 |
04-01-2009, 01:49
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.01.06
הודעות: 1,492
|
|
|
3 ספורי צדיקים למוצאי שבת קודש
לעוד סיפורים לאתר: וגם כאן
מעשה שהיה עם רבי משה בן מימון
אך לא את השרים ואף לא את החכמים חיבב והוקיר השולטן. רק אדם אחד היה אהוב
ומקובל עליו הרמב"ם, רופאו היהודי.
כל השרים אשר ראו את יחסו של השולטן כלפי הרופא היהודי לא ידעו כיצד לנהוג,
אש הקנאה בער בהם בכל עצמתו. עלה על כולם ראש השרים שהחליט שהוא חייב
לשים לדבר קץ.
כשרקמה תכניתו הזדונית בא אל השולטן ואמר לו "אדוני השולטן דע לך כי רופאך
היהודי מדבר עליך רעות באזני הבריות". נבהל השולטן ולא האמין. ומה הוא אומר?
לכך היתה תשובה מוכנה בפי הראש השרים. "הוא אומר כי בית שהנך מדבר, נודף מפיך
ריח רע, ועל כן אין הוא יכול לשבת בקרבתך".
השולטן היסס לרגע, ואחר כך אמר "אם תתן לי סימן, אדע כי דבריך דברי אמת!" מיד
כשיצא מבית השולטן נזדרז ראש השרים ושם פעמיו לביתו של הרמב"ם. "דע לך, כי
השולטן טוען שנודף מפיך ריח רע בעת שאתה מדבר, ועל כן אין הוא מסוגל לשבת בקרבתך".
שמע רבי משה את הדברים, ובהגיעו ביום המחרת אל ארמון השולטן אחז בידו מטפחת לבנה.
כאשר פצה פיו לדבר אל השולטן כיסה את פיו במטפחת.
ראה זאת השולטן והבין כי הנה צדקו דברי ראש השרים, מסתבר שהמטפחת זה הסימן אליו
התכוין ראש השרים, והנה ברגע שאני מדבר משתמש הרופא במטפחת בכדי שלא יריח את
הריח הנודף מפי. כיון שכך גמר השולטן בדעתו להוציא להורג את רבי משה. הוא שיגר
שליח אל השר האחראי על ההוצאה להורג וציוה עליו כי בעוד שעה יבוא אליו אדם בכדי
להתעניין האם קיים את צו השולטן, את אותו אדם תוציא להורג.
ולבית הרופא שיגר הודעה כי יזדרז ללכת למקום ההוצאה להורג ויתעניין שם האם
בצעו את צו השולטן. הרמב"ם ששמע את הבקשה לבש את מעילו ושם פעמיו לקיים
את מצוות השולטן. בדרכו והנה יצאה מאחד הבתים אשה בוכיה ובתחינה פנתה אל הרמב"ם
שיאות להיכנס לרפא את בתה הנוטה למות. הרמב"ם שבתחילה היסס שכן הולך הוא כעת
במצוות המלך, לא יכול היה לסרב לתחנוניה ונכנס אל הבית בכדי לרפא את הילדה.
כעבור זמן כשגמר הרמב"ם את הטיפול בילדה ניגש למקום ההוצאה להורג כדי להתעניין
על ביצוע ציוויו של השולטן. כמובן שהיה זה באיחור רב מאד. וכן, כאשר התעניין הרמב"ם
נענו לו כי קיימו כר את ציוויו של השולטן על הצד הטוב ביותר. מיד כששמע הרמב"ם את
התשובה ניגש לביתו של השולטן בכדי להודיע לו שקיימו את ציוויו. בהגיעו לבית השולטן
הבחין הרמב"ם כי פניו של השולטן אינם ככל הימים ולשאלתו במה חטא. התרעם עליו השולטן
ושאל "מדוע לא קיימת את הציווי שלי ללכת לבית ההוצאה להורג, הלא ציווית, להוציאך להורג
מיד ואם כן מדוע מתהלך אתה חופשי.
