22-12-2008, 12:59
|
|
|
חבר מתאריך: 13.12.01
הודעות: 8,479
|
|
חבל שלא ענית לשאלה, גם בתאוריה.
אוסיף עוד מענק הסתגלות 5 מיליון דולר לאחר כל הנכסים, ומציאת עבודה, וקיום חיי קהילה וכו'
מה אז תהיה תשובתך ?
למעשה אני חושב שאם זו הברירה האחרונה שלי, אני אבחר בחיים.
אבל ברור שזה לא ריאלי.
שיקראו לזה איך שרוצים, הסכם שלום, הסכם להתראות, עם מצרים וירדן יש לנו סוג יחסים שמאפשרים חיים זה לצד זה, ואפילו קשרי מסחר ותרבות ותיירות.
וכן אני יודע שעם סוריה אין מלחמה כבר שנים אבל היא תומכת בחיזבאללה.
וכן אני יודע שהמצמוצים של מצריים ארוכים מהמקובל והיא כביכול עין אחת מלטפלת ועין שנייה מז.....
ומצד שני ירדן דווקא מדינה שסובלת ודוחה את הפלשתינאים והממלכה בסכנה בגללם, והמצב נפיץ מדי יום.
אבל החזרת שטחים שנכבשו היא לא בהכרח מתכון ליצירת קיני מחבלים אם עושים את זה כמו שצריך.
ההסכמים שבגינם הוחזרו השטחים לפלשתינאים, או על פי המילון שלך נמסרו ולא הוחזרו, לא מולאו כיאות על ידי שני הצדדים. גם אם יש 99% אשמה שלהם ואחוז אחד שלנו, עדיין על פי ההגדרה אנחנו שותפים לאשמה. והאחוזים קצת יותר גרועים לחובתנו מבחינת הפרות ואי קיום ההסכמים במלואם. מכל מיני סיבות ועוד כאשר רבין היה בחיים, אבל במיוחד לאחר הרצחו.
ציינתי קודם שאני לא קורא איזושהי קריאה גורפת להחזרת שטחים, הרי הואשמתי בהיותי סוחר ממולח חסר רגשות, וכסוחר שכזה אצפה לקבל משהו בתמורה. כל אחד יצפה לקבל משהו בתמורה. אבל קודם כל צריכה להיות ההבנה שבשביל לקבל צריכים גם לתת, גם אם אתה החזק יותר, או במיוחד אם אתה החזק יותר. בדרך כלל לחזקים יש יותר מה להפסיד לכן לא תמיד הם מגיעים לשולחן הדיונים עם יתרון כלשהו.
הקריאות של אף שעל כבסיס שרק עליו יתקיימו דיונים, מייצר חוסר שיוויון.
אנחנו לא מוכנים לתת, הם אין להם מה להפסיד, אז למה לדבר בכלל.
עקרון החיים על פני האדמה שקיים הרבה יותר בקרב ימניים דתיים סוחף גם את הימניים החילוניים ששוכחים לפעמים מהי מטרת החיים שלנו. לחיות. ואם זה לחיות צפוף יותר, אבל לחיות, זה עדיף על מלחמות האדמה והבתים שימשכו לצערי וגם לצערך כנראה לנצח.
התקוות הולכות ונגוזות, ואכן השלום המיוחל לא יבוא מחר, וגם לא בשנה הבאה.
הפילוג הפנימי שלנו הוא אחד מדלקי הבערה של הקמים להורגנו. אנחנו נותנים להם את כל הכלים לנצח אותנו, ואחרי זה מתפלאים למה הפסדנו במערכה הזו, וההיא וזאת שעדיים לא התחילה.
גם אני הייתי רוצה לגור באלי סיני, או בגוש קטיף, בוילה מפוארת, עם בריכה, ועם ים נפלא מרחק הליכה, ועם דיונות נפלאות במועסי להשתולל בהם בשבת עם הג'יפ. אבל אינני מוכן לחיות תחת צבא, ליד צבא, בתוך צבא, והצבא שם כי מסוכן לאזרחי ישראל.
אלה שמוכנים לחרף את נפשם על מנת לשמור על האדמה ומוסיפים למחיר גם חיילים ששומרים עליהם, אינם גיבורים בעיני, אלא אופורטוניסטים מסוכנים. פעם חשבו אחרת, ופעם טעינו. לא כדאי מתישהו לתקן את העוולות ? אבות אכלו בוסר והבנים חוטפים קסאמים, אבנים בכבישים, פיגועים, חטיפות והזרוע עוד נטויה לצערנו
|