שלום,
לא מזמן סיימתי לקרוא את הספר "זן ואמנות אחזקת האופנוע" והייתי שמח אם הייתם עוזרים לי להבין כמה דברים.

אין צורך לומר שזהו ספר מצויין אך מורכב ומסובך. את רעיון ה"איכות" הצלחתי להבין בערך. את השילוב שיש לעשות בין האובייקט לסובייקט.
אך לא הבנתי ולא הצלחתי לרדת לסופו של הרעיון מהי בעצם אותה "איכות", ומה קשרה לרטוריקה של פידרוס?

הייתי שמח אם מישהו שקרא את הספר והבין את כולו יוכל לעזור לי כי אני ארגיש שסתם קראתי את הספר אם אעבור כבר לספר הבא בלי להבין את הספר הזה כמו שצריך..

תודה מראש!

לגבי ה"איכות"- אני מניחה שהבנת כי לא ניתן בעצם להגדיר את אותה איכות.
מה שפירסיג מנסה להעביר לקורא הוא, בעצם, את ההכרה שרק בשילוב שתי גישות שונות (גישת ה"זן" והגישה ההגיונית- ראציונלית) ניתן להינות מה"איכות".

פירסיג מראה שגישה ראציונלית וגישת זן של – "לחיות את הרגע"– יכולות להתקיים במשולב ולשפר את הבנתנו בנוגע ל"איכות". (ויקיפדיה)

איך אני בדיוק משלב בין ה"זן" לראציונליות על פי פירסינג? הוא אומר שהדבר פוצל בגלל אריסטו, אבל איך הדבר היה לפני? איך בדיוק עובד אותו שילוב בין הגישה הרומאנטית לגישה הראציונלית?

הרעיון הוא "לזרום" כל עוד ניתן- לנקוט בגישה הרומנטית במשך רוב החיים, וכאשר נתקלים במכשול- נוקטים בגישה הראציונלית.

דוגמא- אתה יכול לנסוע מאות קילומטרים, להנות מהנוף ולהתמוגג מהרוח בשיער, אבל ברגע שיש תקלה באוטו או צריך לתדלק- אתה צריך להיות רציונלי. אם תמשיך בשיטת הזן- לא תתדלק לעולם ולא תגיע לשום מקום, כי תמשיך רק להנות, והנאה, אפעס, היא לא הכל בחיים.

בספר הוא מנסה להסביר שההפרדה שאנו עושים בין הגישה הרומאנטית לבין הקלאסית היא לא נכונה. לכן נראלי הקטע של "לזרום" כל עוד אפשר, וכצריך להיות ראציונלי אינו נכון. כי בדיוק כאן הוא אומר שהדבר אינו נכון ואינו טוב לנו. שאנו צריכים לאחד בין שתי הגישות לגבי כל דבר.

למיטב הבנתי, מדובר על הפרדה טוטאלית- כזו שגורמת לך לנקוט בגישה הרומנטית/ הראציונלית ולא "לפזול" לגישה השניה.

אני מניחה שמה שאתה לוקח מזה זה מה שבאמת חשוב. פחות חשוב מה התכוונו שתקח מזה

אגב, ברוך הבא לפורום נשמח אם תרשם באשכול ההכרות שלנו ועוד יותר נשמח להמשיך לקרוא אותך!