השתומם הרמב"ם מאד ופנה אל השולטן ושאל "אמור לי אדוני, מדוע רצית להמיתני בשריפה?
במה חטאתי לפניך?"
"הן שמתי אותי ללעג וקלס בעיני הבריות", השיב השולטן בקול רועם, העללת עלי באזני הבריות
כי מפי נודף ריח רע ועל כן אינך יכול לשבת בקרבתי".
"ומי אמר לך זאת" בקש הרמב"ם לדעת. "ראש השרים" השיבו השולטן.
"אם כן, דע לך, אדוני השולטן, כי עלילה דומה טפל ראש השרים גם עליך הוא אמר לי כי
אתה טוען שנודף מפי ריח רע ועל כן הנחתי מטפחת על פי, לבל יבוא הריח הרע לאפך...".
הבין השולטן כי דברי הרמב"ם נכונים. "אכן היתה זו עלילת שווא ושמח אני כי ניצלת
מכבשן האש. אך דבר אחד אינו ברור לי, מדוע הפר שר הכבשן את הוראתי ולא השליך
אותך לכבשן? עודם מדברים, ואל החדר נכנס אחד מעבדי השולטן. בידו אחז העבד
טבעת זהב. "את הטבעת שיגר אליך שר הכבשן" אמר העבד לשולטן. "בקש הוא למסור,
כי זוהי טבעתו של ראש השרים, שאו שרף אתמול – כפי הוראתך – בכבשן האש".
עתה הבינו הרמב"ם והשולטן היאך ניצל הרמב"ם משריפה. חבק השולטן את ידידו
היהודי ואמר: "ברוך ה' אלוקי היהודים ששלם לרשע כרשעתו ולצדיק כצדקתו".
מעשה נורא בחכם מחכמי מרוקו שגזר על הדגים
באחת המדינות שם חנו בני ישראל כחל אשר על שפת הים ה' עליהם יחיו,הרב הקדוש היה גם מוהל מכניס את הילודים בבריתו של אברהם אבינו עליו השלום בקדושה ובטהרה,מצוה זו היתה חביבה עליו מאד מאד,עד כי רב שעותיו ביום היה עסוק במצוה נעלה זו,יען כי בן פורת יוסף היה עם ישראל פרה ורבה.
ויהי היום,אחד משרי המלך בא אל המלך וביקש ממנו למסור בידו את המונופול של מכירת הדגים,ותמורתו הרי הוא ישקול ככרי כסף לכיסו מידי שנה אל אוצר המלך.המלך אשר נתן בכיסו עינו,נאות לבקשת השר,וכתוב כרצונו ויחתום בטבעת המלך אשר כל דג ודג שיוצא מן הים שייך לרשות השר הממונה הזה.
כמובן,מאז עלו מחירי הדגים במדינה למעלה מן היכולת של בני העיר,ובפרט ישראל העניים שזה היה סיפוק מחייתם,והעם הלך ודל מיום ליום.הרב הקדוש אשר היו ידיו אמונה מן הבוקר עד צאת השמש,היה מכניס ילדי ישראל בבריתו של אברהם אבינו,רפו ידיו מחוסר מלאכה,כי פתאום נשתנה מצב הילודה בקרב עם ישראל,ומידי יום ויום המנין הולך ופוחת,בתחילה חשב הרב שיש עוד מוהל מלבדו.אבל הזקנים אמרו לו שהדבר הוא בסיבת יוקר הדגים ,שהדגים הם סגולה לפריה ורביה,וכי מאז בא השר עלה מחיר הדגים והגיע לראש,עד כי גם לכבוד שבת קודש אין ידם משגת להעלות דגים על שולחנם.
הרב כשומעו החריש,אך בבאו לביתו מיד לקח חתיכת חרס וכתב עליה שם קדוש,וקרא לאד מתלמידו לזרוק את החרס לתוך אחד ממקומות הים.מיד מיהר התלמיד ועשה כציווי רבו הקדוש בשמחה ומילא את פקודתו.
