חבורת צעירים יושבת בהודו ושותה להנאתה צ'אי ומשחקת שש-בש
ה"גברים" הישראלים משוויצים לבחורות ממדינה אחרת על שירותם הצבאי
כל אחד מתפאר בעברו הצבאי ומגיעים לבחור שהשתמט ומציגים אותו ככלומניק
שלא עשה צבא וצריך להתבייש על אפסיותו.
להלן הקליפ:
מנגד יש קליפ שמציג את ההשתמטות בצורה אחרת:
אותה חבורה, יושבת ושותה את אותו צ'אי, כל אחד מספר את סיבותיו למה לא עשה צבא
אחד פגוע מהחברה, אחד תרם במקום השרות לקהילה, לאחר שסבל מהשרות בחברון
ואז מגיעים ל"גבר" שעשה צבא בלי לדעת למה ולאן הוא הולך, ככה בציות עיוור. http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/947412.html
מה שמעניין זה שמציגים את הגבורה שבשרות ואת הפחדנות שבסירוב לעיניים זרות.
אותן עיניים זרות שבעצמן לא מכירות שירות צבאי, בעצמן גם אולי מתנגגדות לשירות צבאי.
במקום להכנס לעומק ולעובי הקורה מראים את הסרבן כסוג של נקניק לא גברי.
הכוונה ברורה ואפילו מבורכת מצד משרדי הפרסום, לקחת יוזמה ולהשקיע כסף שלא יחזור
אלא כתרומה לקהילה.
הביצוע כושל לדעתי. המצ'ואיזם הישראלי שבו אדם נמדד לפי אורך הקנה של הרובה שלו
היא פסולה. אנחנו צריכים לשאוף לשלום ולא למלחמה. כמובן שיש חובת שירות, וכל הסרבנים
משלמים על עונשם במאסר, וחלקם גם עוברים התעללות לא חוקית של משרדי הבריאות
בנסותם לקבל רשיון נהיגה למשל, או שירותים שלהם זכאי כל אזרח אחר.
לא מעט סרבנים הם פעילים חברתיים ותורמיים באמת לחברה בנסותם לשנות אותה.
כמובן שיש את אלה שרוצים לא לעשות צבא משיקולי אגואיזם, וחלקם מקובלים בחברה
לא פחות מאחיהם הקרביים.
אבל ישראל היא מדינה מיליטריסטית. הגנרלים אוטומטית משתלבים בפוליטיקה ובכלכלה הבכירה
עם עדיפות כלשהי על פחותי הדרגה.
אני שירתתי שירות מלא, לא השתמטתי מעולם משום תפקיד או משימה, בסדיר ובמילואים, למרות
התנגדותי העקרונית לחלק ממהלכי הממשלה ומהאופן בה ירדו אל הצבא.
אבל הצגה חד צדדית של המציאות היא בעוכרינו, אנחנו משלמים דורות על דורות על המיליטריזם
של ישראל. מהצד של התיירות הזרות אפשר לחשוב שאנחנו עם שמחפש מלחמה ובז למחפשי השלום.
דעה
_____________________________________
אלו העקרונות שלי, ואם אתה לא אוהב אותם, ובכן, יש לי אחרים.
Groucho Marx
'In the End We Are All Alone, and No One is Coming to Save You''
john reese