ההצעה לשחרר מאות מחבלים תמורת גלעד שליט, בעוד באין תירוצים של "שלום", "הינתקות" או "תהליך מדיני", היא ידיעה ברורה ומזוקקת של האסון שהשחרור הזה יביא
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.news1.co.il/img/midBull.jpg]
התנהגות זו הינה לא פחות מסימפטום לאבדן רצון הקיום שלנו

שרי ממשלת האחדות של 1985 שתמכו כמעט פה אחד ב"עסקת ג'יבריל" שבה שוחררו 1150 מחבלים תמורת 3 חיילים שבויים, ידעו היטב כי החלטתם תעלה בנהרות של דם. אך הם נעדרו את המנהיגות הדרושה לעמוד בפני לחצים של הורים ושל התקשורת שתמיכתה בלחצים הללו הייתה אז כאין וכאפס לעומת השתוללותה כיום.

עיסקת ג'יבריל הייתה אחד השיאים של כניעת מדינת ישראל לטרור, חידוש באותם הימים, שסימנה פתיחת עידן חדש של התנהלות אובדנית. עד אז הייתה ישראל מופת עולמי של מלחמה בטרור, כשמבצע אנטבה, שבו שחררנו חטופים באוגנדה, היה היהלום שבכתר. השיא היה במלחמת לבנון הראשונה כשהוחזרו לישראל טייס וחייל גולני שנפלו בשבי אש"ף, ללא כל תמורה, כחלק מעיסקה שבה הורשו ערפאת ומרצחיו לברוח מלבנון ללוב כששללם היחידי היה חייהם.

מאז החלה ההתדרדרות שהתבטאה בשחרור מחבלים רבים תמורת שבויים בודדים בידיעה ברורה מראש שהמחיר יהיה יותר חטיפות, עוד מאות נרצחים ובעיקר עידוד חסר תקנה לטרור. המשמעות הינה חד-משמעית – אבדן כושר עמידתנו על עקרונות הביטחון הבסיסיים ביותר, המוביל לאבדן כושר ההרתעה, הגברת הטרור והחטיפות ולמפלות אסטרטגיות בשרשרת. עיסקת ג'יבריל עלתה לנו במאות נרצחים באופן ישיר מידי המפלצות ששיחררנו, בפריצת האינתיפדה הראשונה שהונהגה בידי המשוחררים, ובעקבותיה להסכמי אוסלו שבהם הכנסנו סוס טרויאני בעיניים פקוחות ללב הארץ. שחרורי המחבלים, תוך קבלת התכתיב שהם חוזרים לשטחי יש"ע, משדרגים שוב ושוב את תשתית הטרור, גובים מחדש בכל פעם עוד הרוגים אצלנו, כשאנו שולחים את כוחות הביטחון למשימה סזיפית של ציד חוזר ונשנה של אותם אנשים, כאשר אצלנו שמות ההרוגים מתחלפים ומצטברים.

עצם קיום ויכוח פנימי האם לשחרר מחבלים שברור מראש שירצחו עשרות אנשים תמורת אדם אחד, הוא סימן מדאיג. הפכנו לחברה המוכנה להקריב מאות אנשים מחר כדי לקבל אדם אחד היום, תוך הסתתרות עלובה מאחורי חוסר ידיעת השמות של הנרצחים העתידיים וניצול העובדה שהנדונים למוות, המסתובבים עדיין בינינו ובני משפחותיהם, שותקים, כי הם עדיין אינם יודעים מה מצפה להם. האם 30 נרצחי סדר הפסח במלון פארק ובני משפחותיהם היו יושבים בשקט כששוחרר הרוצח עבאס מוסטפא אלסיד ב-1996? הטינופת הזו יושב שוב בכלא. האם שוב ישוחרר כעת כחלק ממשחק אכזרי ומטורף? כך אנו מקריבים את העתיד תמורת "שבוי עכשיו".

כאן אין תירוצים של "שלום", "הינתקות" או "תהליך מדיני", אלא ידיעה מראש, ברורה ומזוקקת, של האסון הוודאי שהשחרור הזה יביא והיעדר היכולת לשנות כיוון. התנהגות זו הינה לא פחות מסימפטום לאבדן רצון הקיום שלנו.