באותו היום שהושלך החרס שופ דג לא עלה במכמורות,ועוד באותו יום הורגש חוסר דגים באותה בכל העיר,רשתות הדייגים צללו בעומק הים ולא הצליחו לעות כי אם כמה שרצים וסרטנים,אבל דגים היו בבל יראה.המלך אשר הורגל שבכל סעודה עולה על שולחנו דגים מזנים שונים גדלה תמיהתו אשר הביאו לפניו דגים ישנים אשר עולה צחנתם למכביר,ולהערתו על כך ,למחר הביאו לו דגים מלוחים.
המלך לא יכל להתאפק ושאל את הממונים בדבר מה קרה שלא הביאו לפניו אלא דגים כאלה ישנים ומלוחים.הם השיבו לו שמדינתנו תצטרך לשלוח ולהביא דגים מחץ לארץ,אבל איך יתכן אמר המלך והרי מדינתנו עשירה בדגים.?אזי סיפרו לו את כל העניין באשר ביום אחד נעלמו כל דגי הים כליל .המלך לא האמין למשמע אוזניו וציוה לרתום את עגלתו ולהכין לו את אוניתו כי הוא בעצמו רוצה ללכת עם הדיגים ולשול דגים מהים.
תוך שעות ספורות היה המלך והדיגים כבר בלב הים,החלו הדיגים לפרוש מכמורתיהם,עד פנות היום,אך כל מאמצם היה לריק ותקותם לשוא,המלך והדיגים חזרו כלעומת שבאו.
מראי עיני המלך הגדילו את תמהונו וקרא לחכמיו זקניו ורוזניו,שאל את פיהם אם ידעו או שמעו פעם בתולדות המדינה אשר קרה מקרה משונה כזה?וכולם השיבו פה אחד אשר מעולם לא שמעו כל כך שנעלמו דגים מהים.המלך פקד את יועציו לחפש בספרי דברי הים פשר לתופעה,ואף הכריז :"כל אדם אשר יגלה סיבת העלמת הדים,יבא על שכרו כיד המלך".המלך ושריו יושבים ומדינים בנושא ופיתאום באו לארמון שני דיגים ,הם טענו שבעודם עומדים על שפת הים ורשתותיהם פרושות במים,ראו נער יהודי אחד בא מרחוק ומשליך דבר מה אל תוך הים,ומאז העלו רשתותיהם ריקם.כדי למלט עצמם מהעובדה שהיועצים לא ידעו את הפיתרון לדבריו מיד הושמעו קולות מצידם כי מהיהודים יבוקש הדבר ועליהם ליתן הדין.מיד שלח המלך לשבעה טובי העיר ,גדולי ישראל ,מטעם המלך באשר נודע כי יד היהודים בדבר העלמות הדגים מהמדינה.חובה עליהם להביא את האיש לפני המלך ואם לאו ידו נטויה לענוש את כל היהודים ולגרשם ממלוכותו.
טובי העיר לא ידעו את נפשם,הם השתדלו בהשתדלויות שונות להסב את לבב המלך לבטל מעליהם הגזיירה הקשה,וכי אין להם קשר ומיוחסות להאשמה שמופנית כלפיהם.אך המלך באחת ואין להשיב,בעוד שלשה ימים תודיעני פשר הדבר ומי האחראי על המעשה ואם לא תתקים בהם הרעה מכל ח"ו.
טובי העיר שבו לביתם בלב קודר והכריזו על אסיפה בבית הרב כדי לדון בדבר איך להסיר רע הגזרה.
