל רק בקצרה;
אידאולוגית לא היו כמעט הבדלים ביניהם אבל את תפקיד הנשיא תפסו שונה לחלוטין. הילארי המנוסה במאבקי הכוח מימי נשיאות בעלה הבינה היטב שהחלטות נשיאותיות אינן מתבצעות אוטומטית. היתה לה תפישה של "בריכות כוח". הכוח לפי התפיסה הזו הוא כמו מים הזורמים מהצמרת מעתה. בנקודות שונות במדרון אנשים פיקחים יודעים כיצד לנצל זאת כדי לצבור כוח - בריכות הכוח. תפיסת המנכ"ל שלה חייבה ע"מ להצליח בביצוע המדיניות יכולת שליטה בבריכות הכוח הללו.
אובמה מצידו רואה בנשיא יותר דמות מעוררת השראה. במובן זה הנשיא חייב לחשוב קדימה ו"בגדול" על מנת לעורר את הכוחות ולדרבן את העשייה.
כן כן, אובמה חושב ברמת המקרו. אני כבר רואה את זה - דיון בקבינט האמריקאי על תקיפת ונזואלה (נניח) אחרי שצ'אבז העז להטביע צוללת אמריקאית. כל המומחים מעלים רעיונות ובסוף אובמה דופק על השולחן ואומר "'we need change"
לדעתי הבילתי מלומדת שתי הגישות לגיטמיות אבל הגישה של הילארי משכנעת, אותי לפחות, קצת יותר.
למרות האמור לעי"ל להגיד שאובמה טיפח פנטזיות לא מוגדרות זה קצת מוגזם בעיני. לדעתי החלטת מראש מה דעתך עליו ולא כל כך הקשבת למה שאמר.
הקשבתי לפחות ל- 6-7 נאומים שלו ולעוד כמה מובאות יותר קצרות בתקשורת. זה מספיק
האמת היא שניצחון של אובמה יהיה גם הפסד רפובליקני. אי אפשר להיתעלם מאי שביעות רצון קשה מאוד בקרב האמריקאים ומצב הרוח הקודר החל הרבה לפני שפרץ המשבר הכלכלי. ממשל בוש התאפיין בקיצוניות אידאולוגית, חוסר סובלנות לדיעות אחרות, אי כבוד ליריבים וידידים כאחד, אטימות ציבורית והגרוע מכל, יכולות ביצוע עלובות.
אנחנו פה מדברים הרבה על הניהול הכושל של המלחמה בעירק, מלחמה שהעילות לפתיחתה נתגלו כעורבה ופרח אבל ממשל בוש כשל גם בטיפול בני אורלאנס לאחר הוריקן קטרינה, לא עשה מאומה כדי לתקן את מערכת הבריאות החולה (מאז שנת 2000 כמעט והוכפלו עלויות ביטוח הבריאות של המשפחה האמריקאית הממוצעת), יישר קו עם עמדות שהיו באופן עיקבי קיצוניות מדי בשביל רוב הציבור (פרשת טרי שיאבו, מימון פדרלי למחקר תאי גזע) ובמדיניותו החד צדדית הביא את יוקרת ארה"ב בעולם לשפל שקשה לזכור כמותו (וזה לא נכון שהאמריקאים לא יודעים או לא אכפת להם איך שאר העולם רואה אותם). המשבר הכלכלי הוא רק הקש האחרון (וזה הרבה יותר לבנה בראש מקש על הגב).
עם חלק ממה שכתבת כאן אני לא מסכים .מי שלא אוהד את ארה"ב אלה הערבים האנטי מערביים והמדיה הליברלית באירופה ועם אלה - אי אפשר לנצח בכל מקרה. מקרה עצוב של שנאה עצמית שבאירופה כבר הובילה למובלעות מוסלמיות.
עם חלק אחר אני דווקא כן מסכים - המלחמה בעיראק נוהלה באופן שערורייתי וכושל . הטיפול בקטרינה - גם הוא לא ממש מוסיף לאהדת הקהל. אבל בארה"ב ההתמודדות היא אישית ולא מפלגתית.. אני מזכיר לך שוב , בוש לא רץ בבחירות האלה.
המפלגה הרפובליקאית מצידה הסתבכה ביותר מידי שערוריות מביכות גם היא מושפעת מדי מהימין הדתי שהוא קיצוני מדי גם בשביל שמרנים אמריקאים מהסוג הישן (שקורא בוול סטריט ג'ורנאל).
נראה שאובמה רוכב על ההרגשה של ציבור גדול למדי שהגיע הזמן לריענון השורות ושלא יזיק לרפובליקנים לשבת קצת באופוזציה, שם יוכלו להחליף כוחות, להשיל רעלים ולתכנן הסתערות מחודשת. בדמוקרטיה בריאה מתחלפים הצדדים השולטים מדי כמה שנים. זהו תהליך בריא מאוד שמונע ריקבון במערכת והוא באינטרס של כולם, מנצחים ומפסידים כאחד, בבחינת היום אני מחר אתה (שזה תמיד יותר נעים מהיום אתה מחר אני

). זו לא רק התיפיפות ג'לטלמנית אלא נשמת אפה של הדמוקרטיה.
ל
דעתי זו כן התייפיפות. מה שחשוב הוא הדעות של המתמודדים, התוכניות שלהם ואפילו הערכים שלהם.אם מנהיג אחד הוא גרוע והשני הוא טוב - אין סיבה להצביע עבור הגרוע רק משום שהמפלגה של הטוב זקוקה להתערננות....
טוב, על מי שולט במוקדי הכוח בישראל אנחנו חולקים אבל את זה אתה בטח כבר יודע וממילא לא נשכנע האחד את השני.
אמת ויציב
בידידות
