אני כבר כחודש בצבא התגייסתי לגבעתי החברה על הפנים ואני לא מושר נפשית ויש לי לחצים חזקים שאני לא יודע איך להתמודד איתם אמא שלי לא יושנת בלילות אני מדבר איתה לפעמים גם ב3 בלילה היא לא נחה זה מכניס אותי לדיכאונות כבדים וקשה לי לישון לאכול וכל הזמן רע לי מה שרציתי ממכם זה שתעזרו לי בבקשה מה אפשר לעשות על מנת לצאת מגבעתי ולשרת כמה שיותר קרוב לבית ובתור גובניק בבקשה ממכם תענו לי תודה מראש

קב"ן

נשמע שאתה נמצא במצוקה. אתה יכול לפנות לקב"ן או לבקש אפילו לדבר עם פסיכולוג שכן לא כל קבן הוא פסיכולוג, חלקם עובדים סוציאלים ולפעמים לא יכולים לאבחן ולכן טועים ולוחצים אנשים לפינות.
אין לך מה חהרגיש לא בנוח או משהו, לא כל אחד בנוי למסלולי לחימה.
תהיה בריא

ויש דרך אחרת לצאת מקרבי??
שמעתי שיושבים בכלא איך זה להיות בכלא מה עושים שם ואם כן איפה אני ישב באיזה כלא??

בכלא אתה סתם עובד או שומר אבל לדעתי כלא זה לא אפשרות בשבילך וגם זה ילחץ על אמא שלך עוד יותר, פשוט לך לקב"ן.

כלא זה לא טוב. במיוחד לא למישהו שכן רוצה לתרום בעתיד. תראה אם אתה חודש בטירונות אתה כבר בערך יודע מה הולך ולמרות שאנשים יגידו ובצדק שאתה עוד לא יודע כלום וזה רק תקופה קשה זה עדיין ככל הנראה לא מתאים לך. תפנה לאיש מקצוע מוסמך והוא יעזור לך.

לא כל קב"ן הוא פסיכולוג?

לצערי לא. או פסיכולוג או עובד סוציאלי. זה יכול להסביר מדוע מפספסים לעיתים חיילים עם סימני מצוקה

דבר ראשון - תפסיק להתקשר לאמא שלך באמצע הלילה. לך זה לא עושה טוב ולה זה עושה רע. עדיף שתישן, זה כבר ישפר את ההרגשה שלך.

דבר שני - לא כל מי שמתחיל מסלול ביחידת שדה מסיים אותו. יחידות השדה מודעות לכך, וממלאות תקנים בתוך עצמן מנפלטי המסלול שלהן.

יש לך כמה "נקודות יציאה" - בערך חודש אחרי תחילת הטירונות - לתפקידים כמו טבח/אפסנאי (שדי עבורם ברובאי 02), בסיום הטירונות עצמה לקורסים של קשר, מודיעין, חימוש וכו', ובסיום האימון המתקדם - תפקידי הדרכה ומטה שונים.

ללכת לכלא או לקב"ן יכול אחרי המון טרחה לא נעימה להוביל אותך לתפקידי "ג'ובניק קרוב לבית" אבל יש מצב ש"קרוב לבית" יהיה במרחק שעות נסיעה רבות (קל"ב בצבא זה עד 100 ק"מ) ושתיתקע עם אנשים נוראיים בהרבה (כל מיני ליצני-ת"ש ועבריינים).

ומשהו ששוה לזכור - שירות צבאי הוא רק 3 שנים, ובקורות החיים שלך יראה הרבה יותר טוב משהו כמו "אחרי שסיימתי טירונות בגבעתי יצאתי לקורס קציני תחזוקה (מקצוע שתמיד חסרים בו אנשים)" מאשר "אחרי שנפלטתי בטירונות הייתי עובד רס"ר בבא"ח" למרות שהמניע בשני המקרים הוא אותו מניע.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

יש דברים מעבר לאיך יראו הקורות חיים שלו בעתיד. עדיף שהם יהיו קצת פחות טובים ושהוא לא יצא עם סיבוב אחרי ה3 שנים האלה

ובבסיס אחר (פתוח לצורך העניין) אי אפשר לסבול? לפעמים אפילו יותר מבבסיס סגור.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

רוב האנשים שאני מכיר, שסיימו שירות צבאי מלא (בין אם קרבי או לא) ממלאים בסה"כ שורה אחת שבה כתוב :"שירות צבאי מלא".