הרב בשומעו,הרגיעם בדברים ואמר לו"זה היום אשר הוחלתי לו,ואתם אל תיראו ואל תחפזו אחי ורעי,כי אנכי הגל מוכן להתיצב לפני המלך להודיעו כי אנכי בכח תורתינו הקדושה גזרתי אומר לבל יעלה דג מדגי הים עד עת פקודתי ואני הוא שעשיתי את שלוחותו של אחד מן תלמידי.טובי העיר חרדו וינעו ראשם,על כל החרדה אשר גרם להם מעשי הרב וגבורתו.אך הודו לה' על חסדו הגדול אשר לא עזבם ולא אלמן ישראל.מיד הודיעו למלך את דברי הרב,ביום השלישי היום המיועד המלך אסף את כל שריו ונכבדיו והתכונן לשמוע את פשר הענין.שבעה טובי העיר הרב בראשם ובידם נושאים מנחה הראויה למלךהובאו פנימה לפני המלך והשרים.
הרב שאל את הרב לאמר:מה ראית לעשות מעשה זה?אז פתח הרב את פיו בחכמה ואמר:אדוני המלך יחי לעולם,הקדוש ברוך הוא בורא עולמים יצר חוק בבריאתו לקיום עולמו.שלמה המלך החכם מכל אדם אמר אין ביד האדם לכלא את הרוח,כי זה קיומו של האדם,וכל דבר שקיום האדם תלוי בו אין להשית עליו מחיר,כגון הרוח שהוא חיני לא שמענו מעולם שאיש ירצה ללוכדו וליתן מחיר עליו.כמו כן מיםאין להם מחיר בשום אופן ופנים,וכן על זה הדרך,הדגים הם בריאה שהשם יתברך בורא העולם ברא אותם בריה שלמה לצורך מחית האדם מאז ששת ימי בראשית,מחירם אולם יושת עליהם אך זאת לצורך הטורח של הדיגים והכנתם ביד האדם,אבל הדג עצמו אינו קנין כסף לשום בריה.
זה עשרות שנים אני נבחרתי לרב ומורה לבני עמי במדינה זו,ואנכי המוהל לילדי ישראל,בחמלת ה' על עמו,לא היה יום שלא זכיתי להקרא מאז למול כמה מילדי ישראל ,אך זה חודשים אחדים כי הנולדים הולכים וחסרים מיום אל יום ולא נקראתי כל למצוה רמה זו.כאשר חקרתי ודרשתי בזקנים גילתי באזני כי זה עקב החוק החדש שהושם אשר לא נשמע כמוה בכל ימות עולם.ולכן חסתי על נפשות נחסרות ברעת עצה נבערת זו ,ועשיתי מה שעשיתי למען הרחק את אותו שר מדרכו הרעה.לב המלך יהיה סמוך ובטוח בעזר אל-שדי,כי בעת הסרת החוק וביטול הגזירה ישובו הדגים לכלכל את בני האדם בארץ זו כמקדם.
המלך והשרים התפעלו מאד מאמץ לב הרב ומקדושתו,מליצות דבריו חדרו לליבם ומיד הוציא המלך טבעתו מידו והגישה אל הרב באומרו,כבוד הרב יכתוב חוק בטבעת המלך כפי ראות עיני קודשו ורצון ליבו.אך עם זאת הביע המלך רצון להיות נוכח ולראות במו עיניו את שיבת הדגים בפיתאומיות.הרב יצא מהמלך וקד לו קידה ובירכו באיכות ימים ושנים.המלך ושריו חוקקו חוק חדש אשר לא יעיז עוד שום אדם להטיל מס על אוצרות הטבע אשר יצר האלוקים.
בבואם על שפת הים החל הרב לומר נוסח ההתרה,מותרים לכם,מותרים לכם,שרוים לכם ,שרוים לכם,וכן על זה הסדר את סדר ההתרה.בטרם יגמור הרב את נוסח ההתרה פתאום נבקעו מעינות תהום ועלו וצצו דגים על פני שטח הים,דבר זה עשה רושם גדול על המלך ושריו עד שנפלט מפיו ברוך ה' אלוקי ישראל.בתופים ובמחולות לוו את הרב לביתו במרכבת המלך בלוית שריו,זכותו תגן עלינו אמן,כל זה זכה הרב בזכות קדושת שמירת העניים ,רמז לעינא פקחיא עליונה ויכל לשלוט על הדגים שעינהם פקוחות למטה במים ,לקדש את שם שמים ברבים ה' יזכנו אמן.