ובכל זאת, מה עם גלעד שליט? ובכן, לפני שנכנעים נסו קודם להפסיק לספק לישות הטרוריסטית המחזיקה אותו חמרי גלם, אנרגיה, מים ומזון, בודדו את אסיריה מהעולם, הפכו אותם לבני ערובה והירגו את מנהיגיהם ללא "רגיעות" והפוגות. אין לנו שום זכות להרהר בכניעה לפני שניסינו את כל אלו, בתור התחלה.

http://www.news1.co.il/Archive/003-...ml?tag=20-18-50

www.terrorvictim.org

נפגע במודע בכל אחד ללא הבחנה.

מה שהביא אותנו עד הלום הוא השמוש בכח הגיע הזמן שנפעיל גם את המוח.

אלמלא שימוש בכוח היינו כולנו שחוטים.
אני לא מצדיק שימוש אוילי ומרושע בכוח, ולא לתיאבון, אבל לומר שהשימוש בכוח "הביאנו עד הלום"
כל' למצב מסוכן ורע? זה כמו לומר שכסף זה דבר רע, ולקחת אותו מאנשי העם. זה מה שהקומוניזם
עשה. השליט ניכס את הכסף לעצמו, וזרק פירורים לעמו אסיר התודה (עד היום יש מטומטמים הבוכים
על סטאלין).
ישראל היפה היתה גם הבריאה בנפשה, ועמדה על נפשה.

זאת הבעייה שלצד השני אין מוח כמו לרוב השמאלנים בארץ שמאשימים את הצד הישראלי בכל מה שקורה כולל גלעד שליט,הריצה המפונטזת הזאת לשחרר מאות מחבלים עלולה לעלות לעם הזה ביוקר כאשר חס וחלילה יתברר למחרת שבפיגוע כלשהו השתתף אותו מחבל ששוחרר בעסקה להחזרת שליט,יש גבול גם לשימוש הפוליטי שעושים במצב הזה ובשמו של גלעד שליט גופים שונים ואישים שונים.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

רק שאלה אחת - מה כל כך מוסרי ונאור בשחרורם של אלף רוצחים?

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

אתה מדבר שטויות, הנוסחא בדוקה ומוכחת (ע"ע הסכמי אוסלו), הרי כל אחד מהם הוא פרטנר פוטנציאלי לשלום.
אתה צריך להבין, הבעיה הכי קיומית שעומדת על הפרק של מדינת ישראל זה לא החינוך, לא המצב הכלכלי, ולא ההשלכות שלו על השכבות החלשות, גם לא איראן ואפילו לא סוריה שכחלק מה"עיתותים" שלה ברצון להידברות מחזיקה את הצבא שלה בכוננות הגבוהה ביותר שלה כבר כמה חודשים טובים.
הבעיה העיקרית היא בהעדר כתובת להעברת רכס הרי יהודה ושומרון, ע"י שחרור אלפי מחבלים אתה לא רק מקבל מה שנקרא "נקודות בינ"ל" אלה גם מגדיל את מעגל ה"פרטנרים" בתקוה שאחד מהם יהפוך לגואל ישראל החדש (הקודם: "מחולל השלום V for peace זוכה פרס נובל לשלום הראיס-אבו-אמר" ערפאת, מת שלא בתרם עת מדאגה לאחד השלבים המתקדמים של ה"תהליך" - ארועי גאות ושפל וממחלת מין השמורה ל'צדיקים' כמוהו). הרי אדלר את החוה כבר קבעו את הגבול הבעיה רק הצד השני שלא משתף פעולה.
תוספת עריכה :
כמו כן מכר שלי שמשרת בבור הודיע לי שהמצב באמת לא טוב מבחינת ה"נקודות בינ"ל", מאז תחילת התהליך משום מה ישראל מוצאת את עצמה נגררת לעימותים כל כמה שנים בודדות בהן היא משתמשת בנקודות הנ"ל מן הצד השני קצב גירוש היהודים לא משביע רצון ומאגר הנקודות נמצא בצניחה מתמדת. כמו כן הנקודות חשובות כנגד איראן הגרעינית בעזרת 100 נקודות ניתן ליירט טיל שיהאב 3 ובעזרת 5000 נקודות ניתן להקים לתחיה 100K נפגעי פצצת אטום ובתנאי שהם לא מתנחלים.
לעומת זאת יהודי מגורש מקנה 0.1 נקודה, ונערה עד גיל 17 ששוטר יס"מ שבר לא את היד ואז עצרו אותה לכמה חודשים מקנה 0.3 נקודות

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

אחורי שאתה מעיין בערך הקודם עיין גם בזה:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6...%99%D7%95%D7%AA

עוד לא שמעתי מהתומכים הנלהבים של "העסקה" שבדרך למה חייו של גלעד שליט שווים יותר מאשר החיים של כל חייל או אזרח אחר.