זה לא מוסיף יותר מדי לקורות חיים.

תלוי איפה, תלוי מתי ותלוי למה.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

ציטוט:

במקור נכתב על ידי עבדול אלהזרד ללכת לכלא או לקב"ן יכול אחרי המון טרחה לא נעימה להוביל אותך לתפקידי "ג'ובניק קרוב לבית" אבל יש מצב ש"קרוב לבית" יהיה במרחק שעות נסיעה רבות (קל"ב בצבא זה עד 100 ק"מ) ושתיתקע עם אנשים נוראיים בהרבה (כל מיני ליצני-ת"ש ועבריינים). ומשהו ששוה לזכור - שירות צבאי הוא רק 3 שנים, ובקורות החיים שלך יראה הרבה יותר טוב משהו כמו "אחרי שסיימתי טירונות בגבעתי יצאתי לקורס קציני תחזוקה (מקצוע שתמיד חסרים בו אנשים)" מאשר "אחרי שנפלטתי בטירונות הייתי עובד רס"ר בבא"ח" למרות שהמניע בשני המקרים הוא אותו מניע.

יש הרבה "מצבים" שיכולים לקרות לו אחרי שהוא יוצא מהקרבי. זה שקל"ב זה עד 100 ק"מ הכל טוב ויפה, אבל זה לא ממש קשור.
הוא יכול להתקע גם עם אנשים שהם לא נוראיים בהרבה. זה גם לא קשור.
יש הבדל ענקי בין קרבי לג'ובניק - זה יותר קשור. אמא שלו תדאג פחות אם החיים שלו לא יהיו בסכנת חיים והיו ב"סכנה" להסתובב ליד אנשים שהם "נוראיים". היא תדאג גם פחות אם היא תדע את אופן השירות שלו.

לגבי הקורות חיים - זה ממש לא קריטי.

וכמובן שלאף אחד אחר אין הורים שדואגים, וחוששים וכו'. ואפשר באותה מידה לההרג בבסיס פתוח בגלל רשלנות של עמיתים שגם הם הגיעו לשם אחרי שעשו הצגות לקב"ן, כמו שקרה לאיזה טיפוס אחד מהתיכון שלי שהתאמץ מאוד להגיע לבסיס פתוח ולהיות כליום בבית כדי שההורים שלו לא יבכו - הם דווקא בכו מאוד כשהוא הניע משאית בצורה לא בטיחותית (כמו שלימדו אותו - מטפסים מבחוץ ומכניסים יד מהחלון) והיא דרסה אותו.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

רציתי לכתוב את זה בהודעה הראשונה שלי אבל לא היה לי איך,
אין לי דיעה לגבי אם הוא צריך לצאת או לא - אמרתי שמבחינת המצב של אמא שלו ושלו - זה ישתפר.
אני יודעת שסכנה נשקפת לך מכל מקום, ולא משנה מאיפה זה בא.
תנסה להסביר את זה לו, לא לי

מזכיר לי דיבורים של מפקד- אימון מתקדם זה רק 3 חודשים, קשים מאד אבל עדיין רק 3 חודשים.
בולשיט- יש אנשים שגם יום אחד קשה לא מתאים למצבם.
הוא לא צריך לחכות לסוף הטירונות בשביל לצאת. דברים בצבא לוקחים זמן ולכן עליו להתחיל לפעול כבר עכשיו.