האב בא בחלום / אשר ויצמן
פעם יצא ר' אברהם אביטבול . רבה של העיר מראקש . עם שני חתניו לעשות קניות לכבוד שבת . בדרכם לשוק של מראקש שהיה מחוץ למלאח . עינו החדה של ר' אברהם צדה יהודי מיואש שישב בקרן הרחוב . עם ראש מורכן שהתעלם מעוברים ושבים . הרב עמד במקום ופנה לאותו יהודי שהכיר בשמו . שלום לך ר' פלוני . האם כבודו לא מרגיש טוב . היהודי קם ממקומו וענה . רבי ב''ה אני מרגיש טוב . אולי אם כן משהו מעיק עליך שאל הרב . הנה מחר יום שישי וצריכים אנו לקבל את פני שבת המלכה בשמחה . אתה יודע בני . כתוב דאגה בלב איש ישיחנה . והמשיך בהרחבת הנושא . האיש נכנע להפצרותיו של הרב ואמר לו - זה מספר שבועות שאשתי חולה . אני לא יצאתי לעבוד. כי טיפלתי בילדים ובאישה . בתקופה זו לקחתי בהקפה מצרכי מזון . ועכשיו לא רק שאין בידי להחזיר את מה שלקחתי . אלא מתבייש אני לבקש לקנות עוד בהקפה . לפשוט יד איני יכול . ובאתי לפינה הזו לבקש רחמי השם . לא עמדו רגשותיו של רבי אברהם אביטבול . שלח את ידו לכיסו והוציא את כל הכסף שהיה ברשותו . כסף שנועד לקניית מצרכים לשבת . ומסר אותו ליהודי הנמצא במצוקה . ובלשון אבהית הפציר בו לקחת את הכסף מידו . תוך שהוא מוסיף מילות עידוד וברכה . אל תדאג יהיה בסדר . לך לאשתך ולילדים שעה זו תחלוף במהרה . ובאה שבת באה מנוחה - מנוחת הנפש והגוף . חתניו שהתלוו אליו . עמדו משתאים מול נדיבות ליבו של הרב . מאחר שידעו בבירור שגם לו לא נשאר כלום בכיסו . הרב ציוה עליהם להמשיך יחד בדרך אל השוק . לפני הכניסה לשוק מחוץ למלאח . היתה שורה של חנויות של כמה מעשירי העיר . חנויות גדולות שבעליהן עסקו במסחר סיטונאי . באחת החנויות ישבו כמה מן העשירים . ושוחחו בניהם על דא ועל הא . כמה מהם הבחינו ברב עובר לידם. קמו לכבודו והחליפו עמו דברי נימוס . ואמרו לו ברוך הבא כבודו בא בזמן . כי זה עתה גמרנו להתחשבן והפרשנו סכום לעניים . אחד מהם היה מודאג מחלום שחלם על אביו שבא אליו בחלום הוא ספר את חלומו לרב . והלה פתר לו לטובה . וזה הגדיל תרומתו . הרב נפרד מהקבוצה בדברים מעודדים . למעשה תוך כמה דקות מאז שנתן הרב ליהודי במצוקה את מה שהיה לו . והנה מוצא הרב את עצמו מכפיל בכמה את מה שהוא נתן . הרב המשיך עם חתניו לכיוון השוק . בעוד החתנים שמחים ומתפעלים מן הנס שקרה להם . כי הרי עכשיו יש לרב מספיק כסף לקנות מצרכים לכמה שבתות ולא רק לשבת אחת . אולם הרב לא חשב כך . הוא ראה בזה סיעתא דשמיא לעזור לעוד כמה עניים לעשות את השבת . נכנס לשוק קנה לעצמו מצרכים הנחוצים לו לשבת . כפי מה שהקציב לעצמו בהתחלה . את יתרת הכסף העביר לגזבר העניים תוך שהוא מראה לו לחלקם לנצרכים באותו יום .
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