דווקא מפקד לא הייתי, למען האמת. אחרי 7 מחזורים בפלוגה מבצעית ראיתי מספיק אנשים שרצו לברוח למקום קל יותר ורק סיבכו את עצמם עוד יותר.

דברים בצבא לוקחים זמן - ולכן לעשות שטויות זה קצת כמו מצבו של הסריס מהאגדה הידועה, שגם אכל את הדגים המסריחים, גם חטף מלקות וגם גורש מהעיר. בזמן שמנהלים את כל הפרוצדורות של יציאה מהטירונות, עדיין הטירונות נמשכת וגם ככה סובלים.

הדרך הכי מהירה היא לבקש לעבור למחלקת תומכ"ל אחרי שמגיעים לשלב המקביל להסמכת 02 בטירונות (שזה חודש במקרה הרע) - מחלקת התומכ"ל נמצאת שם בדיוק בשביל מקרים כאלה. משם כבר אפשר להמשיך לעבור הלאה, בצורה מסודרת יותר.

הפתרון של התמודדות עם קשיים דרך ריצה לקב"ן סתם מעמיס עליו אנשים שתופסים את התור לכאלה שבאמת יש להם בעיות - אלו האחרונים בדרך כלל מופנים אליו ע"י מפקדיהם או פונים כבר בעצמם, ולא מדברים על זה באינטרנט.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

טוב שמע, אתה שופט על יתר המידה. משום מה אנשים תמיד חושבים שכולם מחפשים לצאת מקרבי כי זה קשה וקרבי זה משהו חרא אבל כולם יכולים לעשות ולכן...
קיצר לא אני ולא אתה יכולים ללמוד על אופיי הבנאדם ועל סוג המצוקה שלו באינטרנט ולכן אנחנו יכולים רק ללהציע שיפנה לקב"ן. אבל זה שאתה אומר שריצה לקבן לא באה בחשבון מפני שהוא תופס מקרים שיכולים להתפרש כחמורים יותר מפני שמקרים אמיתיים מאותרים זה, סלח לי, בולשיט. אני אשוחח איתך בפרטי

הייתי מכבה את הפלאפון.

Keep away from people who try to belittle your ambitions. Small people always do that, but the really great ones make you feel that you, too, can become great.

.

קודם כל תירגע ותנסה להסתכל על הסיטואציה שלך בפרופורציות...
לכולנו יש בעיות בבית וגם בעיות נפשיות - אני בצבא וגם בבית לא מצליחה להירדם בלילה בגלל מחשבות שהורסות לי תמוח.
אני לא מכירה אותך אישית וגם לא את הבלאגן שיש לך בבית אבל זה שהחברה בגבעתי לא כל כך נחמדים זאת לא סיבה לעזוב!
אולי היציאה מקרבי זאת דווקא בריחה מהבעיות שלך?
תחשוב על הדברים האלה ואל תהיה בלחץ, תתעייץ עם אנשים שקרובים לך ולא עם אנשים מאינטרנט שאתה לא מכיר בכלל,
הלואי ותגיע להחלטה שהכי נכונה טובה בשבילך.

לא בושה לפנות למפקד האישי ולדבר איתו על זה.
גם לבקש לפגוש קב"ן זאת לא בושה, בשביל זה הוא/היא שם.
אין סיבה שתגיע לכלא, אתה לא צריך את זה, ובטח שגם אמא שלך. יש דרכים יפות יותר לעבור לתפקידים אחרים. כמו שעבדול אלהזרד ציין, במהלך הטירונות ובסופה היחידה נדרשת להפריש חיילים לתפקידים לא לוחמים- חובשים, קשרים, אלחוטנים, אפסנאים, טבחים, שלישות...
אין שום פסול בלהגיד למפקד שלך שקשה לך עם התפקיד הזה, ושאתה מעוניין לצאת כזה או אחר.
נפקדות/עריקות/סירובי פקודה בדרך כלל יביאו אותך לתפקידים פחות נחשבים, עם תחנת ביניים בכלא הצבאי.

לעולם אשא דגלך בגאווה